בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

הנשים בקומה 6: פנטסיה בורגנית רומנטית

סרטו של הבמאי הצרפתי פיליפ לה גה יכול לעורר כל כך הרבה התנגדויות מטעמים אידיאולוגיים, אבל לא ממש מתחשק לעשות זאת

4תגובות

הכל ב"הנשים בקומה 6", סרטו של הבמאי הצרפתי פיליפ לה גה, קורה בעצם בגלל ביצה רכה. לז'אן-לואי ז'ובר (פבריס לוקיני), איש עסקים צרפתי שהוא הבורגני הצרפתי פר-אקסלנס, יש אובססיה לביצה הרכה האידיאלית. הוא תובע לקבל אותה בארוחת הבוקר שלו, שהוא אוכל בבדידות מזהרת, לפני צאתו למשרדו. ביצה רכה, לדעתו של ז'אן-לואי, צריכה לצאת מהמים הרותחים שבהם היא מתבשלת אחרי שלוש דקות וחצי בדיוק, לא פחות, אחרת היא רכה מדי, ולא יותר, אחרת היא קשה מדי.

המשרתת הצרפתייה של משפחת ז'ובר, שמשרתת אותה כבר 25 שנים, מפשלת בעניין הזה כל בוקר, וז'אן-לואי כבר אינו יודע כיצד לבטא את תסכולו וזעמו. למזלו, המשרתת, שאינה מסתירה את דעתה על ז'אן-לואי ואשתו סוזאן (סנדרין קימברלאן), מחליטה להתפטר בעקבות מות אמו של ז'אן-לואי, שאותה היא העריצה. במקומה שוכרת סוזאן משרתת צעירה ושמה מריה (נטליה ורבקה), שזה עתה הגיעה לפאריס מספרד.

כאשר בבוקר הראשון שלה בעבודתה החדשה מריה מכינה לז'אן-לואי את הביצה הרכה שהוא ייחל לה תמיד, הוא נשבה בקסמיה. ולא רק בקסמיה, אלא בקסמיהן של כל המשרתות הספרדיות שעובדות באזור, וכולן מתגוררות בקומה השישית של בית המגורים האקסקלוסיבי שמשפחת ז'ובר גרה בו.

 

סרטו של לה גה מתאר כיצד ז'אן-לואי משתחרר מכבליו הבורגניים ומעולמו, המנותק מכל ידע או מגע עם המציאות החברתית והכלכלית הסובבת אותו, בעזרת היכרותו עם הנשים הספרדיות החיות בקומה השישית של בניינו.

עלילת הסרט מתרחשת ב-1962. הסיבות לכך הן כנראה שהנשים בסרט מגיעות מספרד שפרנקו עדיין שולט בה, ובואן לפאריס מסמן לגביהן מעין יציאה לחופשי; יש להן מודעות פוליטית, הנובעת מהמצב שבו שרויה מולדתן; וגם, שמיקום העלילה לפני 40 שנה מאפשר ללה גה להתעלם מתופעת ההגירה, שהיתה מאז לחלק בלתי נפרד מההוויה האירופית, וקשה היום להתייחס אליה בחייכנות ש"הנשים בקומה 6" עושה זאת.

אפשר להתנגד לסרטו של לה גה מכל כך הרבה טעמים אידיאולוגיים, שמפתיע שלא ממש מתחשק לעשות זאת. אין ספק ש"הנשים בקומה 6" הוא פנטסיה רומנטית שאמורה לחמם את לבה של הבורגנות עצמה; ואין ספק שהאופן שבו הסרט מתאר את חבורת הנשים הספרדיות כחמות, עליזות, מלאות מרץ וטובות לב, בניגוד לאופן שבו מעוצבות דמויותיו הצרפתיות, יוצר פנטסיה רומנטית קצת מתנשאת. אבל יש לסרט חן; ניכרת בו מודעות לעובדה שהוא פנטסיה בורגנית רומנטית, ומותר לפעמים ליהנות גם מפנטסיה כזאת.

למעשה, מעבר לעניין הביצה הרכה, שהוא חשוב ללא ספק, לא כל כך ברור לנו מה מניע את השינוי בז'אן-לואי כתוצאה מפגישתו עם הנשים הספרדיות. חייו אפרוריים למדי. יחסיו עם אשתו הצוננת, שמבלה את כל זמנה בקניות ועיסוקים אחרים המאפיינים נשים במעמדה, הם קורקטיים במקרה הטוב. שני בניו נשלחו לפנימייה, וכאשר אנחנו פוגשים אותם מתברר שהם תוצר מדויק של המעמד החברתי שלתוכו הם נולדו.

ואולם, חוץ מתלונותיו על ארוחת הבוקר שלו, לפני בואה של מריה הצעירה והיפה, איננו מקבלים רמז לעובדה שחייו של ז'אן-לואי אינם מספקים אותו. אבל מה שאנחנו כן אמורים להבין באיזשהו שלב הוא, שבתוך הדמות היבשושית וחמורת הסבר הזאת פועם לב חם, שאכפת לו מזולתו. וכאשר ז'אן-לואי מגלה במקרה את התנאים המחפירים שבהם הנשים הספרדיות מתגוררות בקומה השישית של בניין המגורים האלגנטי שלו - השירותים המשותפים, למשל, סתומים זה זמן רב - משהו מתפרץ מתוכו וגורם לו לרצות למרוד בחיים שהוא מנהל.

פבריס לוקיני, אחד מטובי שחקני הקולנוע של צרפת כיום - שאותו ראינו לאחרונה בתפקיד בעלה של קתרין דנב ב"פוטיש" של פרנסואה אוזון וכמסייה ז'ורדן ב"מולייר" של לוראן טיראר - הוא השחקן האידיאלי לגלם דמות אפרורית שכזאת, שיש בה גם מידה של אקסצנטריות וטוב לב. הוא מבלה יותר ויותר זמן עם הנשים בקומה השישית, מסייע להן בדרכים שונות - למשל, מאפשר לאחת הנשים לטלפן לביתה שבספרד מהטלפון בביתו ומוצא מקום מפלט לאחת הנשים שבעלה מתעלל בה - וכמובן מתאהב במריה, שאוצרת סוד בעברה.

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

אוסף של שחקניות רבות חן מגלמות את המשרתות הספרדיות, ובולטת בהן כרמן מאורה, שכיכבה במרבית סרטיו המוקדמים של פדרו אלמודובר ("חוק התשוקה", "נשים על סף התמוטטות עצבים" ועוד). ב-2006 היא חזרה לקולנוע של אלמודובר בתפקיד האמא השבה מן המתים בסרטו "לחזור". מאורה, מקסימה כתמיד, מגלמת בסרט את דודתה של מריה, שהיא זו שמביאה אותה לפאריס.

חלק ניכר מחנו של "הנשים בקומה 6" נובע מכך שאין בו דמויות רשעיות. אפילו סוזאן, אשתו הסנובית של ז'אן-לואי, חושפת צדדים אנושיים רכים, ומחמאות מגיעות גם לסנדרין קימברלאן, שמגלמת אותה.

כאשר סוזאן חושדת בטעות שבעלה בוגד בה עם אשת חברה צרפתייה זוהרת (היא לא יכולה לדמיין לעצמה שבעלה יתאהב במשרתת ספרדייה), היא זורקת אותו מהבית, וללא ידיעתה הוא עובר לגור עם הנשים הספרדיות בקומה השישית.

הקומה העליונה שימשה בסרטים רבים, גם קומדיות וגם מלודרמות וסרטי אימה, כטריטוריה סימבולית שממנה מגיחה ידיעה, הבנה ולעתים גם אימה. לה גה עושה שימוש מיומן ואף שנון ואירוני בתחבולה העלילתית הזאת (שהופיעה גם ברומנים גותיים כגון "ג'יין אייר"), והדבר מוסיף ממד ונפח לסרט.

הסרט מבוים היטב ושופע אנרגיה הגורפת את הצופים לתוכה. אפשר להתנגד לו, אפשר לזלזל בו, אך מכיוון שנהנים ממנו מסיבות שונות, אפשר להתייחס אליו באהדה; גם אם מכירים בכך שמדובר בקומדיה קלת משקל, שיותר מכל מייצגת את הרצון לעורר בצופים את ההרגשה הטובה, שהקולנוע המסחרי כה סוגד לה. *

"הנשים בקומה 6". בימוי: פיליפ לה גה; תסריט: פיליפ לה גה, ז'רום טונר; צילום: ז'אן-קלוד לארייה; מוסיקה: חורחה אריאגדה; שחקנים: פבריס לוקיני, סנדרין קימברלאן, נטליה ורבקה, כרמן מאורה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו