בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

ואליס ואדוארד: קיטש משעמם במבטא בריטי

סרטה השני של מדונה כבמאית, לוקה בכל הבעיות שאיפיינו את מרבית הופעותיה כשחקנית. מתברר שקיטש יכול לשעמם, גם כשהוא מלווה במבטא בריטי

4תגובות

כפרפורמרית אין אפשרות להביס את מדונה. רק השבוע, הופעתה במחצית של הסופרבול, האירוע הטלוויזיוני הנצפה ביותר של השנה, גרפה יותר אחוזי צפייה מהמשחק עצמו. אבל הקולנוע הוא עניין אחר, ומדונה, למרות רצונה להתבלט גם בו, תחילה כשחקנית ועכשיו כבמאית, אינה מצליחה לפרוץ את חומתו.

"ואליס ואדוארד" הוא הסרט השני שהיא ביימה, וחולשותיה כבמאית דומות לחולשותיה כשחקנית. אף על פי שכשחקנית היא זכתה לביקורות מנומסות על הופעתה ב"אוויטה" (וגם בפרס גלובוס הזהב המוענק בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר בסרט מוסיקלי), ועוד קודם לכן, הופעתה ב"דיק טרייסי" היתה די חביבה, הרי בשאר הופעותיה ניכר הקושי העיקרי שלה כשחקנית והוא היכולת להביע רגש.

פניה, כשהיא משחקת, מביעות רוב הזמן אותה הבעה ואין אלה פנים, שבקולנוע לפחות, מעניין לצפות בהבעתן האחת במשך זמן רב. כמו כן קולה, כשהיא מדברת, אינו אקספרסיבי במיוחד - ואין שחקנית קולנוע טובה שלא היה לה קול אקספרסיבי - ודרכה לומר טקסט לוקה במונוטוניות סופנית. על הבד, כמו בראיונות מצולמים, מדונה נראית לרוב מרוחקת, כאילו היא מגינה על עצמה מהתקפה שעומדת לבוא, וכך, מתוך עמדה של מגננה שכזאת, אי אפשר לשחק, וכך גם אי אפשר לביים.

למועדי ההקרנה>>

ביקור אצל היטלר

לא ראיתי את סרטה הראשון של מדונה, "זוהמה וחוכמה", אך סרטה השני לוקה בכל הבעיות שאיפיינו גם את מרבית הופעותיה כשחקנית: יש בו אך ורק חזות שאינה חושפת שום דבר שנמצא מאחוריה. הסרט מעוצב באלגנטיות מבחינת התפאורות, הבגדים והתכשיטים ועוד, אך זו אלגנטיות שאין בה שמץ של ייחוד אקספרסיבי; מדונה, כבמאית, נדמית כמי ששוטטה בחנויות הרהיטים, הבגדים והתכשיטים הכי יוקרתיים בעולם ורק אמרה: תנו לי את זה ותנו לי את זה ותנו לי את זה.

והחמור מכל, אף כי אין ספק שמדונה היתה מעורבת רגשית בעשיית סרטה - אחרת למה היא עשתה אותו - היא נותרת מרוחקת ממנו, והריחוק משרה על הסרט מידה של מונוטוניות ואפילו ניכור. יש בסרט מידה לא מועטה של קיטש, ואם יש ל"ואליס ואדוארד" הישג אחד הרי הוא שהסרט מוכיח שגם קיטש, שבדרך כלל הוא משעשע גם אם הוא מרתיע, יכול לשעמם, בעיקר אם הוא חותר, כמו בסרטה של מדונה, להיות קיטש שבחלקו לפחות מלווה במבטא בריטי.

לצורך הסרט, מדונה והתסריטאי השותף שלה, אלק קשישיאן (שהיה חתום כבמאי על הסרט התיעודי "במיטה עם מדונה", שהיו שטענו שמדונה נתנה בו את הופעתה הטובה ביותר, בתפקיד עצמה), שאלו את המבנה התסריטאי של "ג'ולי וג'וליה". הג'ולי של סרטה של מדונה היא וולי וינתרופ (אבי קורניש), עקרת בית אמידה אך אומללה בניו יורק בסוף שנות ה-90, שבעלה הרופא (ריצ'רד קויל) מתעלל בה. הג'וליה של הסרט היא ואליס סימפסון (אנדראה רייזבורו), האמריקאית הגרושה פעמיים, שבשבילה ויתר ב-1936 הנסיך מוויילס על כס המלכות וזה עבר לאחיו (וכל השאר סופר אשתקד בסרט "נאום המלך").

וולי, אולי מפני שקוראים לה וולי, מפתחת אובססיה עם סיפור האהבה שבגללו מלך ויתר על כיסאו ("אני עושה זאת בשביל האשה שאני אוהב" הוא המשפט הזכור ביותר מנאום הפרישה של הנסיך), מסתקרנת בנוגע לכל פרט בסיפור הזה, ואף רוצה לרכוש זוג כפפות משומשות שהיו שייכות לוואליס סימפסון ועומדות להימכר במכירה פומבית. וולי משוטטת בניו יורק, נוסעת ללונדון ולפאריס, ואף מקיימת רומן עם שומר ביטחון ממוצא רוסי (אוסקר אייזק), אך שום דבר מכל אלה אינו הופך את דמותה למעניינת.

גם האובססיה שלה עם זוג האוהבים - שאחרי פרישתו של הנסיך התחתנו, נהפכו לדוכס והדוכסית מווינדזור ובילו את שארית חייהם בבטלה מפוארת (הם הוגדרו פעם כצמד הפרזיטים האלגנטי ביותר בעולם) - לא לגמרי ברורה.

אינני יודע אם ניתן עדיין לרכוש בישראל את כתבי העת הרבים, שמרביתם יוצאים לאור במדינות דוברות גרמנית, המוקדשים כולם לנעשה בבתי המלוכה שעדיין קיימים בעולמנו (פעם, כשעוד היתה בישראל אוכלוסייה גדולה שקראה גרמנית, ניתן היה לרכוש אותם ללא קושי). אך משיכתה של אבי לדוכס ולדוכסית הזכירה לי את ההתלהבות שבה נקראו כתבי העת הללו, והיא שטחית כמו הדיווחים על הנעשה בבתי המלוכה ועל אהבותיהם של נסיכים ונסיכות שמילאו את המגזינים האלה, שתפקידם היחידי היה להאדיר את שמם של בתי המלוכה ולהעצים את הפנטסיה הרומנטית האופפת אותם.

גם העובדה שוואליס ואדוארד התארחו אצל אדולף היטלר שנתיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה לא מעניינת את אבי במיוחד. די מפתיע שדווקא מדונה, שאינה ידועה כשמרנית במיוחד בכל מה שנוגע למין, יצרה סרט שמתעלם לחלוטין מכל הדיווחים והשמועות שהתפרסמו בדבר התנהגותם המינית המגוונת והחריגה לעתים של ואליס ואדוארד. בנוגע למדונה, כמו בנוגע לוולי, סיפורם של ואליס ואדוארד הוא אך ורק פנטסיה רומן-רומנטית, ולא רק שזה לא היה כך, זה גם מסלק מהסיפור את כל העניין שהיה יכול להיות בו.

מאיפה המבטא?

הסרט משוטט הלוך ושוב בין סיפורה הלא מעניין של וולי לסיפורם של הדוכס והדוכסית מוויילס, שהוא רק קצת יותר מעניין, וזאת בעיקר בזכות הופעתה של אנדראה רייזבורו כוואליס. היא השחקנית היחידה בסרט שמצליחה לעשות משהו עם הסיטואציות הבנאליות שבתוכן התסריט ממקם אותה ואת שאר הדמויות, ועם הדיאלוגים החובבניים שהתסריט שם בפיהם.

מה משך את מדונה לספר את שני הסיפורים המשתלבים האלה? האם הסיבה היא שמדובר בפנטסיה רומנטית מכובדת עם נופך אריסטוקרטי אפילו?

כאשר מדונה עברה לגור באנגליה עם בעלה אז, הבמאי גאי ריצ'י, היו שליגלגו עליה שהיא מאמצת לעצמה מראה של בעלת אחוזה בריטית ואף מאמצת לעצמה מבטא בריטי. את המבטא מדונה כנראה נטשה כבר בעקבות גירושיה, אך ייתכן שנותר בה איזשהו רצון שלא להינתק לגמרי מהפרק הבריטי בחייה. אחרי הכל, חלקו ההיסטורי של הסרט מציג את סיפורה של אשה אמריקאית באנגליה, שכמעט הפילה ממלכה, פרט שמדונה אולי מתקנאת בו מעט. אחרי הכל את זה, למרות עוצמתה ולמרות הישגיה, היא עדיין לא הצליחה לעשות. *

"ואליס ואדוארד". בימוי: מדונה. תסריט: מדונה, אלק קשישיאן; צילום: האגן בוגדאנסקי; מוסיקה: אבל קורז'ניובסקי; שחקנים: אנדראה רייזבורו, ג'יימס דארסי, אבי קורניש, אוסקר אייזק, ריצ'רד קויל, ג'יימס פוקס, ג'ודי פארפיט, לורנס פוקס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו