בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

"שיטה מסוכנת" של קרוננברג: מטריד ומספק

סרטו של דיוויד קרוננברג הוא אמנם דרמה תקופתית על זיגמונד פרויד וקרל יונג, אבל גם בה מסתתר האי שקט המוכר מסרטיו האחרים של הבמאי

13תגובות

נפתוליו ועיוותיו של הגוף האנושי, כפי שהם באים לידי ביטוי בנפתוליה ועיוותיה של המיניות האנושית, שימשו כנושא ברבים מסרטיו של הבמאי הקנדי דייוויד קרוננברג. גם בסרטי הפנטסיה והאימה שלו, כגון "וידיאודרום", "הזבוב" ו"אקסיסטנז", וגם בסרטים שחרגו מהמסגרת הזאת, כגון "תאומי המריבה", "ארוחה עירומה" ו"קראש"; כך שאין זה מפתיע שבסרטו החדש, "שיטה מסוכנת", הוא חוזר אחורה בזמן אל ראשית התפתחותה של הפסיכואנליזה.

עלילת הסרט מתחילה ב-1904, כאשר אל הקליניקה בציריך של קרל יונג (מייקל פאסבנדר), שנלהב מהתיאוריות של זיגמונד פרויד, שאותו עדיין לא פגש, מגיעה אשה רוסיה יהודייה צעירה ושמה סבינה שפילריין (קירה נייטלי), שסובלת מהתקפי היסטריה עזים. שנתיים לאחר מכן, כאשר מצבה של סבינה טוב יותר, והיא אף חושבת להיות לפסיכיאטרית בעצמה, יונג נוסע לווינה כדי לפגוש לראשונה את פרויד (ויגו מורטנסן).

עיקר עלילת הסרט, שמבוסס על מחזה מאת כריסטופר המפטון הבריטי - מי שבין השאר עיבד למחזה את הרומן "יחסים מסוכנים" וביים את הסרט "קרינגטון" - ועל ספר מאת ג'ון קר, מתאר את היחסים רצופי המשברים בין יונג לפרויד ואת מקומה של סבינה בתוך אותה מערכת.

שיאים ומשברים

חלק מהעניין שסרטו של קרוננברג מעורר נובע מהעובדה שהוא לוכד את תולדות הפסיכואנליזה בתחילתה. למרות פער הגילים בין פרויד ליונג (19 שנה) ולמרות שפרויד כבר בן 48 כשהסרט מתחיל, מדובר בשני אנשים שעתידם לפניהם. שמם אינו מוכר לכל ורבים מתייחסים אל התיאוריות שלהם בחשד. אצל שניהם ניתן לחוש בהתרגשות של העיסוק בפסיכואנליזה, וגם באכזבה, מאוחר יותר, שגורמת לנתק בין השניים. נתק שנוצר כאשר יונג סבור שפרויד מסתמך יתר על המידה על מיניותו של האדם כגורם לכל, ופרויד מתנער מעיסוקו של יונג בנושאים בעלי ממד מיסטי שנדמים לו זרים לפסיכואנליזה.

סרטו של קרוננברג, שמבחינה סגנונית נדמה שמרני יותר מסרטיו עד כה, פועל בשלושה מישורים. במישור הראשון, זהו מעין שיעור בסיסי בפסיכואנליזה; זהו חלקו החלש ביותר של הסרט כיוון שיש לו לעתים קרובות נפח דידקטי, ואמירותיו מזכירות מפעם לפעם שיעור למתחילים. לרגעים אפילו נדמה שלא הרבה השתנה מאז שאלפרד היצ'קוק העניק לנו שיעור בסיסי ראשוני בהלכות הטיפול הפסיכואנליטי בסרטו "עולם השכחה" ב-1945. עם זאת, אולי זה מכוון, כי הרי מדובר בסרט שמבקש להציג את אבני הייסוד של הדרך שהתפתחה מאז.

לכל הסרטים המומלצים של אורי קליין>>>

המישור השני הוא זה שמתאר את היחסים בין שני גיבורי הסרט, שנהפכים מעמיתים לתאומי מריבה (בסרט בשם זה, מ-1988, היו אלה שני תאומים זהים, שניהם גניקולוגים, שניצבו במרכז העלילה). זהו במידה רבה חלקו הטוב ביותר של הסרט, כי קרוננברג, בעזרתו של המפטון, אינו מנסה להפוך את הסיפור בין שני הפסיכואנליטיקאים לדרמה מסורתית, אלא מציג אותו בפנינו כדרמה קרועה, שתת המודע המניע אותה מעצב את שיאיה כמו גם את משבריה.

להצלחה של החלק הזה של הסרט תורמות גם הופעותיהם של שני השחקנים המגלמים את יונג ואת פרויד. מייקל פאסבנדר יבש ואלגנטי כיונג; ויגו מורטנסן (שכיכב גם בשני סרטיו הטובים הקודמים של קרוננברג, "היסטוריה של אלימות" ו"סימנים של כבוד") עיקש אך גם משועשע לעתים כפרויד.

המישור השלישי הוא סיפור אהבתם של יונג וסבינה, שנהפכת לאנליטיקאית בזכות עצמה, אשה בעלת נוכחות ועוצמה שאינה מהססת להציע ליונג לנהל רומן עמה אף שיונג הוא אב לילדים שנשוי לאמה (שרה גאדון), אשה אמידה שנראית קרה או כנועה, תלוי איך מפרשים אותה בתוך המערכת המשפחתית שבה היא מוצגת.

תפקידה של קירה נייטלי כסבינה הוא המסובך ביותר בסרט. בחלקו הראשון עליה להציג אשה בהתקף היסטרי מרתיע, וכאשר נדרשים למלא תפקיד כזה, קשה שלא להיקלע לתיאטרליות. נדמה שקרוננברג תבע מנייטלי לעוות כל חלק מגופה באותן סצינות, בעיקר את חלקה התחתון של הלסת שלה, והתוצאה, בעייתית ככל שתהיה, מתחברת עם ניסויים קודמים שעשה קרוננברג בסרטיו בעיוות הגוף האנושי (ברוב המקרים, אגב, את הגוף הגברי).

ככל שסבינה משתפרת, כך גם הופעתה נרגעת, ומבחינות מסוימות נייטלי עושה בסרטו של קרוננברג את תפקידה הטוב והמורכב ביותר עד כה. כוחה של הופעתה וכוחו של הסרט כולו נובעים מהעובדה שמצד אחד הוא נדמה כיצירה יציבה, כמעט מיושנת בניסיונה להציג בפנינו דרמה תקופתית - וזו הפעם הראשונה שקרוננברג מביים סרט תקופתי מהסוג הזה - אך מתחת ליציבות שורר אותו אי שקט שאנו מכירים מכל סרטיו של קרוננברג. לפעמים הוא נרמז בלבד, לפעמים הוא מציץ משולי התמונה, אך הוא תמיד קיים שם, והוא שהופך את "שיטה מסוכנת" לסרט שאומר שמה שהיה אז חדש ואקטואלי, אקטואלי לא פחות גם היום, ואולי חדש שוב.

מטריד ומספק

בסיפור האהבה בין יונג לסבינה מתעורר הפער בין הפרוטסטנטיות שלו ליהדות שלה, והנושא חוזר על עצמו במהלך הסרט. כחלק ממאבקה של סבינה ביונג, ואולי אף מנקמתה בו על כך שהוא נשאר עם אשתו, סבינה עוברת לעבוד עם פרויד, וסמוך לסוף הסרט יאמר לה פרויד שאסור לה ולו לשכוח לעולם שהם יהודים. סמוך לסוף הסרט ידווח גם יונג על חלום שהוא חלם, ובו ראה את אירופה מכוסה בדם. יונג חי חיים ארוכים מאוד; גורלה של סבינה הוכיח שלחלומות יש את הנטייה להתגשם.

דייוויד קרוננברג הוא אחד הבמאים היחידים היום שעושים קולנוע שהוא שלהם בלבד, גם אם מסלולי היצירה שלהם משתנים עם הזמן. "שיטה מסוכנת" נדמה כמו סרט אחר במקצת ממרבית סרטיו הקודמים, אך מבחינות מסוימות הוא אולי סרטו האותנטי ביותר, זה שאליו נעו כל סרטיו וממנו נבטו כל הסרטים שביים עד כה. יותר מכל, מעיד סרטו החדש על הרלוונטיות של העבר שאת תחילתו הסרט מציג בפנינו. האימה היתה תמיד קיימת בסרטיו של קרוננברג; היא קיימת גם כאן. היא מגיחה מן העבר בדרכים מחוכמות וערמומיות כדי לעטוף את ההווה ומייצרת סרט שמטריד ומספק אותנו בדרכים מרובות.

"שיטה מסוכנת". בימוי: דיוויד קרוננברג; תסריט: כריסטופר המפטון; על פי מחזה מאת כריסטופר המפטון וספר מאת ג'ון קר; צילום: פיטר סושינסקי; מוסיקה: האורד שור; שחקנים: מייקל פאסבנדר, ויגו מורטנסן, קירה נייטלי, שרה גאדון, וינסן קאסל

"שיטה מסוכנת" - עוד פרטים ומועדי הקרנה>>>



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו