בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

"מלון מריגולד האקזוטי": שחקנים מעולים וקלישאות גדולות

למרות השחקנים המעולים, "מלון מריגולד האקזוטי" לוקה בקלישאות, במבט קולוניאליסטי וביחס שטחי להזדקנות

5תגובות

גם השחקנים הטובים ביותר - ואין להכחיש שהסרט הבריטי "מלון מריגולד האקזוטי" משופע בכמה מהטובים שיש לקולנוע הבריטי להציע - אינם יכולים לחולל נסים, אם התסריט אינו מספק להם יותר מכמה קווי מתאר שטחיים כדי לעצב את הדמויות שהם מתבקשים לגלם. ונסים אינם קורים בסרטו של הבמאי הבריטי ג'ון מאדן, שביים בעבר בין השאר את "גברת בראון", "שייקספיר מאוהב" (שזכה באוסקר ב-1998) והגרסה הלא-ישראלית ל"החוב".

צריך להעריך את העובדה שבמציאות קולנועית שבה מרבית הצופים הם צעירים מתחת לגיל 30, מאדן והתסריטאי שלו, אול פרקר, בחרו לעשות סרט שכל גיבוריו כמעט הם בני 60 פלוס, וכמעט כל אחד מהם מתייחס לחייו עד כה כסוג של כישלון. ואולם, כוונה לחוד וביצוע לחוד, וגודש הקלישאות שמאדן ופרקר מעמיסים על סרטם אינו נופל מזה שמאפיין לרוב סרטי נעורים. רק במקום שהעלילה תשאל אם גיבור הסרט יאבד את בתוליו למלכת הכיתה הנחשקת, "מלון מריגולד האקזוטי" שואל אם אחת הגיבורות שלו תקבל בהודו מפרק ירך חדש במחיר נמוך יותר מכפי שניתוח כזה היה עולה לה בבריטניה.

מכיוון שכל גיבורי הסרט מגולמים על ידי שחקנים טובים ואהודים, אפשר לצפות בו בלי לסבול יותר מדי. אחרי הכל, איך אפשר שלא לאהוד כל דמות שמגלמים ג'ודי דנץ', מגי סמית, טום וילקינסון או ביל ניי. אך תוך כדי הצפייה אי אפשר שלא להצר על כך שלשחקנים האלה, כל אחד אשף, לא ניתן חומר טוב יותר, ושהם מעורבים בעלילה שמהלכיה כה סכמטיים שאנחנו מסוגלים לחזות אותם דקות רבות לפני שהם מתרחשים.

הבריטים שוב משתחררים

"מלון מריגולד האקזוטי" נמנה עם הסרטים הבריטיים הרבים המתארים כיצד חבורה של בריטים נוקשים וקפואים משתחררים בעקבות מפגש עם מציאות יצרית, אקזוטית ואפילו לוהטת. לעתים קרובות, בעיקר בסרטים שהתרחשו במאות קודמות, היתה זו איטליה שהלטיניות שלה הניעה את תהליך השחרור שהדמויות עוברות. לעתים היו אלה אתרים רחוקים יותר, כמו במקרה הנוכחי, שבו קבוצה של בריטים מבוגרים מתכנסים בבית מלון בהודו; זו שפעם היתה שייכת לאימפריה הבריטית, שמעליה השמש לא היתה אמורה לשקוע לעולם.

ג'ודי דנץ' מגלמת את אוולין, אלמנה שנאלצת למכור את ביתה בגלל החובות הרבים שהותיר בעלה. היא מסרבת לעבור לגור עם בנה ומשפחתו, שלא ממש מעוניינים בנוכחותה בביתם. מיוריאל, בגילומה של מגי סמית, היא סוכנת בית בגמלאות שזקוקה בדחיפות להחלפת מפרק ירך. דאגלס (ביל ניי) וג'ין (פנלופי וילטון) הם זוג נשוי, שהיחסים ביניהם מורכבים בעיקר מעקיצות שמופנות ממנה אליו. גרהם (טום ויליקינסון) הוא שופט בגמלאות, ששהה תקופה מסוימת בהודו ומתחרט על כך שמעולם לא מימש את נטייתו המינית ההומוסקסואלית וחי בבדידות מרירה. מאדג' (סיליה אימרי) היא קשישה תוססת שאין בכוונתה לפרוש מהחיים ולשמש סבתא לנכדיה. ונורמן (רונלד פיקאפ) מתחיל לקבל את העובדה שהוא כבר לא גבר צעיר שיכול לשקר לנשים בנוגע לגילו כדי לפתות אותן.

כל החבורה הזאת נפגשת בבית מלון בהודו, שבעליו פירסמו כי עבר שיפוץ נאות ומחיריו נוחים. האמת המתגלה לגיבורי הסרט שונה כמובן. המקום מוזנח, למרות מאמציו הכנים של מנהלו הצעיר (דב פאטל), שירש את האתר מאביו, ואמו לוחצת עליו למכור את הנכס ולשאת אשה שהיא תבחר בשבילו.

עיקר הסרט מתאר כיצד כל אחת מהדמויות הבריטיות מגיבה למציאות החדשה שאליה נקלעה. כמה מהם נכבשים בקסמו האקזוטי של המזרח ואף מוכנים לסלוח למחדליו של בית המלון, אחרים מתקשים להתגבר על הגזענות הבריטית כל כך הטבועה בהם.

קדימון הסרט

מובן שגם ניצנים של רומנים מתעוררים בין כמה מהדמויות, וכצפוי בסרטים העוסקים בגיל השלישי או בגיל הזהב, שני מושגים שהיה עדיף להוציא אותם מהלקסיקון, ניצני הרומנטיקה האלה אינם מתוארים כשונים מאלה שמתפתחים בין ילדים. זהו המחדל העיקרי של הסרט, שהיתה לו ההזדמנות לעסוק ברצינות ובעומק בעולמם של בני 60 ויותר, אך במקום זאת הוא טובע בכל הקלישאות המאפיינות את הטיפול בשכבת הגיל הזאת.

בעיה נוספת היא האופן שבו הסרט מתאר את הודו. אף שאין הוא נמנע מלהצביע על המצוקות המאפיינות את החיים במדינה הזאת, בכל זאת האקזוטיקה שולטת בתיאור המציאות שאליה נקלעו גיבורי הסרט, ואין כמעט קלישאה הקשורה בהודו שהסרט אינו נוגע בה באיזשהו שלב של העלילה.

המפרק חורק

מאדן ופרקר, שביססו את סרטם על ספר מאת דבורה מוגאץ' ששמו "These Foolish Things", מנסים לשלב בסרטם בין הקומי לנוגה, אך זה לא עובד; המקומות שבהם החיבור הזה אמור להתבצע חורקים כמו מפרק של ירך שצריך להחליף אותו.

אין ספק שעם צוות שחקנים שכזה והניסיון לעסוק בקשייה של הזיקנה, הסרט הוא החמצה מצערת. אפילו מי שמשתייכים לגיל שבו הסרט עוסק יתקשו להזדהות עמו, ואולי אף ירגישו כעס מסוים על האופן שבו הוא מטפל בנושא שבו בחר לעסוק.

פה ושם יש בסרט רגעים מוצלחים, שבהם הפוטנציאל שהיה לו מתגלה, ורבים מהם מתהווים בזכות כישרונם של השחקנים. קשה לעמוד בקסמה של דנץ' וקשה שלא להעריך את האופן שבו סמית אומרת כל אחת מהרפליקות שלה. אך אין די בכך להסיר מהסרט את תחושת ההחמצה שמלווה אותו. *

"מלון מריגולד האקזוטי". בימוי: ג'ון מאדן; תסריט: אול פרקר; צילום: בן דייוויס; שחקנים: ג'ודי דנץ', טום וילקינסון, מגי סמית, ביל ניי, פנלופי וילטון, דב פאטאל, סיליה אימרי, רונלד פיקאפ, דיאנה הארדקאסל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו