בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

"אורחים לרגע": סחבק בא להתארח

בסרטה הראשון של מאיה קניג ניצב רעיון מצוין שיכול היה להתפתח לקומדיה ישראלית משפחתית ראויה, אולם התוצאה אינה מגשימה את הפוטנציאל

7תגובות

בבסיס התסריט של "אורחים לרגע", סרטה העלילתי הארוך הראשון של מאיה קניג (שגם כתבה את התסריט עם דינה דימנט), ניצב רעיון עלילתי מצוין. ויש בסרט כמה רגעים מצוינים. חבל לפיכך שהתוצאה בכללותה אינה מגשימה את הפוטנציאל שהיה טמון בו כקומדיה ישראלית משפחתית בעלת אלמנטים סאטיריים.

עלילת "אורחים לרגע" מפגישה בין שתי משפחות ישראליות ומאחדת ביניהן בתוך סיפור של הונאה, שכוחה הקומי נובע מכך שנדמה שהיא אפשרית רק במקומותינו.

גיבור הסרט הוא שאול (גור בנטביץ'), גבר כבן 40. יש לו אמנם קסם משלו, אך הוא חסר בית, עבודה ובעיקר אחריות (וגם טעם בבגדים; הוא נוהג ללבוש חולצות בסגנון הוואי). פתאום צונחת עליו ליבי (אליה ענבר), בתו בת ה-12, שהוא לא ראה במשך זמן רב; היא נשלחה אליו מארצות הברית על ידי אמה ובן זוגה הנוכחי כדי לגור עמו. הסיבה לכך איננה ברורה. האם אמה של ליבי ובן זוגה רצו להיפטר ממנה מכיוון שהפריעה לקשר ביניהם, או אולי נהפכה ליבי למתבגרת שאי אפשר לשלוט בה? אם כן, אין לכך הוכחות בסרט.

 

ליבי, כפי שהיא נגלית בסרט, היא נערה נבונה, ממושמעת, שמתייחסת למה שקורה לה, למרות משברים קלים פה ושם, די בנינוחות. אין לנו מושג מה הגירוש מבית אמה, שחייב להיות טראומטי, עשה לה. הקשר היחיד בסרט בינה לבין אמה הוא בשיחת טלפון שנקטעת בגלל קשר טלפוני רעוע. האמא, שרק את קולה אנחנו שומעים מהצד השני של הקו, נשמעת אמנם קרה להפליא, אך הרבה יותר מזה איננו למדים, וזהו חור אחד שנפער בסרט. האם בוודאי יודעת לאיזה מין הורה היא שולחת את בתה המתבגרת, גם אם אינה יודעת שהוא כרגע חסר בית; אך האם אכפת לה? כל הרובד הזה של הסרט מפותח בצורה אקראית ומרושלת, וחבל, כי הוא היה מוסיף נדבך נוסף והכרחי לתיאור היחסים שמתפתחים בין האב לבתו.

ממציא לנו פטנטים

שאול אינו מגלה לליבי שאין לו דירה ואין לו גרוש בכיס, אך היא מבינה זאת בהדרגה. ביומה הראשון בארץ הוא מציע לבתו לנסוע למושב בצפון שבו גר חבר שלו (הוא שאל מכונית מחברה שלו); אבל באותו יום פורצת מלחמת לבנון השנייה, וזמן קצר אחרי שליבי נחתה בנמל התעופה בן גוריון היא מוצאת את עצמה במקלט, כשטילים עפים בחוץ.

תארו לכם איך ילדה בת 13 שגורשה מבית אמה וזה עתה הגיעה לישראל חייבת להרגיש בנסיבות המבהילות האלה. תארו לכם, כי הסרט אינו מצליח לעשות זאת, והוא מתאר את תגובתה של ליבי לטראומה הזאת כאדישה למדי.

שאול וליבי אינם יכולים להישאר בצפון והפתרון למצוקתם נמצא כאשר שאול רואה בטלוויזיה כתבה על ישראלים טובים שמציעים לקלוט בבתיהם פליטים מהצפון. אין לנו מושג איך הקשר מתבצע, אבל לפני שאפשר לומר חסן נסראללה, השניים ניצבים בפתח וילה בעין כרם שבירושלים, שהמשפחה המתגוררת בה הסכימה לקלוט אותם כפליטים ממושב צפוני ושמו אלקוש, הנתון להתקפות של החיזבאללה.

ורד אדיר

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

המשפחה הירושלמית, שלא ברור מי בתוכה יזם את המהלך האלטרואיסטי הזה, היא משפחה נובורישית. נמנים עמה גידי (צחי גראד), איש עסקים שנמצא כרגע במילואים, הילה (סלעית אחי-מרים), האמא חמוצת הפנים, שהיא ציירת מתוסכלת, ובן חייל (ארד ייני), שדווקא בתקופה הזאת הוציא גימלים ושוהה בבית מול המחשב שלו (מתח בין האב המאצ'ואיסטי לבנו עדין המראה היה יכול לעבות את הסרט, אבל זה לא קורה).

שאול הוא מאלה שממציאים לנו פטנטים, וכל הפטנטים שלו, לפחות אלה שאנו נחשפים להם בסרט, קשורים בסיגריות, שאת העישון שלהן הוא מגדיר כתחביב שלו. ראשית, הוא המציא סיגריות בגודל של חצי סיגריה רגילה, שמיועדות, למשל, לעישון כשמחכים לאוטובוס; ושנית, ועל כך הוא משליך את יהבו, הוא המציא מכשיר שנושפים את העשן לתוכו, כך שלא מצטבר ריח של עישון ואפשר לעשן סיגריות גם במקומות שאסור לעשן בהם.

גידי, שכנראה יש לו איזשהו כישרון עסקי אם הוא מתגורר בווילה ירושלמית שכזאת, מתלהב משום מה מההמצאה של שאול ואף מוכן להשקיע בה. הילה נמסה אף היא בהדרגה לנוכח קסמיו המפוקפקים של שאול (זה מתחיל לקרות בסצינה שבה שאול מציג בפניה המצאה נוספת: צואה עשויה מפלסטיק שמחביאים בתוכה מפתח ומשאירים אותו בפתח הבית). וכצפוי, ליבי והבן החייל, ששניהם מרגישים מבודדים בסביבתם, מתחברים.

על בסיס המפגש הזה בין שתי משפחות שונות מאוד אפשר היה ליצור קומדיית מצבים ישראלית ראויה; אך הסרט בוגד ביעד הזה בגלל התסריט המרושל והבימוי, הסובל בחלקו הגדול מראשוניות מגושמת מעט.

קניג מצליחה לעצב את היחסים בין שאול לבתו במידה מסוימת של דיוק ואמינות, אך תיאורה של המשפחה המאמצת מורכב מאוסף של קלישאות. לפיכך, המשא והמתן שעשוי היה להתפתח בין שתי המשפחות האלה כתוצאה מהמפגש ביניהן קורס למכלול סיטואציות שהן לא רק צפויות אלא ברובן גם לא אמינות.

ומכיוון שהמשא ומתן הזה אינו מתפתח בצורה ייחודי, מקורית ושנונה, הסרט כולו לוקה בסתמיות. הוא מתאמץ להיות קומי וגם נוגע ללב - ולבסוף אינו לא זה ולא זה. זו החמצה עגומה, כי על בסיס הסיפור הזה אפשר היה ליצור קומדיה שעוסקת בהיבטים האשלייתיים ואפילו הנכלוליים של ההוויה המקומית, שגם מלחמת לבנון השנייה קשורה בהם.

מה שמציל את הסרט מהתמוטטות גמורה היא הופעתם של שני שחקניו המרכזיים: אליה ענבר, שחקנית צעירה ורבת חן, שמוצאת בהופעתה את האיזון הנכון בין קשיחות לפגיעות; ובעיקר גור בנטביץ', המוכר בעיקר כבמאי של הסרטים "הכוכב הכחול" ו"משהו טוטאלי". בנטביץ' הוא שחקן קולנוע מצוין, והופעתו בסרטה של קניג ממלאת לעתים את החורים הפעורים בו, ובעיקר מעידה כיצד היה יכול להיראות הסרט לו נוצר במיומנות רבה יותר.

"אורחים לרגע". בימוי: מאיה קניג; תסריט: מאיה קניג, דנה דימנט; צילום: איתי וינוגרד; שחקנים: גור בנטביץ', אליה ענבר, צחי גראד, סלעית אחי-מרים, ארד ייני

המומלצים של אורי קליין>>>

פסטיבל דוקאביב 2012 - סיקור נרחב>>>



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו