${m.global.stripData.hideElement}

 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסרט "המשגיחים": תשובה מודעת

סרטו הראשון של מני יעיש, מעיד על מחשבה יצירתית מודעת של אמן אמיתי, שכל בחירה שלו נובעת מהחיבור הנכון עם החומרים שבהם הוא עוסק

34תגובות

"המשגיחים", סרטו העלילתי הארוך הראשון והמצוין של מני יעיש, שהוקרן השבוע במסגרת תחרות הקולנוע הישראלי העלילתי שהתקיימה בפסטיבל הקולנוע של ירושלים, ועולה בסוף השבוע הזה לאקרנים בישראל, מתנהל בין קשיחות לרכות, בין אלימות לרתיעה ממנה, בין אהבה לפחד ממנה, ובעיקר בין קודש לחול, ומציב את גיבורו, אבי (רועי אסף), במרכז דילמות הנבראות כתוצאה מהשילוב בין המרכיבים האלה.

בסרטו העלילתי הארוך הראשון מבקש יעיש לעסוק בכמה מהשאלות המרכזיות המעסיקות היום את החברה הישראלית; אבל לא רק בהן. דרך העיסוק בשאלות הקיומיות של החברה הישראלית העכשווית הוא מבקש גם לעסוק בשאלות הקיומיות המהותיות ביותר של האדם, ניסיונו להבין מה הוא עושה על האדמה הזאת, חיפושו אחר האושר ואחר הגאולה, ויעיש מצליח לעשות זאת. זהו הישג שמעורר הערכה עצומה.

לעומת סרטים וסדרות טלוויזיה מקומיות קודמות שעסקו בחברה החרדית, "המשגיחים" מתאר מציאות ישראלית דתית אחרת. עלילתו מתרחשת בבת ים, וגיבוריה הם חבורה של גברים צעירים "ברסלבים", שחזרו בתשובה. סרטו של יעיש מיטיב לתאר את הפרדוקסים המאפיינים את סגנון חייהם של אבי וחבריו. הם תוקפים במקלות ובסכינים רוסים צעירים שמשמיעים מוסיקה רועשת ברחוב בערב שישי; שונאים בכל מאודם את הערבים מיפו שבאים לבת ים במכוניותיהם ומתגרים בהם, ומתכננים מתקפה ש"תשרוף את יפו".

הם מטרידים בצורה אלימה למדי נשים בשכונתם שלבושות, לדעתם, באופן חושפני מדי ומתעללים בבעלי חנויות שלא סגרו את חנותם לפני כניסת השבת. במקביל הם מעשנים גראס, מלחינים ומקשיבים למוסיקת טראנס חסידית והולכים לשיעורי דת אצל הרב אהרון (גילי שושן), שמטבל את דרשותיו בבדיחות מלוליות ובמשלים (שאחד מהם מוצג ב"המשגיחים" כסרטון משעשע בתוך הסרט).

אבי, שעובד בחנות הירקות של אביו (חיים חובה), הוא מנהיג החבורה ושותף לכל מעשיה, אבל משהו חסר לו, משהו מטריד אותו, ואין לו את היכולת האנאליטית להגדיר מהו החסר הזה עד שהוא פוגש את מירי (רותם זיסמן כהן), אשה צעירה חדשה בשכונה, שתחילה נופלת קורבן להטרדות שלו ושל חבריו בשל לבושה החושפני לכאורה (בפגישתם הראשונה בחנות הירקות הוא שואל אותה אם לא קר לה, והיא מגיבה בכעס). אבי מתאהב בה, והאהבה הזאת מביאה אותו לידי קונפליקט עם עצמו ועם חבריו.

חרדה וזעם

"המשגיחים" הוא סרט על גבר שנגאל על יד אהבתו לאשה, וכמו במאים טובים קודמים שבחרו לתאר את התהליך הזה, כגון רובר ברסון הצרפתי או האחים דארדן הבלגים, יעיש משתמש בסיטואציה הזאת לאמירות רחבות הרבה יותר שנוגעות למציאות החברתית שבה הסרט מתרחש ולהוויה האנושית בכלל. "המשגיחים" הוא אחד הסרטים הישראלים הבודדים שעוסקים ברצינות תוקפנית ואף קודרת באפשרויות השמורות כיום לגבר צעיר ממוצא מזרחי, שחי בשוליה הרחבים של החברה הישראלית (ובמקרה הזה, בת ים והשכונה שבה הסרט מתרחש הן שוליים; פריפריה שכה קרובה למרכז וכה רחוקה ממנה).

יעיש מעצב את דמותו של אבי בהרבה כבוד ואהבה (גם כאשר מעשיו בעייתיים בעליל), והוא נעזר במשחק המרשים של רועי אסף, שהופעתו מדויקת, מרגשת, מבליטה את תבונתו ומורכבותו הרגשית של אבי, ומפגינה על הבד נוכחות גברית בוטה ועדינה כאחד. למי ששאלו את עצמם כיצד נהפכנו לחברה דתית כל כך, הסרט מספק את התשובה, מבלי לדבר על כך באופן מפורש; אך ברור שהדת משמשת מקום מקלט לתסכוליהם ומצוקתם של גיבורי הסרט הצעירים; היא מספקת להם הקשר רעיוני לחייהם ואף מאפשרת להם לפרוק את החרדה והזעם שהצטברו בהם - תחושות שהם אפילו אינם מודעים אליהן, ואינם יכולים להביען אלא בתוקפנות.

יעיש מביים את סרטו באנרגיה יצירתית סוחפת, ויוצר את האיזון הנכון בין הלהט המובע בסצינות פעולה אגרסיביות לאיפוק ולעידון העולים מהסצינות השקטות והרכות יותר שבסרט; כמו גם את האיזון המדויק בין קירבה למציאות המתוארת בסרט לריחוק ממנה. "המשגיחים", שאותו ראיתי לראשונה בפסטיבל קאן והשבוע בפעם השנייה, שהעצימה את הערכתי לסרט, אינו מעיד רק על מיומנותו של במאי, שזהו סרטו העלילתי הארוך הראשון, אלא מעיד על מחשבה יצירתית מודעת של אמן אמיתי, שכל בחירה שלו בסרט נובעת מהחיבור הנכון, ובעיקר הנבון וההגון שלו לחומרים שבהם הוא עוסק. דוגמה אחת מיני רבות לכך היא השימוש שיעיש עושה בסרט פעמיים בבכי; פעם כזיכרון ילדות ופעם כבכי עכשווי, שגם אותו יעיש מתעד באיפוק הנכון, שכתוצאה ממנו הסצינה מרגשת כל כך.

מחמאות מגיעות גם לשאר שחקני הסרט, ובראשם רותם זיסמן כהן, שהופעתה אף היא מדויקת ועדינה, כמו גם לצלם שחק פז ולכל מי שהיה שותף לעשיית הסרט. מני יעיש עשה סרט שריגש אותי מאוד.

"המשגיחים". תסריט ובימוי: מני יעיש; צילום: שחק פז; מוסיקה: שושן; שחקנים: רועי אסף, רותם זיסמן כהן, גל פרידמן, איציק גולן, גילי שושן, חיים חובה, חיים זנאתי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#