נהגת מחליפה

אשה שמחליטה לאסוף בספונטניות גבר זר מנתב"ג עומדת במרכז "איה", סרטם הקצר והמבטיח של מיכל ברזיס ועודד בן נון המוצג בסינמטקים

אורי קליין
אורי קליין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי קליין
אורי קליין

פגישות מקריות בין גבר לאשה בתחנת רכבת או נמל תעופה שימשו כבר כמנוף עלילתי בכמה סרטים, חלקם אפילו סרטים קלאסיים כגון "Brief Encounter" של דיוויד לין ונואל קאוארד מ-1945, שנחשב לסרט הבריטי הנודע ביותר בכל הזמנים; ואל אותן פגישות מקריות קולנועיות מצטרפת כעת אחת נוספת בסרט ישראלי בשם "איה", שאורכו 40 דקות, והוא יוקרן בסינמטקים החל מסוף השבוע הנוכחי. זו תוספת ראויה, ואולי אף יותר מראויה, לאותה מורשת תסריטאית שאליה היא מתחברת.

אשה (שרה אדלר) מחכה בנמל התעופה בן גוריון. לצדה ניצב נהג שנושא שלט שעליו שמו של הנוסע שאותו הוא אמור לאסוף. הנהג חייב לעזוב את המקום לכמה דקות, ומבקש מהאשה להחזיק את השלט בשבילו. לאחר היסוס קל היא נעתרת לבקשתו. הנוסע (השחקן הדני אולריך תומסן, שמוכר לנו מסרטים כגון "החגיגה", "בעולם טוב יותר" וגם סרט ג'יימס בונד "העולם אינו מספיק") מגיע, ניגש לאשה שמחזיקה את השלט עליו שמו כתוב, בטוח שהיא הנהגת שלו, והאשה, שבהמשך נגלה ששמה הוא איה, מחליטה לשחק את המשחק, להסתיר ממנו שהיא בעצם רק מחזיקה את השלט בשביל נהג שעזב לרגע, ולשמש כנהגת שלו.

החלטה היא מלה חזקה מדי כדי לתאר את המניע לפעולתה של גיבורת הסרט. היא עצמה אינה יודעת בדיוק מדוע היא עושה את מה שהיא עושה באותו רגע אקראי. אולי זו ההרפתקה שמושכת אותה; אולי זו הבדיחה הפרטית שהיא ממציאה לעצמה בלי לגלות לשותפה לבדיחה את מעורבותו בה. שרה אדלר היא אחת מאותן שחקניות שמצליחות להפליא לשדר ניואנסים של רגש ומחשבה, גם ניואנסים של בלבול, הנאה והתרגשות, שאותם היא מצליחה להביע ללא מלים, והיא עושה זאת לאורך הסרט כולו. אם היינו זקוקים להוכחה נוספת שאדלר היא אחת משחקניות הקולנוע הטובות ביותר במקומותינו, הרי "איה" מספק אותה.

איה מגלה שהנוסע, תומאס שמו, הוא מוסיקאי דני נודע שהגיע לישראל כדי לשפוט בתחרות לפסנתר על שם ארתור רובינשטיין, שמתקיימת בירושלים. במלים אחרות, עליה להסיע אותו לירושלים ולהנחית אותו בבית המלון שבו הוא אמור להתארח, ואין לה מושג היכן הוא ממוקם. השאלות המניעות את הסרט הן האם איה תגלה לתומאס שהיא נהגת מתחזה וכיצד הוא יגיב? האם תומאס יגלה את הדבר בעצמו, ובעיקר מכיוון שהקולנוע הרגיל אותנו לחשוב כך, האם ההתחזות של איה, שכל מה שאנחנו יודעים עליה הוא שהיא עובדת במשרד עורכי דין, תוביל למשהו נוסף בעל אופי רומנטי? כוחו של הסרט נובע בין השאר מהעובדה שהוא מטפל בכל השאלות האלה בעדינות מרובה מבלי להטות אותן אל עבר המלודרמטי ומבלי להפוך את הסיפור למייצג משבר קיומי עמוק. הסיפור מתאר הרפתקה, ששוברת שגרה, ויוצרי הסרט מיטיבים לתאר את הממדים המשעשעים והמטרידים כאחד של הרפתקה שכזאת.

תומסון ואדלר ב"איה". סיפור קצר וטוב

איכויות אלה נובעות בראש ובראשונה מאיכותו של התסריט, שנכתב על ידי שני במאי הסרט, מיכל ברזיס ועודד בן נון יחד עם תום שובל, ומאיכותם של הדיאלוגים שנעים במיומנות מרשימה בין הישיר למרומז. מרביתו של הסרט מתרחש במהלך הנסיעה ומתעד את המתרחש במושב הקדמי של המכונית שבה איה נוהגת ותומאס יושב לידה (הדבר היחידי שהטריד אותי במהלך הצפייה בסרט הוא שהשניים אינם חגורים לאורך הנסיעה כולה); ודווקא בגלל צמצום אתר ההתרחשות של הסרט מרשימה העובדה שיוצריו בחרו לצלם אותו על מסך רחב, ומסך רחב מזכיר לעתים קרובות את השמשה הקדמית של מכונית. הסרט, בין אם הוא מצלם את המתרחש במכונית, את הנופים סביבו או את הדרך לירושלים שבה המכונית נוסעת, מצולם למופת על ידי בן נון. יש בו מידה של בוהק שחבל שלא ליהנות ממנו על המסך הגדול.

לסרטים קצרים וטובים יש לרוב אופי של סיפור קצר וטוב, וכזה הוא גם סרטם של ברזיס ובן נון, בוגרי בית הספר לקולנוע סם שפיגל, שכבר ביימו כמה סרטים קצרים, שאת חלקם ראיתי והם הרשימו אותי. הם מתגלים ב"איה" כיוצרים בעלי כישרון כתיבה ויכולת הדרכת שחקנים ובימוי, ואני סקרן כבר לצפות בסרטם העלילתי הארוך הראשון, שאני מקווה שלא יארך זמן רב מדי לפני שהם יעשו אותו.

"איה". בימוי: מיכל ברזיס, עודד בן נון; תסריט: מיכל ברזיס, עודד בן נון, תום שובל; צילום: עודד בן נון; מוסיקה: ישי אדר, רונן שפירא; שחקנים: שרה אדלר, אולריך תומסן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ