בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ברקיע החמישי": העיבוד הקולנועי לספרה של רחל איתן לא נכנע לנוסטלגיה

סרטה של דינה צבי-ריקליס עשוי באיפוק מעורר הערכה

10תגובות

השנה היא 1944, המקום מעון ליתומות. שם ננטשת בתחילת "ברקיע החמישי" - גרסתה של הבמאית דינה צבי-ריקליס לספרה של רחל איתן מ-1962 - מאיה חרמוני בת ה-13 (עמית מושקוביץ), שאינה יתומה כלל. אמה כבר נטשה אותה, וכעת נוטש אותה כאן גם אביה, קצ'קה חרמוני (אלון פדות), בזכות קשריו עם נוח וולפסון (אקי אבני), בנה של הנדבנית המזרימה כסף למוסד. אך וולפסון מתכוון בכלל לסגור את המוסד ולהפוך אותו לבית החרושת הראשון בישראל לייצור נייר טואלט, ואילו למנהל המוסד, ד"ר דב מרקובסקי (יחזקאל לזרוב), יש סיבות שונות להירתע מקבלתה של מאיה אל בין כתליו.

בסיפור מעורבות דמויות נוספות הלקוחות מספרה של איתן. בין אלו: פולה (אסתי זקהיים), שלטענתה היתה מלכת חיי הלילה של ורשה וכעת היא המבשלת המנסה לספק לדיירות המוסד מזון באמצעים הדלים שעומדים לרשותה; פרידה (אלונה איב), מדריכה במוסד, המתפתה על ידי סגנון החיים האמיד של ישראל של שנות ה-40, שמציע לה הקפיטליסט השאפתן וולפסון; שושנה (תמר שם אור), שארוסה יוסף, המכונה דוצ'ה (גיא אדלר), הוא איש לח"י המנצל אותה ואת המוסד כדי להסתתר ולהחביא את מצבור הנשק שלו; ברטה (רותם זיסמן-כהן), המתקבלת לעבודה כפועלת ניקיון ובערבים יוצאת עם ג'ימי (רוי מילר), קצין בריטי נשוי המבטיח להיפרד מאשתו ולקחת אותה ללונדון אחרי המלחמה; וכמובן גם תלמידות המוסד, שכל אחת מהן פגועה בדרכה שלה.

עם צאתו לאור היה ספרה של איתן לאחד מרבי המכר הגדולים ביותר בתולדות המדינה ובה בעת יצירה מעוררת מחלוקת, ורק עם השנים התמקם במרכז תולדות הספרות העברית שאחרי קום המדינה. למרות זאת התקשתה צבי-ריקליס לגייס את מלוא המימון הדרוש לסרטה וביימה אותו בתקציב דל, במספר מועט של ימי צילום (18). הבמאית היתה שמחה ודאי לקבל מימון וימי צילום נדיבים יותר, אך הצמצום דווקא מסייע לסרט. סרטים העוסקים בעבר נתונים תמיד בסכנה שעיצובו של עבר זה ישתלט עליהם וישווה להם מידה של אקזוטיקה היסטורית מלווה בנוסטלגיה. זה אינו קורה בסרטה של צבי-ריקליס, ששולטות בו הפשטות והישירות. אלו מיתרגמות לעתים לחומרה עלילתית וסגנונית, היוצרת מעין ריחוק מהסרט ומונעת ממנו לגלוש אל הנוסטלגי, המלודרמטי והסנטימנטלי.

סרטה של צבי-ריקליס רומז רוב הזמן במקום לומר, נוגע במקום לתקוף, והריסון הזה מעורר הערכה. אמנם, פה ושם משתלטת על הסרט מידה של יושן, ועולה התחושה שהוא היה יכול להיעשות גם לפני כמה עשורים - תחושה שהמקור לה הוא בעיקר התעוזה העלילתית והסגנונית הפועמת בסרטים ישראליים רבים בעת האחרונה אך לא ב"ברקיע החמישי" עצמו. ואולם, המגבלה הזאת מתגמדת לנוכח מעלותיו של הסרט, ובראשן הצלחתו לקבץ את מגוון דמויותיו לפסיפס אנושי, המתעצב מול עינינו בצורה שלמה ופגועה כאחד.

רבים ממרכיביהן של דמויות מרכזיות בעלילה נותרים מחוץ לסרט, וצבי-ריקליס אינה מתאמצת יתר על המידה כדי להפוך את הדמויות למושאים של הזדהות קלה ומיידית. אפילו לא את מאיה, אף שקל היה לעשות זאת בהתחשב בכך שהיא נערה נטושה ורגישה בעלת פנים מצודדות שכותבת אגדות בהסתר.

אותה גישה מאפיינת גם את התייחסותה של צבי-ריקליס לנושאים הנוגעים בנשיות ובמיניות נשית. צבי-ריקליס מטפלת בעדינות במשיכה המתפתחת בין מאיה לדוצ'ה; די בסצינה אחת, המציגה את פרידה אצל נוח וולפסון, כדי לומר לנו מה מעמדה של המדריכה אצל בן זוגה; וסיפורה של ברטה, שהוא המלודרמטי מבין סיפורי הסרט, מטופל אף הוא היטב (לא מעט בזכות הופעתה של זיסמן-כהן, ההולכת ומתגלה כאחת משחקניותינו הצעירות הטובות ביותר). דווקא האיפוק והריחוק האלה מאפשרים לצבי-ריקליס להפוך את עלילת סרטה לדיוקן פרטי שהוא גם דיוקן קולקטיבי היסטורי ולאומי.

הבימוי של צבי-ריקליס - בעזרת הצילום של שי גולדמן, שנמנע גם הוא מראוותנות - מציב לעתים קרובות את הדמויות בחזית התמונה, בלי להעניק לה עומק. התוצאה היא מעין תחושה של מחנק, שאינה מתפוגגת גם כאשר הסרט עולה מתוך המוסד אל הגג הפתוח שלו או יוצא אל השטחים הפתוחים שסביבו. דרך דמותו של נוח וולפסון מציג הסרט את התעצבותו של הקפיטליזם הישראלי; ודרך דמותו של ד"ר מרקובסקי, בגילומו המאופק עד כדי חדגוניות-מכוונת של לזרוב, הוא משרטט דיוקן של גבריות ישראלית, שיש בה משהו עקר ומשותק מבחינה רגשית. מחמאות מגיעות גם לגיא אדלר, שיש בחזותו ובנוכחות שלו משהו שמצליח לשכנע אותנו שהוא גבר צעיר מפעם (אותה איכות התגלתה גם בהופעתו ב"התגנבות יחידים" של דובר קוסאשווילי).

הגרסה הקולנועית של "ברקיע החמישי" אולי אינה יצירה שמצליחה להסעיר. אך יש בה משהו מכובד והגון, שעוטף את התוצאה, מכפר על מגבלותיה והופך את הצפייה בה לחוויה ראויה.

"ברקיע החמישי". בימוי: דינה צבי-ריקליס; תסריט: דינה צבי-ריקליס, עלמה גניהר, על פי ספרה של רחל איתן; צילום: שי גולדמן; מוסיקה: יוסף ברנדנשווילי; שחקנים: עמית מושקוביץ, יחזקאל לזרוב, גיא אדלר, אלונה איב, אקי אבני, רותם זיסמן-כהן, אלון פדות, תמר שם אור, אסתי זקהיים, רוי מילר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו