בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חדר צר מדי

השחקנים מיומנים וההתעסקות בכיבוש היא חשובה - אבל "חדר 514", סרטו הראשון של שרון בר-זיו, סובל משגרתיות מסוימת ומזגזג בין אידיאולוגיות מנוגדות

5תגובות

יש לי חיבה לסרטים שמתרחשים בכללותם או ברובם באתר אחד, וכזה הוא גם "חדר 514", סרטו הראשון של שרון בר-זיו, שרובו מתרחש בחדר שעל שמו קרוי הסרט. באותו חדר מנהלת אנה (אסיה נייפלד), חוקרת מצ"ח ממוצא רוסי ששחרורה מתקרב, חקירה סביב תלונה של משפחה פלסטינית שקצין צה"ל התעלל בה בערב ליל הסדר.

בר-זיו איננו עושה עניין מהבחירה הסגנונית של הסרט, שייתכן שנבעה גם מהעובדה שהסרט הופק בתקציב קטן, אלא מצלם את הסרט בפשטות, לעתים בפשטות רבה מדי, שמעניקה לעתים לתוצאה מהות של דרמה עשויה כהלכה; לפרקים היא נענית בצייתנות רבה מדי לסרטים שעיקרם מעמת דמויות אלה באלה. השגרתיות המסוימת של התוצאה אינה מצטמצמת אך ורק לסגנון הבימוי שלו, אלא גם לאופן שבו בר-זיו, שנוסף להיותו הבמאי גם כתב את התסריט, מציג את הסיטואציה המרכזית של הסרט ואת העלילה שצומחת ממנה.

אנה היא חוקרת נחושה ונמרצת, אולי אפילו נמרצת מדי; אחד ההיבטים המעניינים והמוצלחים ביותר של הסרט הוא האופן שבו בר-זיו מצליח לעצב את דמותה כחוקרת שאולי נהנית קצת יותר מדי מכוחה על נחקריה, כלומר מכוחה כאשה על הגברים שמגיעים לחדר החקירות, הנאה שאולי פוגמת ביעילות של עבודתה.

שני נחקרים עיקריים ניצבים בפניה: נמרוד (גיא קפולניק), סמל שהיה עד לאירוע וחושש
להטיח אשמה במפקדו; ודוידי (אודי פרסי), המ"פ שמואשם בפגיעה במשפחה הפלסטינית.

סצינות העימות בין אנה לשני נחקריה, כל אחד בנפרד כמובן, הן הטובות ביותר בסרט
בשל הישירות והמינוריות הדרמטית שמאפיינת אותן. אך בר-זיו חשש כנראה שתיאורה היבש של חקירה צבאית יפגע במהות הדרמטית של סרטו, ולכן הוא מוסיף לו אלמנטים עלילתיים נוספים שנדמים מיותרים. הוא טועה, כיוון שאילו הסרט היה מתמקד אך ורק בתיאור של שגרת החקירה הצבאית, התוצאה היתה ייחודית ועזת ביטוי הרבה יותר.

אחד האלמנטים האלה, שנדמה מאולץ כאילו הוא מציית לחוקי תסריט כתוב היטב, הוא
השיחות ברוסית שאנה מנהלת עם אמה, שמצלצלת אליה בזמן החקירה. אלמנט נוסף הוא הרומן שאנה מנהלת עם ארז, המפקד הישיר הנשוי שלה (אוהד הול); מטרתו של סיפור המשנה הזה הוא להוכיח שאנה, שמייצגת בעבודתה נחישות אתית, מופללת אף היא בעמימות מוסרית, שבאה לידי ביטוי בהיענותה לרומן עם המפקד שלה, שברור לנו שכדרכם של מפקדים צבאיים רבים, מנצל אותה ואין לו כוונה להתחייב אליה. מאנה היינו מצפיםלהיות יותר מעוד חיילת שנפלה בקסמיו של מפקד כריזמטי. מרכיב זה של הסרט היה תורם לתוצאה לו סױתח בצורה מורכבת, אך הוא לוקה בבנאליות ופוגע בתוצאה.

שאיפתו של בר-זיו להעניק לסרט נפח דרמטי באה לידי ביטוי בעיקר בסופו של הסרט,
שהפתרון שהוא מציע יוצר אמנם היפוך במעמדה של אנה, אך נדמה מאולץ אף הוא, ולוקה במלודרמטיות לא אמינה במיוחד (האם אמנם הסוף הזה נכון לדמות שמעורבת בו כפי שלמדנו להכירה במהלך הסרט?). יותר מכל, הוא מצביע על הפגם העיקרי של הסרט, והוא הזגזוג התמידי שלו בין עמדות אידיאולוגיות מנוגדות.

מצד אחד, צריך להעריך את העובדה שהסרט מתייחס לנעשה בשטחים, ועושה זאת דרך אירוע שאיננו קיצוני במידה יתרה; דווקא התחושה שמדובר באירוע המתרחש כחלק משגרה יומיומית מחזקת אותו. מצד שני, "חדר 514" הוא עוד סרט ישראלי שעוסק בקורבנותו של החייל הישראלי שנאלץ להתמודד עם המצב בשטחים. מעניין, למשל, שהמשפחה הפלסטינית שנפגעה על ידי אותו קצין ישראלי אינה נראית בסרט. מצד אחד נפקדותה מחזקת את התחושה שהיא מייצגת את כל המשפחות שנפגעו על ידי חיילים ישראלים; מצד שני, הנפקדות הזאת משדרת איזו תחושה של חוסר רלוונטיות בסיפור שנפרש מולנו.

"חדר 514" איננו סרט חסר חשיבות בנוף הקולנועי הישראלי העכשווי. כל סרט שנוגע
בנעשה תחת הכיבוש, בין שהוא סרט עלילתי או תיעודי, ראוי לתשומת לב, וסרטו של
בר-זיו מעיד על תבונתו של יוצרו. כמו כן, כל שחקניו עושים עבודה מיומנת, ולכן הוא
ראוי לצפייה. חבל רק שהוא לא מצטבר ליותר ממה שהוא יכול היה להיות.

"חדר 514". תסריט ובימוי: שרון בר-זיו; צילום: עידן ששון; מוסיקה: מיכאל גורביץ'; שחקנים: אסיה נייפלד, אודי פרסי, גיא קפולניק, אוהד הול



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו