בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סרטי פשע או אלגוריה על אמריקה?

"ארץ יבשה" ו"הורג אותם ברכות" אינם מפסגות הז'אנר של סרטי הגנגסטרים. אבל האיפוק והיובש שמאפיינים את שניהם תורמים לעוצמתם, ושניהם מתעצבים להיות אלגוריות על אמריקה, השיטה הקפיטליסטית והחלום האמריקאי

3תגובות

שני סרטי פשע שונים אך גם דומים עלו השבוע על האקרנים בישראל. שני הסרטים התחרו במאי האחרון על פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, לא זכו בפרסים, אך ראויים לצפייה, גם אם שניהם, למרות איכויותיהם, לא ייכללו ברשימת סרטי הגנגסטרים הגדולים ביותר בכל הזמנים. הסיבה העיקרית להסתייגות הזאת היא שבצפייה בשניהם יש הרגשה שבשני הסרטים האלה היינו כבר; אך שניהם מבוימים במיומנות ואף בתבונה, ומככב בהם צוות טוב של שחקנים.

הסרט האחד הוא “ארץ יבשה” ‏(במקור “Lawless”‏), שיתוף הפעולה השני בין הבמאי האוסטרלי ג’ון הילקואט והתסריטאי והמוסיקאי ניק קייב ‏(אחרי “ההצעה” מ–2005‏). הסרט השני הוא “הורג אותם ברכות” של הבמאי אנדרו דומיניק, שנולד בניו זילנד וגדל באוסטרליה. שני הסרטים הופקו באמריקה ומתרחשים באמריקה, אך בתקופות זמן שונות; ובעוד שעלילתו של “ארץ יבשה” מתבססת על אירועים שקרו במציאות והיא מאוכלסת בדמויות שהיו במציאות, “הורג אותם ברכות” הוא סרט פשע בדיוני.

“ארץ יבשה” מתרחש במדינת וירג’יניה בשנות ה–30 של המאה הקודמת, ומצטרף לרשימת הסרטים שהופקו בארצות הברית מאז אותן שנים שתיארו את מציאות הפשיעה שפשטה באמריקה בשנות השפל הכלכלי. במרכז הסיפור ניצבות דמויותיהם של שלושת האחים לבית בונדארנט, שזיקקו והפיצו אלכוהול בתקופת היובש. המרשים מבין שלושת האחים הוא פורסט ‏(טום הארדי‏), האח הבכור ומנהיג החבורה, שנוהם את מלותיו יותר מאשר הוא דובר אותן, ויכולתו להתגבר על פגיעות גופניות שהיו מחסלות כל בן תמותה מעניקות לו ממד מיתי, שאמנם מצוין בסרט על ידי ג’ק ‏(שייה לאבף‏), האח הצעיר, שהוא גיבורו הרשמי של הסרט אך מבחינות מסוימות הדמות הפחות מעניינת בו ‏(האח הנוסף הוא האורד פרא האדם, אותו מגלם ג’ייסון קלארק‏).

ג’ק הוא הגיבור המרכזי של הסרט כיוון שהקונפליקטים המאפיינים את סיפורו נדמו כנראה ליוצרי הסרט, קייב והילקואט, כנגישים ביותר, אך הבחירה הזאת היא זו שמעניקה לתוצאה אופי מעט צפוי. ג’ק הוא הצעיר בחבורה, חייב להוכיח את עצמו מול אחיו הקשוחים והמנוסים יותר במאבקם נגד אנשי החוק שמנסים ללכוד אותם והגנגסטרים האחרים עמם הם נמצאים בתחרות. ג’ק נקלע לקונפליקט כאשר הוא מתאהב בברטה ‏(מיה ואסיקובסקה‏), בת למשפחה דתית, שדמותה מייצגת ערכים מנוגדים לאלה שאחיו של ג’ק מציעים לו והקשר עמה מסמן לג’ק דרך חיים שונה מזו של משפחתו, שנאמנותו לה כובלת אותו אליה ‏(הסרט, אגב, מבוסס על ספר שכתב מאט בונדארנט, נצר של המשפחה, שיצא לאור ב–2008‏).

עיקר העניין שהסרט מעורר אינו נובע דווקא ממהלכיה של העלילה אלא מתיאור הרקע ההיסטורי של הסיפור ותיעוד הסביבה האנושית והפיסית שבה הסרט מתרחש. כמו כן, הדמויות שבסרט, בעיקר הגבריות, מעוצבות היטב. בנוסף להארדי, קלארק ולאבף, שעושים עבודה טובה, ובמקרה של הארדי אפילו מצוינת, מרשימים בסרט גאי פירס בתפקיד צ’ארלי רייקס, סוכן אף־בי־איי חלקלק ומושחת, וגרי אולדמן בתפקיד קטן כפלויד בנר, גנגסטר משיקגו. דמות נשית נוספת בסרט, בנוסף לברטה, היא זו של מגי ‏(ג’סיקה צ’סטיין‏), רקדנית בורלסקה שמנסה ללא הצלחה רבה לשקם את חייה. דמותה מפותחת בפחות הצלחה משאר הדמויות בסרט ונותרת לפיכך שולית לתוצאה.

מחמאות לצלמים

“הורג אותם ברכות” מתבסס על ספר מתח מאת ג’ורג’ ו’ היגינס, שעלילתו הועתקה מבוסטון לניו אורלינס אחרי הוריקן קתרינה, בזמן מסע הבחירות הראשון לנשיאות של ברק אובמה. כמו סרטי פשע קודמים רבים, מתחילה עלילת סרטו של אנדרו דומיניק עם שוד שמשתבש. שני פושעים זוטרים ולא מוצלחים במיוחד, פרנקי ‏(סקוט מקניירי‏) וראסל ‏(בן מנדלסון‏), שודדים באופן חובבני למדי את רווחי מועדון הימורי קלפים, ומעוררים בכך את זעמו המוצדק של מארקי ‏(ריי ליוטה‏), בעל המועדון, שהוא גנגסטר מנוסה מהם בהרבה, ובעיקר בעל קשרים.

כדי ללכוד ולחסל את שני השודדים שהעזו לחדור לטריטוריה שלו, שוכר מארקי את שירותיו של ג’קי קוגן ‏(בראד פיט‏), רוצח שכיר, שאמנם מתרברב בהישגיו המקצועיים אך נדמה שהוא כבר לא מיומן כשהיה; ואמנם, כשקוגן מתקשה לבצע את המשימה שהוטלה עליו, הוא מייבא לעצמו סיוע בדמותו של מיקי ‏(ג’יימס גנדולפיני‏), רוצח שכיר מכור לסקס ולאלכוהול, שנדמה אף פחות כשיר ממנו לבצע את החיסול הנדרש. כמו גם “ארץ יבשה”, כוחו של “הורג אותם ברכות” נובע מהאופן שבו הוא מעצב את דמויותיו ומתעד את המציאות הפיסית שבה הוא מתרחש, במקרה הזה ניו אורלינס שעדיין לא התאוששה מהאסון שפקד אותה.

בשני הסרטים מגיעות מחמאות רבות לשני הצלמים שצילמו אותם: בנואה דלום, שצילם את “ארץ יבשה”, וגריג פרייזר, שצילם את סרטו של דומיניק. שני מרכיבים עיקריים משותפים לשני הסרטים. ראשית, האיפוק והיובש הסגנוניים שמאפיינים את שני הסרטים ותורמים לעוצמתם. שנית, שכמו מרבית סרטי הגנגסטרים החשובים שהופקו בתולדותיו של הקולנוע האמריקאי מאז ימיו הראשונים, שני הסרטים מתעצבים להיות אלגוריות על אמריקה, השיטה הקפיטליסטית שמניעה אותה והחלום האמריקאי שנובע ממנה. שני הסרטים, זה של דומיניק אף יותר מזה של הילקואט, מתמקדים בהיבט העסקי של מציאות הפשיעה המאורגנת והמאורגנת פחות ובמקומו של הכסף בתודעה ובנשמה של אמריקה. שני הסרטים מתרחשים בזמן משבר כלכלי. זה של הילקואט בזמן השפל הכלכלי, שאמנם הניב את סרטי הגנגסטרים החשובים הראשונים, וזה של דומיניק ב–2008 כשפרץ המשבר הכלכלי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו