בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ברוכים הבאים הביתה" מבטיח טרמפ אל האושר

האם הסרט הצרפתי של הבמאי ז'אן בקר גם מקיים את ההבטחה?

תגובות

כמו "שיחות עם הגנן שלי" מ 2007 ו"אחרי הצהריים בכפר עם מרגריט" מ 2010, שניים מסרטיו האחרונים של במאי הקולנוע הצרפתי בן ה 78 ז'אן בקר, גם סרטו החדש "ברוכים הבאים הביתה", מתאר את הקשר המתהווה בין שתי דמויות שלכאורה אין ביניהן מן המשותף. ב"שיחות עם הגנן שלי" היו אלה אמן פריסאי יגע והגנן שלו; ב"אחרי הצהריים בכפר עם מרגריט" שיפוצניק חסר השכלה וקשישה אוהבת ספרות ובסרט החדש ¬ צייר בדיכאון ונערה שאמה גירשה אותה מהבית.

בשלושת המקרים המפגש הלא צפוי מביא גאולה לאמן היגע, לשיפוצניק הסובל מהעדר הערכה עצמית ולצייר המדוכא. כל אחד משלושת הסרטים מבקש לחמם את לב הצופה, נטייה הולכת וגוברת בקולנוע הצרפתי העכשווי ("מחוברים לחיים" היה כמובן הדוגמה העדכנית המצליחה ביותר של קולנוע צרפתי מהסוג הזה) וכל אחד משלושת הסרטים עושה זאת במגמתיות הולכת וגוברת. מבין שלושת הסרטים שהזכרתי, "ברוכים הבאים הביתה" הוא הצפוי והחלש ביותר.

בעוד שהיתה מידה של ייחודיות במפגש בין האמן לגנן, שהיה חבר ילדות שלו אך חייו התפתחו במסלול מנוגד לזה של חברו, ובין השיפוצניק לקשישה, הרי שעלילת "ברוכים הבאים הביתה" משתמשת בנוסחה שמוכרת לנו כבר מסרטים קודמים, והיא המפגש בין גבר מבוגר לנערה צעירה.

גיבור הסרט הוא טאלאנדייה (פטריק שנה), צייר בן 60 שמעיין היצירה שלו יבש זה כמה שנים והוא שרוי בדיכאון עמוק. אשתו, אליס (מיו-מיו), מנסה להתמודד עם התנהגותו הנרגנת ולחלץ אותו מדיכאונו, אך ללא הועיל. יום אחד, כשאשתו אינה בבית, טאלאנדייה נכנס למכוניתו ויוצא למסע ללא יעד סופי. באחת מעצירותיו חודרת למכוניתו מתבגרת ושמה מארילו (ז'אן למבר, שזו הופעתה הראשונה בקולנוע), שאמה גירשה אותה מהבית משום שבעלה האלים, שאינו אביה של הנערה, נמשך אליה. טאלאנדייה מתכוון אך ורק להוביל את מארילו לעיר הקרובה, אך ברור כי הקשר לא יסתיים שם אלא יתפתח למערכת יחסים שתגאל את טאלאנדייה מהדיכאון שבו היה שרוי.

בקר הוא בנו של במאי הקולנוע הטוב ממנו בהרבה ז'אק בקר, יוצרם של סרטים כגון "קסדת הזהב" ו"מונפארנאס 19", שמת ב 1960. סרטו הנודע והמצליח ביותר של בקר הבן היה "קיץ קטלני" מ 1983 בכיכובה של איזבל אדז'אני. בסרטו החדש הכל צפוי מדי וקל מדי. מארילו, למרות נוכחותה החביבה של למבר, היא קלישאה של מתבגרת שמשתמשת, לפחות בתחילת הסרט, בהתנהגותה התוקפנית כדי להסתיר את בהלתה מהמצב שבו היא נתונה; את מהלכיה של העלילה ניתן לצפות עוד קודם להתרחשותם ויציאתו של טאלאנדייה מהדיכאון שבו הוא היה שרוי, כמעט ברגע שבו הוא פוגש את מארילו, ושובו אל הציור (ולפחות על פי מה שנראה בסרט עבודותיו אינן מותירות רושם עז יותר מזה של חובבן מיומן) מתוארים באופן מהיר מדי ולא אמין.

דיכאון הוא מחלה קשה, והאופן שבו המפגש עם מארילו מביא לו מזור ואף מרכך בהדרגה את נרגנותו של טאלאנדייה, מייצג טיפול שטחי במחלה שמעדן אותה לטובת חימום לבו של הצופה בסרט. לתהליך חימום הלב מצטרף גם סופו של הסרט, שכמו כל מה שקדם לו פותר את הבעיות שהסרט מעלה באופן פשוט וקל מדי. הסרט מנסה לומר שעצם חדירתה לחייו של דמות זרה ושונה ממנו, המעוררת אצלו רגשות אבהיים של אכפתיות, אחריות ומחויבות, מחלצת אותו מהמצב שבו היה נתון, משחררת אותו ומאפשרת לו להמשיך את חייו מהמקום שבו הם נתקעו כמה שנים קודם לכן. אבל האופן שבו סרטו של בקר מציג את הטענה האפשרית הזאת אינו משכנע ונדמה יותר סכמאטי וסנטימנטלי מאשר אמין ורציני מבחינה נפשית וקיומית.

בסרטו הקודם של בקר, "אחרי הצהריים בכפר עם מרגריט" ניתן היה להתגבר על הסכמאטיות והסנטימנטליות שאפיינה גם את הסרט בשל האופן שבו בקר תיעד את עולמה של העיירה הצרפתית הקטנה שבה הסרט התרחש. אבל בסרטו החדש גם זה אינו קיים, ורק הופעתו של שנה (שמוכר לנו מסרטים כגון "נערת קריאה", "הפרפר ופעמון הצלילה" ועוד), כמו גם נוכחותם בסרט בתפקידים קטנים של מיו-מיו הסימפטית תמיד וז'אק ובר, המגלם פסל שהוא חבר של טאלאנדייה, מכפרים במידה מסוימת על מוגבלותו של הסרט, שמציע לצופים בו חימום לב ללא דלק יצירתי מספק.


"ברוכים הבאים הביתה". בימוי: ז'אן בקר; תסריט: פרנסואה דפאנו, מארי-סאבין רוז'ה; על פי ספר מאת אריק אולדר; צילום: ארתור קלוקה; שחקנים: פטריק שנה, ז'אן למבר, מיו-מיו, ז'אק ובר

 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו