בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ריח פועלים" הוא סרט מלא תחכום ותעוזה

הסרט "ריח פועלים", שנקודת המוצא שלו היא אלבומו של מאיר אריאל "רישומי פחם", הוא קולנוע פרינג' מעולה

24תגובות

התהוותו בשנים האחרונות של קולנוע ישראלי עצמאי, או קולנוע פרינג', המופק בניתוק מהמקורות הממסדיים המספקים מימון לסרטים ישראלים, היא אחת התופעות המעודדות ביותר. המרחק מהממסד מאפשר ליוצרי סרטים צעירים בעלי חזון ליצור סרטים שונים מאלה שהממסד מממן לרוב; סרטים שאין סיכוי שהתסריטים שלהם היו עוברים את מבחן הלקטורים וקברניטי הקרנות, שמחפשים את הסרט הבא שיביא לנו כבוד בינלאומי, ואין סיכוי שהם ימצאו מימון בחו"ל ¬ תנאי די הכרחי להתגייסותה של קרן להפקתו של סרט.

סרטים אלה מופקים בדלות תקציבית, אך כאשר יוצרים מונעים על ידי תבונה וחזון, כמות הכסף שעומדת לרשותם אינה תנאי להצלחת סרטיהם. הם עובדים בחופש, שהוא חשוב בהרבה מכל שקל נוסף שהם מצליחים לגייס, ורק מוגבלותה של תושייה עלולה להצר את מימושו של חזונם. סרט שכזה הוא "ריח פועלים", שילוב כובש לב של ראשוניות, תחכום ותעוזה, שמוקרן בימים האלה בכמה מהסינמטקים המקומיים.

גודיס שניידר, בוגר החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, שנודע עד כה למעטים כתסריטאי, הפיק, כתב וביים את הסרט, ואף מופיע בו בתפקיד עצמו יחד עם שונית אהרוני, שותפתו לבימוי, שאף היא מופיעה בסרט בתפקיד עצמה. על הבימוי של "ריח פועלים" חתום גם צמד במאים נוסף, רוני אורון ואיילת ורשל, שאינם משתתפים בסרט כשחקנים. כבר משפטים אלה מעידים על היותו של "ריח פועלים" סרט שאינו נרתע ממורכבות מבנית, ואחד מאפייניו כובשי הלב של הסרט הוא הפשטות והישירות שבה שניידר ועמיתיו מתמודדים עם המורכבות הזאת.

מה היתה נקודת המוצא לעשייתו של הסרט? הרצון ליצור מחווה קולנועית לאלבומו של מאיר אריאל "רישומי פחם", שכמה משיריו משמשים בסרט כפרשנויות למוצג בו ואף כסימני פיסוק בתוכו? אולי אף ליצור אדפטציה קולנועית לאלבומו של אריאל (אינני מכיר עוד סרט שמנסה להשתמש באלבום מוסיקלי כבסיס יצירתי כפי שנעשה לרוב עם ספרים או מחזות)? השאיפה הכה נוכחת בקולנוע העכשווי לטשטש את הגבולות המוסכמים בין קולנוע עלילתי לקולנוע תיעודי וליצור סרט שפועל מעבר להבחנות המקובלות בין השניים? שאלת נקודת המוצא ליוותה את צפייתי בסרט והעצימה את העניין שהוא עורר בי.

התשובה היחידה שאני יכול לספק לשאלה הזאת היא שכל התשובות לעיל נכונות, ושאין לסרט נקודת מוצא ספציפית אחת אלא שהוא פועל במין מעגליות יצירתית, שהולכת ומתערבלת יותר ויותר ככל שהסרט מתקדם. "ריח פועלים", ביטוי הלקוח מ"שיר התעסוקה" שנכלל באלבומו של אריאל ¬ שנראה בסרט בתחילתו כשהוא מרואיין על ידי יאיר לפיד צעיר מאוד, וגם בסופו כשהוא מבצע את אחד משירי האלבום, כנראה באותה תוכנית טלוויזיה ¬ מתעד באחד הרבדים שלו חמישה ימי צילום של סרט באתר יחיד, שהחוץ שלו הוא חווה ברמת הגולן והפנים שלו הוא אוטובוס נטוש שניצב ליד החווה.

הסרט מחולק לחמישה פרקים התואמים את חמשת ימי הצילום, כאשר לארבעה מהפרקים ניתנת כותרת הלקוחה משיר של מאיר אריאל ורק פרק אחד זוכה במפתיע בכותרת הלקוחה משיר שמגיע לסרט מחוץ לישראל וליצירתו של אריאל והוא שירה השנון והנודע של קרלי סיימון "You're so vain", שהשמעתו המפתיעה בסרט (לא בביצוע המקורי אלא על ידי "The feeling") בתוך מכלול שיריו של אריאל יוצרת אף היא מתח בין החוץ לפנים, שמלווה את הסרט כולו, הפעם בהקשר תרבותי מוסיקלי.

ברובד הנוסף שלו מציג הסרט סצינות מתוך הסרט תוך כדי שאותן סצינות מצולמות. שילוב זה מייצר בסרט מתח בין עשייה לתוצאה, וגם בהקשר של הזמן, מתח בין חמשת ימי הצילום לעלילת הסרט המצולם, שמתרחשת במשך יום אחד ומתארת מפגש בין שלושה חברים, שני גברים ואשה אחת, שכל אחד מהם נתון במשבר אישי וקיומי אחר, שנוגע בקשר בין גברים לנשים.

מפתה לתאר את הסרט כמשלב בין קולנוע תיעודי (אותן סצינות שמתעדות את עשיית הסרט שבתוך הסרט) לקולנוע עלילתי (הסצינות הלקוחות מתוך הסרט המצולם), אך זו דרך פשוטה מדי לתאר את התוצאה, והחלוקה הזאת משמשת ליוצרי "ריח פועלים" כמעט כהטעיה מכוונת שמטרתה להפגין את מורכבות הקושי לאבחן בין שני סוגי קולנוע אלה.

למרות שכל אחת מהדמויות בסרט מוצגות בו בכתובית בשמם הפרטי האמיתי, מקצועם וגילם, הרי בעוד שאלה שמעורבים בעשיית הסרט שבתוך הסרט ממשיכים לשאת בו את שמותיהם האמיתיים, השחקנים (שהראשיים שבהם הם אושרי סהר, עמיאל שפירא וריקי בליך) מגלמים כל אחד שתי דמויות מומצאות: זו של הדמות שהם מגלמים בתוך הסרט שבתוך הסרט וזו של השחקן שמגלם אותה. במישור הרחב ביותר שלו אומר "ריח פועלים" שהכל בקולנוע הוא בדיון, גם אם הוא מתחזה לאמיתי, ואולי אמת זו נכונה גם לגבי הקיום האנושי בכללותו. הכל ב"ריח פועלים" הוא המצאה ופיקציה בדרגות עוצמה שונות, ועובדה זאת הופכת את הסרט, בדרכו הצנועה והפשוטה, מסרט שחוקר את יסודותיו של הקולנוע ליצירה בעלת נפח הגותי בעל יומרה רחבה יותר, שמעוררת הערכה. מעניין שבימים אלה מוקרן בישראל גם סרטו האחרון של אלן רנה "עוד לא ראיתם כלום", שבדרך סגנונית שונה עוסק בנושאים דומים, והעובדה שבמאי ישראלי צעיר ובמאי צרפתי בן 90 מניבים באותו רגע יצירות בעלות מכנה משותף רעיוני מייצר גשר תודעתי קולנועי שיש בו כדי לסקרן ואף לרגש.

"ריח פועלים", שמסתיים בביצוע יפה של "שיר התעסוקה" בביצועו של שלומי שבן, שמלווה את עצמו בפסנתר צעצוע, מייצר לא רק עימות בין האמיתי לכאורה למומצא למעשה אלא גם בין הנוכח לנעדר, שאף הוא מרכיב משמעותי באמנות הקולנוע. בעוד שגודיס שניידר ושונית אהרוני נראים בסרט, הרי מחוץ לנגלה בסרט ניצב צמד במאים נוסף, רוני אורון ואיילת ורשל, והם אלה שממלאים בו את התפקיד המסורתי של הבמאי, בכך שהם לכאורה אלה שמתעדים את שני הרבדים העלילתיים המרכזיים של "ריח פועלים": גם את צילומי הסרט שבתוך הסרט, שהוא הקוטב התיעודי המדומה של הסרט, וגם את הסצינות מתוך הסרט המצולם שעלילתו פיקטיבית.

אחת הסצינות המורכבות ביותר בסרט, שמייצגת את האמביוולנטיות הקולנועית שהוא עוסק בה, מתארת את העמדתו של שוט ארוך ומסובך שמימושו מופקד על שני הבמאים הנראים בסרט אך בתיעוד ההכנות לו ומימושו מעורבים גם שני הבמאים שנסתרים ממנו. הנוכחות וההיעדרות מאפיינות גם את הופעתו של מאיר אריאל עצמו בסרט. הקטע שהוא מופיע בו בתחילת הסרט מובא בעזרת שני מתווכים ¬ הטלוויזיה שבה הוא נראה לראשונה ומסך המחשב הנייד שבו הוא נצפה, וכך חודר לסרט מרכיב מהותי נוסף לאמנות הקולנוע והוא העימות והשילוב שמתקיים בה בין זיכרון להנצחה ובין עבר שהוא תמיד שוב הווה להווה שהוא תמיד כבר עבר.

כל הדברים האלה עלולים לעורר את הרושם שזהו סרט שהכבדות התיאורטית שולטת בו, אך "ריח פועלים" הוא בראש ובראשונה סרט שמורגשת בו חדוות יצירה. הדיאלוגים לעתים דלים, ולא כל תחבולותיו של הסרט פועלות במידה שווה; אך "ריח פועלים" הוא בראש ובראשונה סרט שמעיד על רצינות, העזה ומחשבה מקורית, וגם אם לאיכויות אלה יש עדיין מהות מעט בסיסית, ההתלהבות שבה הן מבוטאות ב"ריח פועלים" מייצרת הבטחה שאני מקווה שתתפתח.

צפיתם? מסכימים עם אורי קליין?


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו