"פופולרית": פמיניזם צרפתי מוקדם וקליל

הסרט "פופולרית" מציג יחסים בין מעסיק למזכירה בשנות ה-50 באופן חינני ולא עמוק במיוחד, אך דווקא ההתרחקות מדידקטיות תורמת להצלחתו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אורי קליין
אורי קליין

"המזכירה", סרטו של סטיבן שיינברג האמריקאי מ2002- שעלילתו התרחשה בהווה, השתמש בסיטואציה של בוס ומזכירתו כדי ליצור קומדיה סאדו-מזוכיסטית קינקית. בניגוד אליו, "פופולרית", סרטו הראשון של הבמאי הצרפתי רז'י רואנסאר, מתרחש בשלהי שנות ה50- ומשתמש באותה סיטואציה ליצירת קומדיה רומנטית חייכנית; כזאת שמסריה אינם עמוקים במיוחד, אך החן שלה מכפר על כך.

אזכור סרטו של שיינברג אינו נובע רק מכך שגם הוא עוסק במעסיק ומזכירה; יש עוד מן המשותף בין שני הסרטים, גם אם כל אחד מהם פונה לכיוונים היסטוריים וסגנוניים שונים. שניהם עוסקים בשחרורה של אשה ¬ גיבורת "המזכירה" ממצבה הנפשי המעורער וגיבורת "פופולרית" מהמגבלות החברתיות שנשים היו כפופות להן בשנות ה50-; שניהם עוסקים בשליטה גברית בנשים הנתונות למרותם ושניהם מביעים יחס אמביוולנטי לתהליך השחרור שגיבורות הסרטים עוברות.

ב"המזכירה" יחס זה חריף יותר וספוג יותר באירוניה, אך גם ב"פופולרית" הוא בא לידי ביטוי, אם כי לא כדי לעטוף את הסרט במידה של אפלוליות מטרידה, כפי שהיה בסרטו של שיינברג.

מתוך "פופולרית"

רוז פאמפיל (דבורה פרנסואה, ששמה הפרטי יאה לה כי היא נראית כמו פרח ופורחת במשך הסרט), היא בת עיירה קטנה בנורמנדי. היא עובדת בחנות המכולת של אביה אך חולמת על קריירה, שבנסיבות ההיסטוריות והחברתיות שבהן הסרט מתרחש פירושה הוא להיות למזכירה. לשאיפה זו תורם כישרונה הגדול: הקלדה מהירה במיוחד במכונת כתיבה.

היא נשכרת כמזכירה על ידי לואי אשאר (רומן דורי), בעל סוכנות לביטוח, שמתפעל מיופיה ומיכולת ההקלדה שלה. לואי פורש את חסותו על רוז ומשכן אותה באחוזתו, שם הוא מאמן אותה לשפר עוד יותר את כישורי ההקלדה שלה כך שתוכל להשתתף בתחרות הקלדה אזורית ואף לנצח בה.

ברור לנו שבין רוז ללואי נמצא היסוד לסיפור אהבה, אלא שלואי קשור עדיין רגשית למארי (ברניס בז'ו, שהכרנו לראשונה ב"הארטיסט"), אהובת נעוריו שנישאה לאחר (שון בנסון). בנוסף לכך, מייסרים אותו זיכרונותיו מימיו במחתרת האנטי-גרמנית במלחמת העולם השנייה.

הממד הייחודי העיקרי של "פופולרית" איננו דווקא סיפור האהבה שבו, אלא היותו מעין גרסה של סרט ספורט, שבו תחרויות ההקלדה במכונת כתיבה מחליפות את תחרויות הריצה, הכדורגל או האיגרוף שאנחנו רגילים להן, ונשים הן המתחרות במקום הגברים שמככבים לרוב בסרטים מהסוג הזה (רק בסרטים שעוסקים בתחרויות יופי אנו עדים לנשים שמתחרות זו בזו; אך לעומתם, התחרויות בסרטו של רואנסאר אינן מיועדות להפגין אך ורק את היותה של האשה מושא למבט, אלא כישרון, גם אם כישרון זה נחשב פעם כמתאים לנשים בלבד ומאפיין את יכולתן המוגבלת מחוץ לבית). רואנסאר מביים את סצינות התחרויות כאילו היו סצינות ספורט לכל דבר, והדבר מוסיף לסרט הומור וגם יוצר בו מתח קצבי, שמצליח להפתיע.

כבר מכותרות הסרט, שמזכירות כותרות סרטים משנות ה50-, ולכל אורכו, מעצב רואנסאר את הסביבה ההיסטורית והחברתית שבה העלילה מתרחשת בצבעוניות מסוגננת, שאמורה להזכיר לנו את הקולנוע ההוליוודי של אותו עשור. ובהיבט הזה של הסרט הושקעה מידה לא מועטה של שנינות.

"פופולרית" אינו אלא יצירה מינורית, שאמירותיה על מקומם של נשים וגברים בחברה לפני התעוררותה של המהפכה הפמיניסטית אינן מנסות להציב בפנינו ניתוח היסטורי רב נפח; ואולם, דווקא התרחקות זו מדידקטיות תורמת להצלחתו של הסרט.

להצלחה של "פופולרית" תורמת גם הופעתם של שני כוכביו: דבורה פרנסואה החיננית (שעושה כאן תפקיד שונה מאוד מזה ששיחקה בסרטה הראשון, "הילד" של האחים ז'אן-פייר ולוק דארדן מ2005-, שבו גילמה בנחישות עדינה את דמות הנערה המתבגרת שהיתה לאם); ורומן דורי, אחד השחקנים המעניינים ביותר בקולנוע הצרפתי העכשווי, המביע חן ואפילה בעת ובעונה אחת. הכפילות המאפיינת את דורי, ובאה לידי ביטוי גם בחזותו השברירית הנאה והמחוספסת, שהיא תוקפנית ושברירית כאחת, מעצימה באמביוולנטיות הנדרשת את מערכת היחסים המתפתחת בין המזכירה למעסיק שלה, המאמין שהוא שולט בה אך אולי זו אשליה בלבד. והיא גם מעניקה רובד נוסף לעיסוק בהיענות ובהתנגדות הנשית לכוחנות הפטריארכלית הנסדקת בהדרגה, שמניע את הסרט.

"פופולרית". בימוי: רז'י רואנסאר; תסריט: רז'י רואנסאר, דניאל פרסלי, רומן קומפן; צילום: גיום שיפמן; מוסיקה: רוב דורלאנדו, עמנואל דורלאנדו; שחקנים: דבורה פרנסואה, רומן דורי, ברניס בז'ו, שון בנסון, מיו-מיו, אדי מיטצ'ל

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ