הסרט "ימי גיוס" מציג: גבריות תחת לחץ

“ימי גיוס”, סרטו החדש של עידו הר, מיוצרי התעודה המוכשרים ביותר כיום בארץ, הוא משל על מהותה של ההתבגרות ועל הזינוק המבהיל משלב הנעורים - כפי שאלה משתקפים בכל אחת מארבע המדינות בהן פועלים גיבוריו

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין
אורי קליין

שמו הכה פשוט והנייטרלי אפילו של סרטו התיעודי השלישי של עידו הר, "ימי גיוס", שמוקרן בימים אלה בסינמטק תל אביב (ההקרנות הבאות הן ביום שלישי ובשבת הבאה), מוליך אותנו אל תוך הסרט הזה, שאמירותיו חבויות עמוק בתוכו, ועם זאת הן פורצות מתוכו ומציפות אותנו ברגש רב.

הר, שסרטו החדש מחזק אצלי את התחושה שהוא אחד מיוצרי הסרטים התיעודיים המוכשרים ביותר שפועלים כיום, מקדם את מכלול יצירתו בקצב איטי, שאולי נובע מנסיבות ואולי מאופיו היצירתי, שנדמה לי ממושמע ומוקפד, אולי אפילו חמור ותובעני כזה של יוצרים טובים רבים.

שבע שנים חלפו מאז סרטו הקודם והמצוין, "מלון 9 כוכבים", שעקב אחר קבוצה של פועלים פלסטינים, ששוהים בישראל באופן לא חוקי שעה שהם עובדים בבניין העיר מודיעין, ותשע שנים מאז שהוא נחשף בפנינו עם סרטו הראשון והמצוין אף הוא, "סבא סיביר", שעקב אחר ניסיונה של אמו של הבמאי לאתר ברוסיה את אביה, אותו היא לא פגשה מעולם.

האישי והקולקטיבי השתלבו בסרטיו הקודמים של הר באופן מדויק ומורכב, והם משתלבים גם בסרטו החדש, אך בדרך שונה מזו שאיפיינה את שני סרטיו הראשונים. "ימי גיוס" מתבסס על פרדוקס. מצד אחד זהו סרט חובק עולם, שצולם בארבע מדינות, אך מהצד השני יש בו משהו פשוט לכאורה, צנוע לכאורה, שנמנע מראוותנות ומרברבנות. הוא בו בעת נדמה מרוחק ועם זאת הוא אינטימי עד כדי קרבה רגשית ישירה לדמויות המופיעות בסרט.

מתוך :ימי גיוס". זה איננו סרט אנטי צבאי

אם שני סרטיו הראשונים של הר התבססו על סיטואציות דרמטיות שגרפו אותנו לתוכן באופן מיידי, הרי גם "ימי גיוס" מתאר סיטואציה דרמטית, אפילו סיטואציה שהחיים והמוות נכללים בה, והוא מתאר אותה לא פעם אחת אלא ארבע פעמים, אך הוא עושה זאת בשונה מבסרטיו הקודמים: הפעם ההיגרפות איטית יותר, והיא מתרחשת כמעט מבלי שנרגיש כיצד הסרט בא ועוטף אותנו ברגשות הפועמים בו.

ישראלי, אמריקאי, צרפתי ורוסי

מורה הדרך אל לב לבו של הסרט הוא מבטו של הר על הדמויות שמופיעות בו והסביבה שבתוכה הן פועלות. לדעת להתבונן, להתבונן היטב ולהתבונן נכון, הוא התכונה הקובעת בהתהוותו של במאי סרטים תיעודיים בעלי ערך, ולעידו הר יש את זה באופן מוחשי ומוחלט. מבטו המרוחק והקרוב כאחד, וכן, השילוב הזה אפשרי, הוא שהופך את "ימי גיוס" לסרט שהוא בו בעת מתעד, מהרהר, משרטט ודובר את ההוויה האנושית הנכללת בתוכו.

סרטו החדש של הר עוקב במקביל אחר ארבעה גברים צעירים, בארבע מדינות, המתגייסים לצבא: רועי, ישראלי מיפו, ג'סטין האמריקאי, אוסין הצרפתי ואלפר הרוסי. שניים מהצבאות, האמריקאי והצרפתי, הם צבאות מקצועיים; השניים האחרים, הישראלי והרוסי, הם צבאות שהשירות בהם הוא חובה. סרטו של הר, מבלי להשתמש בקריינות ומבלי להשתמש בראיונות עם גיבורי הסרט (מלבד בסצינה אחת שבה דמות נוספת בסרט מסבירה למישהו הניצב מחוץ לתמונה את משמעותו של מושג המוזכר בו), מתאר את מכלול הרגשות המעורבים, הסותרים והמנוגדים,שעוברים בארבעת גיבורי הסרט בדרכם לגיוסם.

סיבותיהם שונות: ג'סטין מייצג אותה שכבה של גברים אמריקאים צעירים, בוגרי תיכון, שמתגייסים לצבא מסיבות כלכליות בעיקר; השכר והמלגה שהם יזכו לה בסוף שירותם יאפשרו להם להמשיך את דרכם בחייהם האזרחיים. אוסין רוצה להיחלץ מהחיים הסתמיים שהוא מנהל; חיים שאינם מבשרים לו עתיד משמעותי, אולי עתיד כלשהו. אלפר, הדמות הנוגעת ללב ביותר בסרט, גבר צעיר הנראה כילד, והדבר האחרון שהוא היה רוצה זה להתגייס, נדחק לפינה על ידי אביו, שאינו מוכן שבנו ייחשב למשתמט ולפיכך גבריותו תיפגע; אל רועי, בסצינה בסרט שמביעה את המידה הרבה ביותר של אירוניה, אולי כיוון שהיא מקומית, מגיעים חייל וחיילת ומציגים בפניו בעזרת סרטון תדמית במחשב הנייד את נפלאותיו של חיל השריון, ולרגע קטן עיניו נוצצות.

בחירתם של ארבעת גיבורי הסרט היא מצוינת. הם שונים זה מזה כמדינות שמהן הם באים, ומשלימים זה את זה, מג'סטין האמריקאי בעל הפנים החדות שבזמנו הפנוי קורא ספר העוסק במלחמות המתרחשות בימי שלום, ועד לאלפר עגול הפנים, שהסצינות עמו, המתרחשות באזור כפרי מרוחק ברוסיה, נדמות כאילו נלקחו מסרט של הבמאי הצרפתי דווקא, ברונו דימון (בסצינה מצוינת נוספת מתעד הר שיחה טלפונית בינו לבין חברתו, שיש לה אולי ממד מבוים, אך הדבר אינו פוגע באפקטיביות הרגשית שלה; יש סצינות נוספות בסרט שמעוררות איזושהי תחושה של הכוונה או בימוי - ואולי אני טועה - כמו זו שבה ג'סטין וכמה מהמגויסים הנוספים, שהוזמנו על ידי הצבא קודם לגיוסם הסופי לארוחה טובה, דנים בהבדלים המתקיימים בין דרכי מיתה שונות, כגון טביעה או היקברות בחיים, אך גם במקרים האלה התחושה אינה פוגמת בתוצאה).

מתוך "ימי גיוס". בין חופש בחירה להיעדרו

"ימי גיוס" איננו סרט שמבקר את גיבוריו על החלטתם, ואינו סרט אנטי צבאי, בין אם השירות בו חובה או התנדבותי ומקצועי. זה איננו מה שהר מתעתד לעשות בסרטו החדש. "ימי גיוס" משתמש בסיטואציה המרכזית המתוארת בו כדי לתאר מצב קיומי קיצוני של גבריות צעירה שנתונה תחת לחץ, ומהולים בה נחישות ובהלה.

סרטו של הר מתאר היטב את היקלעותם של אותם גברים צעירים בין חופש בחירה להיעדרו, ויותר מכל לאותו פער מבהיל המבדיל בין נעורים לבגרות. "ימי גיוס", לפיכך, הוא בראש ובראשונה משל על מהותה של התבגרות והשינוי שהיא כופה. ברובד הזה של הסרט מקבל שמו את משמעותו הסימבולית: גיבוריו מתגייסים או מגויסים לעברו של שינוי זה, אם מרצון או מכפייה, ולרוב מתוך שילוב בין השניים.

"ימי גיוס" נדמה כסרט שמשוטט בין ארבעת גיבוריו בלי להיאחז במסגרת עלילתית מוגדרת בקפידה או להעניק לסרט צורה הרמטית (גם אם הסרט כולו מתקדם במקביל אל עבר רגעי הפרידה של ארבעת גיבוריו מחייהם הקודמים וגיוסם). מה שהיה עלול להיחשב לחולשה בסרט תיעודי אחר הוא דווקא אחת ממעלותיו של הסרט, כי שוטטותו מסמלת את זו של חיים בהתהוות מהוססת אל עבר הבלתי נודע. "ימי גיוס" איננו כסרטים תיעודיים אחרים, חלקם טובים מאוד, שסוללים את דרכם של הצופים אליהם. הצופים הם אלה שיסללו את דרכם אליו. שיתגייסו לטובת המבט שהוא שולח לארבע פינות של היקום לטובת אמירה אנושית מאחדת, שהיא מורכבת, ויותר מכל, דוברת אמת וחושפת יכולת קולנועית מרגשת.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ