למה "שושנה חלוץ מרכזי" כל כך גס ומופרך

הדמויות בקומדיה הישראלית החדשה "שושנה חלוץ מרכזי" מעוצבות בדלות ובגסות, והתעלול התסריטאי שעליו היא מתבססת מופרך לחלוטין. לפחות השחקנים נהנו

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין
אורי קליין

אל "שושנה חלוץ מרכזי", סרטו של שי כנות, שעלה בסוף השבוע שעבר בישראל, אפשר להתייחס בשתי דרכים. הדרך האחת היא לתאר את הסרט כקומדיית מצבים רומנטית עילגת, שהצחוקים בה מעטים, מהלכיה העלילתיים ראשוניים – ואף אפשר להגדירם כפרימיטיביים – דמויותיה מעוצבות בדלות ובגסות, ותחת מעטה הליברליות שלכאורה עוטף אותה היא מצליחה לפגוע בגברים, נשים, הומואים, לסביות, ערבים, דתיים ומי לא בעצם. הדרך האחרת היא לומר שהסרט הוא כה עילג, הבימוי שלו ואמצעי ההפקה שלו כה אלמנטריים, שלתקוף אותו בכלים ביקורתיים חריפים נדמה לא פרופורציוני לסרט עצמו. זה כמו להתעמת עם מערכון נחות בכלים השמורים לקומדיה של בילי ויילדר.

אם יש משהו שעולה מהסרט הוא שיוצריו נהנו לעשות אותו, אז כיף להם. אבל יש גם משהו מקומם בהנאה הזאת. יש בה משהו מתפנק, מרוצה מעצמו, אגוצנטרי אפילו. שאפילו אם היינו מתעלמים ממחדלי הסרט בשם ההנאה הזאת, אינו מאפשר להיענות לה. זו ההנאה של חבר'ה שמאמינים שעצם עבודתם המשותפת והופעתם על המסך כבר מספיקה כדי לגרום לקהל להתמלא בשמחה. כי הרי מי לא אוהבים את אושרי כהן, אלי פיניש, מריאנו אידלמן ויוסי מרשק, ומופיעה בסרט גם גל גדות, בדרכה להיות כוכבת בינלאומית. השחקנים מתרפקים על אהבה צפויה זו ועבודתם בו עצלנית. הם אינם מביאים לסרט שום דבר שהם לא עשו כבר קודם, ולרוב הרבה יותר טוב.

התעלול התסריטאי שהסרט מתבסס עליו הוא מופרך לחלוטין, ואין לי ספק שכנות והתסריטאי שלו, עודד רוזן, היו מודעים לכך ולא היה אכפת להם כי הם סברו שיש משהו שובבני במופרכות הזאת וקומדיות מצבים לא זקוקות לאמינות. אז זהו, שכן. הן מוכרחות להיות מסוגלות להפוך את המופרך לאמין, ואת זה סרטו של כנות אינו מצליח לעשות.

מתוך "שושנה חלוץ מרכזי"צילום: נועם יוסף

הגיבור, שמגלם אושרי כהן, הוא עמי שושן, חלוץ מרכזי בקבוצת "בני ירושלים" (ועל פי צבעי המדים של הקבוצה ברור באיזו קבוצה המדובר), מלך השערים בליגה, שבכניסה למועדון רואה את מירית (גל גדות), נדלק עליה, ומנסה להתחיל עמה. הצרה היא ששושן אינו יודע שמירית היא "רכושו" של פושע ששמו כושי בוקובזה (אלי פיניש), שאינו מוכן שכול גבר אחר ייצור מגע עם מירית, בעיקר אם מגע זה מתועד על ידי צלם פפראצי וכך כבודו הגברי נפגע.

מה חושבים מבקרי הקולנוע על "שושנה חלוץ מרכזי"? היכנסו לטבלת המבקרים

לאורך הסרט כולו לא ברור איזה מין פושע הוא בוקובזה. הוא אמור להיות אימתני ומצליח, אבל אין כל עדות לפעילותו. האם הוא משתייך למשפחת פשע? האם הוא פועל לבדו? מה הוא עושה בעצם מלבד הגדרתו כפושע? הוא רק מגוחך, וגם אם פושעים מגוחכים עלולים אף הם לעורר אימה, דמותו של בוקובזה אינה מצליחה לעשות זאת.

בעקבות מגעו האקראי עם מירית, שושן מוכה ובוקובזה מאיים להסיר לו אשך. שושן מציע לבוקובזה להעניק לו "עונש חינוכי" (כך בסרט), ולבוקובזה עולה הרעיון הגאוני לתבוע משושן לכנס בעוד שלושה ימים מסיבת עיתונאים שבה היא יכריז שהוא הומו. שושן, שהוא כוכב, סלב, מלך השערים בליגה, אינו פונה למנהל הקבוצה, אינו פונה למשטרה, אינו דורש הגנה, אלא עושה זאת, דבר שגורם כמובן לחבריו בקבוצה ולמעריצי הקבוצה להתייחס אליו בתוקפנות הומופובית (אחד מחבריו לקבוצה, שמגלם אנחל בונני, אומר לו שעכשיו הוא מבין למה שושן תמיד רצה שהם יתקלחו יחד).

הייסורים שעוברים על שושן עקב יציאתו לכאורה מהארון (ובסרט אומרים שהוא שחקן הכדורגל הראשון שעשה זאת בעולם כולו ולכן הכרזתו מעוררת הד בינלאומי ואף נשלחת לארץ כתבת בריטית, שהסרט שוכח מהר מקיומה) מציקה גם למירית, שאינה מאושרת מהקשר שלה עם בוקובזה ואף היא נדלקה על שושן כי הוא "חתיך הורס" (כך בסרט).

ששון נהפך לאייקון בקרב הקהילה הלה"טבית ועקב הלחץ שמפעיל עליו סוכנו תאב הבצע (מריאנו אידלמן) מסכים להופיע בסיבוב הרצאות בבתי ספר, מאחר שמסיבוב הרצאות בבתי ספר – וזאת לא ידעתי – מרוויחים הרבה כסף. בהרצאות הוא מלווה בידי פז (עינת וייצמן), קריקטורה של לסבית, שמתנגדת לכול הגדרה מגדרית או מינית, שאילו היתה דמות אמיתית הייתי מיד שולח אותה להשתלב בעונה הנוכחית והפתטית של "האח הגדול". בינתיים ממשיך בוקובזה להתעלל בשושן, המפגשים בין שושן למירית נמשכים באופן שחוזר על עצמו בצורה מונוטונית והכל נגמר במצעד הגאווה בירושלים, שמעולם לא נראו בו מעטים כל כך עד שנדמה כי נגמר הכסף להפקה לשכור ניצבים נוספים.

אם יש דמות אומללה באמת בסרט הרי זו מירית, שעיצובה כמי שנתונה תחת מרותו של בוקובזה אך היא רוצה גם להשתחרר ממנו, אינו מנווט את הדמות לשום מקום. לכך גם לא עוזרת הופעתה חסרת המבע של גל גדות בתפקיד זה. היא משמשת אך ורק תפאורה בסרט. עדות לכך היא שתי הפעמים שבהן מצלמתו של עופר ינוב מטפסת מלמטה למעלה לאורך רגליה הארוכות. מי עוד עושה דברים כאלה בסרט עם קצת מודעות וכבוד עצמי? אבל "שושנה חלוץ מרכזי" הוא לא סרט שמצפים ממנו לערכים שכאלה. ואושרי כהן? אולי זה התפקיד, אולי זה מוגבלותו כשחקן – נדמה לי שקומדיה איננה התחום המתאים לו – אך הופעתו בסרט חסרת כריזמה לחלוטין ויש בה מידה של יהירות ותוקפנות שהתגלו גם בהופעות אחרונות נוספות שלו.

סרטם של כנות ורוזן משתמש בשלל תחבולות המוכרות מקומדיות קודמות שעסקו בזהות מינית, כגון "ויקטור ויקטוריה", "כלוב העליזים" ו"כלוב הציפורים", אבל אלה עשו זאת הרבה יותר טוב. ככלל, קשה לחשוב על קומדיה שלא עשתה טוב יותר את מה ש"שושנה חלוץ מרכזי" מנסה לעשות. אם יש לסרטו של כנות איזושהי מעלה הרי זה רצונו להביע מידה של טוב לב, הבאה לידי ביטוי, בין השאר, בהתעלמותו המוחלטת כמעט – והבעייתית אפילו – מעומס ההומופוביה והגזענות שמאפיינות את הסביבה שבה הוא מתרחש. אבל אי אפשר להביע טוב לב בסביבה קולנועית כה פגומה כמו קומדיה זו, שגם תיאורה כקומדיה עושה עמה חסד.

"שושנה חלוץ מרכזי". בימוי: שי כנות; תסריט: עודד רוזן; צילום: עופר ינוב; מוסיקה: דניאל סולומון; שחקנים: אושרי כהן, גל גדות, אלי פיניש, מריאנו אידלמן, יוסי מרשק, עינת ויצמן, יניב ביטון, רותם קינן, צבי שיסל, מיקי קם, אנחל בונני, עמי סמולרצ'יק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ