בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"זינוק בעלייה": להיות בינוני זה לפעמים הכי גרוע

"זינוק בעלייה" של אורן שטרן, על משפחה מפוצלת, נמצא במקום הכי פחות מעניין בנוף הקולנועי הישראלי העכשווי: באמצע

15תגובות

את איתי טיראן ראיתי בתיאטרון רק פעם אחת, ב"קברט", הצגה שבה גילם בצורה מרשימה את תפקיד המנחה. ביקורי הנדירים בתיאטרון אינם נובעים מסיבות אידיאולוגיות, אני אוהב תיאטרון, אלא ממחסור בערבים פנויים מתוקף עבודתי, אך מקריאה במאמריהם של עמיתי מיכאל הנדלזלץ ושל מבקרי תיאטרון נוספים אני מבין שטיראן הוא שחקן תיאטרון שופע כישרון, תעוזה וכריזמה. בסרטים שבהם ראיתי אותו - פרט אולי לסרטו הראשון, "מחילות" של אודי אלוני - לא הצליחו איכויות אלה לעבור. בהופעותיו הקולנועיות בסרטים כגון "החוב", "לבנון" וכעת "זינוק בעלייה" - סרטו העלילתי הארוך הראשון של אורן שטרן שעלה השבוע לאקרנים בישראל - יש משהו חיוור, נעדר נוכחות בעלת נפח. האם איתי טיראן הוא אחד מאותם שחקנים טובים שזקוקים למגע הישיר עם הקהל המגיב כדי שכישרונם ואישיותם יפרצו ואלה דוהים מול מצלמה? כמו לורנס אוליבייה, לדוגמה, שמי שראו את הופעותיו בתיאטרון אומרים כי אין להשוות את עוצמתן אפילו להופעותיו הקולנועיות הטובות ביותר.

לצדו של טיראן משחקת ב"זינוק בעלייה" רותם זיסמן כהן, שחקנית מצוינת שהערכתי את עבודתה בסרטים כגון "ברקיע החמישי", "המשגיחים" ו"מקום בגן עדן". אך שחקניות טובות זקוקות לתפקידים טובים, והתסריט של סרטו של שטרן אינו מספק לה תפקיד כזה.

יוני המנחם / יוניי

בסרט היא מגלמת את רלי, חוקרת פרטית, שעוקבת אחר בוגדים ובוגדות ומאורסת לארי, בגילומו של טיראן. לא רק שדמותה מעוצבת בגסות, והיא מעורבת באחת הסצינות המרכזיות בסרט אך גם המופרכות ביותר בו מבחינתה, אלא שאין כל כימיה בינה ובין טיראן למרות האהבה העזה האמורה לשרור ביניהם. השניים מתבוננים זה בזה כאילו נפגשו הרגע ושהותם זה בחברתו של זה היא להם מטרד; אבל רגש אותנטי הוא בכלל לא מעניינו של סרט נוסחתי זה, שאין בו משהו מכעיס או פוגע אבל הנוסחתיות שלו מטרידה, כי אם זו בחירתו של שטרן בן ה-42 לסרטו הראשון, יש בכך להדאיג.

מה חושבים מבקרי הקולנוע על "זינוק בעלייה"? היכנסו לטבלת המבקרים

"זינוק בעלייה" הוא קומדיה משפחתית. בראש הפירמידה ניצבים מיכה (שלמה בראבא) ובנו ארי. שניהם מנתחים פלסטיים. למקצוע של האב ובנו אין קשר לעלילה אבל הוא מאפשר לסרט לעסוק באחת הסצינות שלו בגודלם של ציצים (מיכה מוכן להיענות לכל בקשה של פציינטית להגדלת חזה, ארי מתנגד). אם המשפחה היא אורה (עידית טפרסון, שחקנית שאני מחבב מאוד, אך הקולנוע השתמש בה בקמצנות ותפקידה בסרט כפוי טובה), מורה להתעמלות בבית ספר תיכון, שמשתתפת מדי שנה במרתון המיועד למורים ומנצחת בו.

באותו בית ספר עובדת גם בת המשפחה שלומית (מלי לוי גרשון), שלמרות המראה המצודד שלה חסרה חיים חברתיים ורומנטיים. שלומית היא מורה לערבית, שסוגדת לתרבות הערבית, מציגה לפני תלמידיה מלודרמות ערביות בכיכובו של שחקן הקולנוע הנערץ עליה (יוסי סוויד) ויכולה לצטט בעל פה את הדיאלוגים בהם.

בעקבות אותה סצינה מרכזית אך מופרכת שהוזכרה קודם לכן, ואשר מניעה את העלילה כולה, המשפחה נקלעת לתאונת דרכים. אורה נכנסת לתרדמת (וכך, בשכיבה בעיניים עצומות, עידית טפרסון מבלה את עיקר הסרט), רישיונו של מיכה נשלל והוא חייב לעבור שוב טסט כדי לקבל אותו בחזרה. קשה לדעת מה מטריד את מיכה יותר, אובדן הרישיון או העובדה שאשתו בתרדמת. נדמה לי שאובדן הרישיון, מכיוון שאין בסרט ולו סצינה אחת המביעה את דאגתו הכנה של מיכה - או של יתר בני המשפחה - לאשתו.

מהפך עלילתי זה מחדיר לסרט שתי דמויות נוספות: את מוטי (יוסי מרשק), שמחליף את אורה כמורה להתעמלות ישוב בכיסא גלגלים, ואת המורה לנהיגה (רומי אבולפיה), שאמורה להעביר את מיכה הנרגן את הטסט.

האם המשפחה המפוצלת - מיכה אינו מרוצה מתפקודו המקצועי של בנו, מתנגד לנישואיו לרלי שנסיעתה היחידה לחו"ל עד כה היתה לטורקיה, נואש ממוזרותה של שלומית ונמשך כנראה למורה לנהיגה הצעירה שלו - תתאחד? האם אורה תשוב להכרתה? נוסחתיות, אמרתי כבר, ואתם יכולים לתאר לעצמכם לבד איך העלילה מתפתחת ואילו מסרים עולים ממנה. אלה היו מספקים כל סיטקום או סרט טלוויזיה תוצרת אמריקה.

התסריט של ריקי שולמן מעצב את הדמויות בדלות, ולכן מרבית השחקנים בסרט נדמים מעט אבודים בו. רק מלי לוי גרשון, בשל החן שלה והאקסצנטריות של הדמות שהיא מגלמת, מצליחה לחרוג במעט מחולשה זו. מהלכיה של העלילה מפותחים גם הם בצורה מגושמת ואופן הבימוי של הסרט אינו חורג מתחום היעילות הבסיסית. ניתן אמנם לצפות בסרטו של שטרן בלי לסבול, כפי שאכן צופים בסדרה קומית שגרתית בטלוויזיה, אך הסרט חולף מול עינינו ונעלם מתודעתנו כמעט מיד.

אולי התפנקנו. אולי בנוף הקולנועי העכשווי, שנע בין יצירות ייחודיות ומצוינות לבין סרטים גרועים, האמצע שבו נמצא "זינוק בעלייה" הוא המקום הכי פחות מעניין להיות בו. יש כמובן מקום בקולנוע הישראלי גם לסרטים כאלה, שאינם תובעים מאתנו דבר, ועם זאת הייתי רוצה שיהיה בהם קצת יותר מכפי שיש בסרטו הראשון של שטרן. הבינוניות שהסרט מייצג היא לפעמים המדבר הצחיח ביותר. סביר להניח שכאשר אידרש יום אחד לדון בקולנוע הישראלי ברגע המסוים הזה בהתהוותו, אתקשה מאוד להיזכר שהיה גם סרט ששמו "זינוק בעלייה" דווקא.

"זינוק בעלייה". בימוי: אורן שטרן; תסריט: ריקי שולמן; צילום: אמנון זלאיט; מוזיקה: יזהר שולמן; שחקנים: שלמה בראבא, איתי טיראן, מלי לוי גרשון, רותם זיסמן כהן, יוסי מרשק, רומי אבולפיה, עידית טפרסון, יוסי סוויד

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו