"לוסי": המוח המסוכן של סקרלט ג'והנסון

סרטו של לוק בסון, "לוסי", מראה לנו מה קורה כשאשה אחת מממשת את מלוא היכולת המוחית האנושית. למרות העלילה המופרכת, התוצאה קצבית ומהנה

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין
אורי קליין

העצמה נשית היא הנושא של "לוסי", סרטו של הבמאי והמפיק הצרפתי לוק בסון, שב-1990 הציג בפנינו את דמותה של "ניקיטה", שהייתה לרוצחת שכירה מיומנת; ב"לאון" מ-1994 ברא את דמותה של ילדה בת 12 שמתחברת לרוצח שכיר; וב-1999 יצר את גרסתו לסיפורה של ז'אן דארק.

בסרטיו הקודמים עסק בסון בהעצמה הנשית מזווית רומנטית; בסרטו החדש הטיפול במושג זה, שהפך כמעט לקלישאה, הוא על גבול הבדיחה, ולעתים אף חוצה את הגבול הזה. מה שהופך את התוצאה לקבילה היא העובדה שיש תחושה שבסון מודע לבדיחה זו; אין בכוונתו לזלזל בהעצמה הנשית אלא לנפח אותה לממדים של הפרזה מכוונת, ובאופן זה להצדיע לה.

האירוניה המשועשעת באה לידי ביטוי, בין השאר, בעובדה ש"לוסי" הוא סרט פעולה שהוא הרצאה והרצאה שהיא סרט פעולה. ההרצאה עוסקת באבולוציה של המוח האנושי, וכבר מתחילת הסרט מציג בסון בפנינו דימויים הלקוחים כאילו מה"נשונל ג'יאוגרפיק", שמדגימים היבט זה של הסרט והם מלווים בקולה של גיבורת הסרט.

סקרלט ג'והנסון. מתוך "לוסי"צילום: ללא קרדיט

כאשר סרט הפעולה נכנס כבר למהלך מתקדם, אנו פוגשים בדמות מרכזית נוספת בו, והיא זו של פרופסור נורמן (מורגן פרימן), המרצה בפני אולם מלא על המוח האנושי. הוא טוען שלמרות התפתחותנו העקבית, אנו משתמשים אך ורק בעשרה אחוז מיכולתו של המוח ואומר שאין לו מושג מה יקרה אם יום אחד יהיה מישהו או מישהי שמידת התפתחותו תאפשר לו או לה להשתמש במאה האחוזים של המוח האנושי. ובכן, עלילת סרט הפעולה של בסון מדגימה בפנינו בדיוק מה יקרה.

גיבורת סרטו של בסון היא לוסי (סקרלט ג'והנסון), סטודנטית אמריקאית בטייוואן, שריצ'רד (השחקן הדני פילו אסבק, שאנו מכירים מסדרת הטלוויזיה הדנית "הממשלה"), אותו היא הכירה רק לפני כמה ימים, מערב אותה בעסקת סמים. והסמים אינם סתם סמים. המדובר בסם חדש, שמסוגל לפתח את פעילותו של המוח האנושי. על העסקה מפקח גנגסטר טיוואני בשם מיסטר צ'אנג (מין־סיק צ'וי), שפקודיו משתילים בבטנה של לוסי, ובבטנם של חטופים נוספים מלבדה, שקיות של אותו סם כדי להבריח אותו למדינות באירופה. הדברים מסתבכים כאשר הסם דולף בכמויות גדולות אל תוך גופה של לוסי, מוחה הולך ומתפתח – בסון מציין על הבד את אחוזי התפתחותו – ומאשה צעירה רגילה היא הופכת לסופר וומן, שמחליטה שלא לקבל את מה שנעשה לה בהכנעה.

חושיה וזיכרונה של לוסי מתחדדים עד כדי כך שהיא זוכרת את טעם החלב שהיא ינקה ומפתחת כישורים פיסיים מופלאים יותר ויותר, שמאפשרים לה לנוע בחלל ובזמן, לשתק כל יריב שניצב מולה ולחסל בדיוק מרבי וקר רוח כל אחד מאויביה.

על עקבים גבוהים, בשמלה שחורה צמודה, כשאקדח שלוף בידה, לוסי של בסון נעה מטייוואן לפריז, שם נמצא פרופסור נורמן, שמרותק מהאבולוציה של לוסי כמובן. היא יוצרת קשר עם מפקח משטרה (עמר ואקד), שעוקב אחר פעלוליה בהשתאות, ויורה את דרכה אל מאת האחוזים של התפתחות המוח האנושי.

"לוסי" הוא סרט אלים מאוד, יש בו הרבה הרוגים, אך בסון מתעד את הקטל כמו במערבון הקלאסי: הוא כמעט ולא מתרפק על הדם והזוועה. אחרי הכול, זה אינו סרט שלוקח את עצמו ברצינות, ולקחת את הסרט ברצינות תהיה הטעות הגדולה מכול. כמובן שעלילת הסרט מופרכת לחלוטין, אבל זהו חלק מההנאה שהסרט המינורי הזה עשוי להנחיל לצופים בו. בסון אינו מנסה להסתיר את צדו המופרך של הסרט. הוא מודע לו ונהנה ממנו, וכך גם השחקנים המשתתפים בסרט.

סקרלט ג'והנסון מצוינת בתפקיד הראשי. הרצינות שבה היא ממלאת את התפקיד נדמית כמלווה בקריצה לצופים, ולכך מסייעות פניה שהן אקספרסיביות גם כאשר — כמו במרבית הסרט — ההבעה היחידה שלה היא נחישות. כך גם מורגן פרימן, שמגלם לרוב דמויות אבהיות סמכותיות – הוא גילם את אלוהים ב"ברוס הגדול מכולם" – ותפקידו בסרטו של בסון גובל בפרודיה עצמית. בכלל, הגברים אינם יוצאים טוב מסרטו של בסון. גם כאשר הם דמויות חיוביות, הם מוצגים בסרט כחלשלושים וחסרי אונים מול הטרנספורמציה שעוברת גיבורת הסרט.

מעלה נוספת של הסרט היא שבסון דוחס את עלילתו ל-89 דקות בלבד כך שהתוצאה קצבית ומרוכזת. בסון, כתסריטאי ובמאי, הבין כנראה שהרצאה אינה צריכה להימשך מעבר לזמן שהוקצב לה, ואם בדיחה עוברת את הזמן הנכון היא מאבדת את עוקצה.

"לוסי". תסריט ובימוי: לוק בסון; צילום: תיירי ארבוגאסט; מוזיקה: אריק סרה; שחקנים: סקרלט ג'והנסון, מורגן פרימן, מין־סיק צ'וי, עמר ואקד, פילו אסבק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ