בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ניקול קידמן צוננת מכדי להביע להט

הגרסה הארגנטינית זוכת האוסקר "הסוד בעיניים" היתה מותחן פוליטי שעסק באשמה. הגרסה האמריקאית העכשווית היא מותחן לא פוליטי, אפקטיבי אך גם שטחי — למשל הבחירה בניקול קידמן להביע תשוקה

4תגובות
צ'יווטל אג'יופור וניקול קידמן בסרט "הסוד שבעיניים"
Karen Ballard

"הסוד שבעיניים", שיצא בימים אלה בבימויו של בילי ריי, הוא גרסה אמריקאית לסרטו של הבמאי הארגנטינאי חואן חוזה קמפאנלה שזכה ב–2009 באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. סרטו של קמפאנלה היה מותחן יעיל וכך גם הסרט החדש. אלה שלא ראו את סרטו של קמפאנלה ייחשפו לסיפור שהוא מבחינות מסוימות מתוחכם יותר ממרבית העלילות של המותחנים שהוקרנו כאן בשנים האחרונות. אלה שראו את הסרט המקורי, יתעניינו אולי בשינויים שעשה ריי בתסריטו עקב צוויה של תעשיית הבידור האמריקאית.

מבחינות רבות סרטו של ריי ("קפטן פיליפס") פועל על פי אותו עיקרון תסריטאי שהניע את סרטו של קמפאנלה. גם הוא מתרחש בשני מישורי זמן שבמקרה הנוכחי מפרידות ביניהם 13 שנים. אבל הסרט המקורי היה סובטילי יותר מהנוכחי, חמקמק יותר מבחינה מלודרמטית, והיה לו רובד פוליטי, שריי מנסה להחליפו ברובד אחר, אבל התוצאה אפקטיבית פחות. העבר, בסרטו של קמפאנלה, פועל במציאות של דיכוי שעברה תמורה עם הגיעו של הסרט להווה שלו. העבר בסרטו של ריי, שמתרחש ארבעה חודשים לאחר אירועי 11 בספטמבר, ממוקם במציאות של פרנויה שבה המשטרה בטוחה שלוס אנג'לס, שבה הסרט מתרחש, תהיה היעד הבא למתקפת טרור ולפיכך עוסקת רק במניעה של מתקפה זו, וסתם עוד אונס ורצח תופסים מקום משני.

שוני משמעותי נוסף נועד להפוך את הגרסה האמריקאית לנגישה יותר לקהל הרחב. בעוד שבסרטו של קמפאנלה פרשת האונס והרצח הניצבת במרכז העלילה אינה קשורה ישירות לגיבורי הסרט, הרי בסרטו של ריי האונס והרצח הם של בתה המתבגרת של אחת הגיבורות המרכזיות: ג'ס קוב (ג'וליה רוברטס), חוקרת משטרה שמשרתת במשרדו של התובע המחוזי (אלפרד מולינה). עובדה זו הופכת את העלילה למלודרמטית יותר ומאפשרת לצופים הזדהות מיידית עם האם השכולה. מאחר שגופתה של הבת התגלתה בפח אשפה סמוך למסגד שמשטרת לוס אנג'לס חושדת שיש בו פעילות חתרנית, הסברה הראשונה היא שהרוצח קשור לפעילות זו. מהר מאוד מתברר שהרוצח לא פעל ממניעים אידיאולוגיים ואף שזהותו ידועה, אין למשטרה די ראיות כדי להאשימו ברצח, והוא משוחרר.

העובדה שאין חשוד ודאי רודפת עד כדי אובססיה את שלוש הדמויות המרכזיות: האם האבלה, עורכת־הדין קלייר סלואן (ניקול קידמן), שמעט לפני הרצח הגיעה למשרדו של התובע המחוזי, וסוכן האף־בי־איי ריי קאסטן (צ'יווטל אג'יופור), חבר קרוב של ג'ס, שהכיר את בתה היטב.

"הסוד שבעיניים"
Karen Ballard

כל שלוש הדמויות האלה סובלות מתחושת אשמה בגלל אי־יכולתה של המשטרה להעמיד את הרוצח לדין: ריי פרש מהשירות בעקבות הפרשה וב–13 השנים שחלפו מאז ניסה לברר לאן נעלם הרוצח אחרי ששוחרר. בהווה של הסרט, אחרי שגילה שהרוצח עדיין חי תחת שם בדוי, הוא חוזר אל העבר בניסיון לאתרו ולהניע את קלייר, שבינתיים נהפכה לתובעת המחוזית, לפתוח את התיק מחדש. קלייר מהססת, כי היא אינה בטוחה שהאיש שריי זיהה בצילום הוא הצעיר שביצע את הרצח. ג'ס מהססת מסיבותיה שלה. אבל ריי נחוש לעשות צדק עם בתה של ג'ס, אף שכבר אינו בשירות ממסדי פעיל ולכן נאלץ לעשות את מלאכתו בחשאי.

בעוד שסרטו של קמפאנלה השתמש בסיפור הרצח גם כדי לחקור את מנגנוני השלטון בארגנטינה, הרי בגרסתו של ריי הסיפור הוא ששולט והדמויות מעוצבות בפחות מורכבות, לכן, בניגוד לסרט הראשון, שניתן לכנותו מותחן פוליטי, הפעם מדובר במותחן בלבד. בנסיבות אלה, משונה שדווקא אחד מסיפורי המשנה של הסרט העכשווי מטופל בצורה כושלת: הוא עוסק בלהט הרומנטי שניצת בעבר בין ריי לקלייר ולא מומש, וממשיך לרדוף את ריי הגרוש ואת קלייר שנישואיה אינם מוצלחים. אבל הלהט הזה אינו אמין וייתכן שהסיבה לכך נעוצה לא רק בתסריט אלא גם בהופעתה של ניקול קידמן, שחזותה הצוננת מתקשה כיום להביע רגש. צ'יווטל אג'יופור, לעומת זאת, משחק באיפוק מרשים. ג'וליה רוברטס, שכל סממן של זוהר ניטל ממנה, מנצלת היטב את ההזדמנות להפגין את כישוריה הדרמטיים.

יש בגרסה החדשה משהו שטוח וצעקני יותר מאשר בסרטו של קמפאנלה, אבל הסיפור בכל זאת מרתק ולעיסוקו בסוגיות של אשמה ואובססיה יש עוצמה דרמטית ורגשית, גם אם התוצאה מתוחכמת פחות מהגרסה המקורית. יש לפרנויה המתוארת בזמן העבר של הסרט צד אנטי־מוסלמי מובהק, שמעורר מידה של אי נוחות, גם אם מתברר כמעט מיד שהרוצח לא היה מוסלמי ולא פעל מטעמים אידיאולוגיים אלא אישיים. באופן מוזר, זמן ההווה של הסרט מתעלם לגמרי מהפרנויה הזאת מפני האיסלאם, למרות שעכשיו, כעבור 13 שנים, היא בוודאי רלוונטית הרבה יותר לפעילות המשטרתית.

"הסוד שבעיניים". תסריט ובימוי: בילי ריי; צילום: דניאל מודר; מוזיקה: אמיליו קאודרר; שחקנים: צ'יווטל אג'יופור, ניקול קידמן, ג'וליה רוברטס, אלפרד מולינה, דין נוריס, מייקל קלי, ג'ו קול

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו