אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"חולייטה": לא עפנו מהתרגשות

בסרט שפותח את פסטיבל הקולנוע בירושלים חוזר אלמודובר אל ימיו הגדולים, עם השפה הוויזואלית המזוהה איתו ועם עלילה ואפיון הדמויות ששמורים רק לו. עם זאת, נדמה שמפגמיו הבולטים יוכלו להתעלם רק המעריצים האמיתיים

תגובות

אדום הוא הצבע החם ביותר. מתוך "חולייטה"

פסטיבל הקולנוע ה-33 של ירושלים נפתח אמש (חמישי) בטקס המסורתי בבריכת הסולטן הסמוכה לסינמטק. 11 ימים של קולנוע מכל רחבי העולם יתקיימו בבירה, בנוכחותם של אורחים כמו לורי אנדרסון ו-וויט סטילמן שיגיעו ארצה עם סרטים חדשים, וכמובן קוונטין טרטינו שזכה לקבל מהפסטיבל אות הוקרה על תרומתו לעולם הקולנוע. הערב ייפגש טרנטינו עם כמה מאות ברי מזל שהספיקו לרכוש כרטיסים (שאזלו תוך דקות) לאירוע האקסקלוסיבי היחידי בהשתתפותו - הקרנת עותק של "ספרות זולה" מהארכיון הפרטי של קיו.טי. ושיחה עמו אל תוך הלילה. מאות סרטים נוספים יוקרנו בירושלים בשבוע וחצי הקרובים, חלקם של טובי וגדולי במאי תבל, בהם ניתן למנות גם את סרט הפתיחה שריצד מול אלפים בהיכל של בריכת הסולטן, תחת כיפת השמיים ועל מסך עצום במיוחד.

» "חולייטה" - איפה ומתי אפשר לראות?» מה כדאי לראות בפסטיבל הקולנוע בירושליםכל הסרטים החדשים על המסך

מדובר ב"חולייטה", סרטו החדש של פדרו אלמודובר, בעבר יקיר המבקרים והקהל גם יחד, שבתקופה האחרונה יש שהפנו לו עורף, או לפחות החלו לפקפק במי שנחשב למאסטר בלתי מעורער. הסרט הגיע לירושלים לאחר בכורות בקאן הצרפתית ובמולדתו של הבמאי, כשבאופן חריג דווקא ספרד זכתה להציגו ראשונה. כמעט כל במאי, נחשב ככל שיהיה, מעניק לפסטיבל קאן את הכבוד שבבכורה עולמית, בעוד אלמודובר ואנשיו בחרו שלא להשתהות עם ההפצה של הסרט בטריטוריה הביתית ובכל זאת התמודדו בתחרות הרשמית של הפסטיבל היוקרתי. כנראה שיש יוצרים שבאמת מאמינים שמותר להם הכל. גם בספרד וגם בצרפת הביקורות נותרו מאופקות יחסית, אך רובן הכריזו שהבמאי שב אל ימיו הגדולים אחרי הגליץ' בדמות סרטו הקודם "לעוף מהתרגשות". "חולייטה" בהחלט משיב את אלמודובר אל נושאי העיסוק והטכניקות הקולנועיות המוכרות שלו, אך אין בו בשורה מרעננת למעריצים. אם לנסות ולדרג אותו על הסקאלה האלמודוברית, מדובר ביצירה סבירה מינוס.

החידוש דווקא כן היה אמור להגיע, משום שהפעם בחר היוצר להתבסס על כתביה של הסופרת הקנדית אליס מונרו, ולעבד שלושה מסיפוריה הקצרים לכדי תסריט. קנדה הופכת לספרד, ספציפית מדריד, וג'ולייט של מונרו הופכת אצל אלמודובר לחולייטה, הגיבורה שנתנה את שמה ליצירה כולה. חולייטה של ראשית הסרט היא אישה בוגרת וקצרת שיער (אמה סוארז), שאורזת את חפציה במטרה לעבור עם בן זוגה (דריו גראנדינטי) לפורטוגל. מפגש מקרי ברחוב עם חברת ילדות של בתה מערער אותה לחלוטין, וחושף בפנינו כי לא הייתה בקשר עם הבת מזה שנים ארוכות. חולייטה מחליטה לשבת ולכתוב מכתב ארוך ומפורט ליוצאת חלציה, שיכול להסביר לא רק את הסיבות לנתק רב השנים בין השתיים, אלא גם את עוצמת הערעור שחשה הגיבורה. במהלך כל הפלאשבקים מגלמת את חולייטה הצעירה השחקנית אדריאנה אוגרטה, באורכים משתנים של שיער.

מנסה לרגש בכוח? מתוך "חולייטה"

גם אם לא היה כתוב בהתחלה "סרטו של אלמודובר" (כך, ללא שמו הפרטי), כלל לא קשה היה לנחש מי חתום על היצירה. הצבע האדום שולט מיד מהפריים הראשון (החל בשמלות ולקים ועד קירות, מכוניות, ומה לא בעצם), בשלב מסוים מגיעה כצפוי דמות בתרדמת ועמה רגעי תשוקה מתפרצת, ורוזי דה פלמה, שמשתתפת דרך קבע בסרטיו של הבמאי מבליחה פתאום. אבל בעיקר, ומעבר לכל סממן חיצוני, זה סרט של אלמודובר מכיוון שרוב הדמויות מתחילות את הסרט שבורות לחלוטין ולאט לאט מתרסקות. הרצון של הבמאי לרגש מהתחלה ועד הסוף בעוצמה גוברת וכמעט ללא מנוח, תמיד אוטם את שרירי ליבי ו"חולייטה" לא היה יוצא דופן בהקשר זה. לכן לא נותר לי אלא לנסות ולהתרכז בעלילה, וכאן מתגלה נקודת החולשה האמיתית של הסרט.

"חולייטה" - טריילר:

קשה לטעון שאלמודובר לא יודע להעמיד פריים לתפארת, להציג דמות קולנועית במערומיה הרגשיים, או אפילו לבנות דרמה שתחזיק סצנה שלמה באופן השמור רק לו. אבל בין אם כמכלול ובין אם כרגעים בודדים, סרטו הנוכחי בקושי מצליח לספר את סיפורו מבלי לעורר גלגולי עיניים נוכח חוסר העקביות של הנשים, והעקביות בדרכים הנלוזות של הגברים. זה מתבטא גם באופן הבלתי מוסבר בו כל הדמויות כולן מתנהגות בכמה מרגעי המפתח, שהם ההגדרה של תסריטאות עצלה (הן עושות מה שנוח לתסריט, לא מה שנכון להן), וגם בבחירות גדולות יותר.

חוסר עקביות מצד הנשים. מתוך "חולייטה"

סיפור המסגרת, לדוגמה, נטול היגיון בסיסי לפרקים - אם חולייטה אכן כותבת לבתה, למה היא מספרת לה על רגעים שבהם הבת נכחה ומכירה? ואיך היא בדיוק נזכרת באופן צלול וחם בדיעבד בתקופה בה הייתה אאוט לגמרי? יחד עם השקפת העולם הפחות או יותר קבועה של הבמאי (גברים בוגדניים, נשים גחמתיות) מתקבל סרט שאפשר להפיק ממנו הנאה אסתטית מאוד ספציפית, ואולי גם להתרגש מן הסיפור שהוא מבקש לספר תוך התעלמות מכל פגמיו הבולטים. אבל לשם כך צריך באמת לאהוב את סרטיו של אלמודובר, משימה שאני אישית כושל בה בכל ניסיון. המשך פסטיבל ירושלים יהיה מוצלח בהרבה.

*#