אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"המתנחלים": הסרט שיעצבן אתכם

בלי לסמן אשמים, להתיימר להציג את התמונה השלמה או לחדש יותר מדי לקהל הישראלי, הסרט הדוקומנטרי של שמעון דותן חושף את הכוחות הגדולים שבוראים את המציאות בשטחים

תגובות

סמנטיקה מול פרקטיקה. מתוך "המתנחלים"

אחרי ההצלחות של "מיסטר גאגא" ו"מי יאהב אותי עכשיו?" של האחים הימן, אלופי הקולנוע התיעודי-אישי, רשת בתי הקולנוע "לב" הימרה על דוקו מקומי נוסף, אבל הפעם פוליטי-היסטורי. שמעון דותן, מי שהביא לנו את "הביטחוניים" העוסק במצבם של אסירים ביטחוניים בישראל, מעמיד הפעם מול עדשתו קבוצת אוכלוסיה אחרת אבל טעונה לא פחות בכותרת - המתנחלים. סרטו החדש של היוצר הוותיק מגיע מראש עם הילת חשיבות, ואף אחד הרי לא באמת רוצה לראות "סרט חשוב", בטח לא כשחם מכדי לחשוב. אבל במקרה של "המתנחלים" כולם צריכים, לא משנה מה דעתם הפוליטית או מה הרקע הדתי שלהם.

» "המתנחלים" - איפה ומתי אפשר לראות?» כל הסרטים החדשים בקולנוע» לילה לבן 2016 - המדריך המלא

דותן מתחיל את סרטו ב-1967, עם מלחמת ששת הימים, אחריה החלה ההתיישבות היהודית בשטחי עזה מחד ויהודה ושומרון מאידך לצבור תאוצה. הוא חולף על פני רוב התהליכים והמהלכים המדיניים שאיפשרו לדבר לקרות, לא מסמן אשמים אלא מציג דמויות מפתח החל מראש הממשלה לוי אשכול ועד אריאל שרון, מעין גיבור טרגי של הסרט שמתחיל כתומך במאמצי עיבוי ההתנחלויות בעידוד הממשלה, ומסיים אותו כראש הממשלה שחתום על תהליך ההתנתקות, בו פונו יישובים ומאחזים יהודיים משטחי עזה. לצד דמויות פוליטיות נוספות (ראש הממשלה הנוכחי בלט בהיעדרו) ומרואיינים כמו פרופסור משה הלברטל שמסבירים את הלך הרוח, הסרט מרכז את מירב מאמציו בראיונות עם אלה שחיים בשטחי המריבה - ערבים מחד ויהודים מאידך. הסרט משתדל להציג בעיקר את סיפוריהם וחייהם של המתנחלים, אבל מדגיש את ההיסטוריה שהובילה למצב הנוכחי. הוא לא מתיימר להראות תמונה שלמה או אפילו מאוזנת, אבל כן רחבה ומורכבת ככל האפשר. לכן יש בסרט את כל סוגי המתנחלים, מאנשים פשוטים ולאו דווקא דתיים המחפשים דירה זולה, דרך אמריקאים שלא באמת מבינים לגמרי מה הם עושים בשטחים, ועד הקצוות והפלגים ההזויים והתלושים ביותר.

קשת רחבה ומורכבת ככל האפשר. מתוך "המתנחלים"

אם למנות מגרעות יחסיות של הסרט, הרי שהוא גם מסבירני מדי וגם מניפולטיבי לרגעים, כולל חזרה אל מפת ישראל המשתנה תדיר ממבט על, ופירוט חוזר אודות שטחי A,B ו-C, ושאר המושגים המוכרים ממהדורות החדשות או השירות הצבאי. עם זאת, הקצב היחסית איטי והחזרה על פרטים שידועים לכל מי שלא טמן את ראשו בחול, נועדה כנראה לקהל מעבר לים. בעניין המניפולטיביות, ראוי לציין שכל במאי אחר כנראה היה נוקט בגישה אפילו יותר מטעה או נצלנית כלפי המרואיינים שלו, אבל דותן מצליח לשמור על סרטו מרוסן ולא מתלהם. את דעתו שלו אפשר לקרוא בין השורות שאומרים המרואיינים מן הקצה השמאלי של המפה הפוליטית, שכאילו מדברים בשמו. מן העבר השני, המתנחלים שהסכימו להשתתף בסרט לא צריכים הרבה עידוד מצד הבמאי כדי להגחיך את עצמם, או להבהיל מרוב אלימות הבוקעת מבין שיניהם.

אין בסרט קריקטורה של מתנחל אבל יש בו את אחד ממנהיגיה העתידיים של ההתיישבות היהודית, שלא רק מחזיק בשם שנשמע כמו פארודיה תוצרת "ארץ נהדרת" על נוער הגבעות, אלא פשוט חסר מושג בסיסי לגבי המטרות בשמן הוא נלחם. כשהוא מתבקש לשרטט את גבולותיה של ארץ ישראל השלמה, למשל, הוא תוחם אותה בין נהר הפרת והחידקל (מה שהיה ממקם אותה איפשהו בעיראק, קצת סוריה ומעט טורקיה). "אבל אל תתפוס אותי במילה" הוא מבקש מהמראיין, כאילו מודה לא רק שאינו באמת יודע, אלא שזה לא מה שחשוב. לעומת זאת, כשהוא מספר על פעולות אלימות של חבריו, מתגנב חיוך לשפתיו, הוא בקיא בפרטים אך משתדל להסתיר כמה שניתן. בשלב זה ראוי לציין כי הסרט עצמו לא מהסס להשתמש בדיאלקטיקה תנ"כית, מקביל אירועים אקטואליים למיתוסים יהודיים ואף מעניק לכל פרק פתיח מאויר באופן דתי, כזה ששואל את שמו מפסוקים מקראיים.

"המתנחלים" - טריילר:

למרות דמויות כאלה, או כמו צעיר המחנך את ילדיו לשנאת ערבים מול המצלמה ממש, לא הכל שחור ולבן בעולמם של המתנחלים. "מתנחל" היא מילה מכלילה הטומנת בחובה מגוון רחב של טיפוסים, חלקם שוחרי שלום ואחרים רהוטים ומדברים אל ההיגיון שבכל אחד. לכן, זהו גם סרט על סמנטיקה מול פרקטיקה, על שני הכוחות הגדולים שבוראים מציאות - מילים ומעשים. מצד אחד ישנו סיפור כמו זה של האם שקברה את תינוקה בחברון מול עיניהם של החיילים חסרי האונים ו"קבעה עובדות בשטח", כמו שאוהבים להגיד בישראל. מצד שני ישנו כוחן האדיר של המילים, או במקרה של החברה הישראלית - מכבסת המילים. שטח כבוש לעומת משוחרר, מתנחלים לעומת מתיישבים - בחירות אלה נותנות או שוללות לגיטימציה של פעולה לא פחות מהעשייה עצמה. בראשית הסרט שואל הבמאי את מרואייניו האם הם מתנחלים, ואחד מהם, לאחר נבירה בעברה של המילה, מבקש עוד טייק, בו יוגדר מחדש כמתיישב.

קובעים עובדות בשטח? מתוך "המתנחלים"

בכלל, רגעיו החזקים ביותר של הסרט כיצירה דוקומנטרית הם אלה בהם דותן לא מכבה את המצלמה, ואף מנכיח אותה. דוגמה נהדרת לכך היא הסצנה בבית של שתי משפחות שכנות וחביבות למראה, המעסיקות ערבים אבל לא יכולות להזמין אותם להתארח אצלן. הנוכחות של המצלמה בסצנה זו היא קריטית, משום שהיא גורמת לאחת המתנחלות להיפתח יתר על המידה, כמעט להודות שהייתה רוצה בשלום ואחווה בין בעמים. חברתה, לעומת זאת, נראית כמי שהייתה שמחה להיבלע באדמה הקדושה, ואומרת: "חבל שאמרת את זה למצלמה". הפחד הזה מפני דעה חיצונית, כאילו שאזרחי מדינת ישראל שאינם גרים בשטחים לא יודעים מה קורה בהם או מבוצרים איש איש בדעתו לגבי המצב, מסכם היטב את הסרט. קשה לומר ש"המתנחלים" מחדש הרבה. אבל יש משהו בצפייה מרוכזת בכל תהליך ההתיישבות היהודית באיו"ש ב-50 השנים האחרונות, שבאופן אישי הבעיר לי את כל העצמות מרוב זעם יותר מכל מהדורת חדשות או ויכוח פוליטי מתלהט בסלון הביתי או בבית קפה. מעניין מה הוא יעשה לכם.

» "המתנחלים" - איפה ומתי אפשר לראות?

*#