אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ברש": פרדוקס נעורים מיני ומטלטל

סרט הביכורים של הבמאית המבטיחה מיכל ויניק, מעביר את המציאות הישראלית דווקא דרך סצנות שמוכרות יותר מהקולנוע האמריקאי, ומצליח לגעת בכולם בלי לנסות להתבלט בכוח

תגובות

אי אפשר שלא להזדהות איתן. מתוך "ברש" (צילום: שי פלג)

למה אין כמעט סרטי התבגרות בקולנוע הישראלי? איפה המקבילות שלנו לסרטי התיכון האמריקאים או אפילו האירופאיים? נדמה שהעיסוק בגיל הכל כך קולנועי של שנות העשרה, בו כל חוויה היא ראשונית והרגשות חזקים מאי פעם, נותר בגטו של סרטי הסטודנטים. על שני סרטים קצרים מעוטרים במיוחד אחראית מיכל ויניק, שסומנה כהבטחה בתקופת לימודיה בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב (כיום בית הספר על שם סטיב טיש) בזכות ההצלחות של סרטיה "פיתיון" ו"סרק". הבמאית בחרה להמשיך את התמות שהעסיקו אותה בתקופת הלימודים גם בסרטה הארוך הראשון, והוכיחה עד כמה טבעי ונכון הוא החיבור בין בני נוער לבין יצירת ביכורים. "ברש" מעמיד במרכזו גיבורות על קו התפר שבין הילדות לנשיות, כולל מרד בהורים ובסמכות, התעוררות מינית ושאר תגליות עצמיות. המנוע הדרמטי של הסרט הוא הסיפור הרגיל של אהבת נעורים טוטאלית, אלא שבמקום "בחור פוגש בחורה" יש שתי בחורות.

» "ברש" - איפה ומתי אפשר לראות?» כל הסרטים החדשים בקולנוע» לילה לבן 2016 - כל הפרטים

כמו שקורה לגיבורה עם מושא תשוקתה, גם "ברש" עצמו הוא סרט שמתאהבים בו מהתמונה הראשונה. תמונה שגם לוכדת את כל המהות של 85 הדקות שיבואו אחריה, וגם מאפשרת להשליך עליה את כל מה שהצופה רק רוצה שהסרט יהיה, כמו באהבה ממבט ראשון. הסרט אפילו מגשים את הפנטזיות האלה בשלב הצגת הדמויות, כשהראשונות לפגוש את הקהל הן נעמה ברש (כשם הסרט) וחברותיה המשועממות. השלוש הן תיכוניסטיות בנות 17 שעיקר תחביביהן מסתכמים בסמים ומסיבות למטרות סטוצים, ושגרתן כנערות לא מאוד מקובלות אבל גם לא דחויות חברתית, כוללת בעיקר רכילות והברזות משיעורים. הג'וקר שטורף את חפיסת הקלפים היא דנה הרשקו (ג'ייד סקורי) - הנערה החדשה בבית הספר שכל הווייתה זועקת נון קונפורמיזם. נעמה מוצאת את עצמה מסוקרנת ממנה בכל רמה אפשרית, ומבקשת את קרבתה. לא בכל יום באמת קורה משהו בעיירת השינה הישראלית הטיפוסית בה היא חיה, ונעמה לא מתכוונת לפספס את ההזדמנות להתרגש. במקביל, דרמה נבנית גם בין כתלי ביתה, כשאחותה החיילת שוב נעלמה ומדאיגה את הוריה הסטריאוטיפיים.

חדירה של המציאות הישראלית לסיטואציות כלל עולמיות. מתוך "ברש" (צילום: שי פלג)

סרטה של ויניק סקרן כמו הגיבורה שלו ומתקיים ממש כמוה על קווי תפר שייאלצו אותו לשבור מוסכמות. חברותיה של הדמות הראשית מכנות אותה ברש ולא נעמה, ויש בכך כפייה מעט גברית על הנשיות שלה, גם אם מבלי להתכוון. עוד חדירה של המציאות הישראלית אל חיי הדמויות נוגעת לסכסוך הישראלי פלסטיני המתמשך, שבא לידי ביטוי מצד אחד בחוסר העניין של התלמידים בשיעור ערבית (מהשיעורים הבודדים שמצולמים בסרט), ומצד שני בעניין הרומנטי שמגלה אחותה של נעמה בבן זוג ערבי, בעוד הוריה מאמינים כי חטף אותה לכפר שלו. הסרט כורך את המציאות הישראלית בסיטואציות המוכרות מסרטי התבגרות שאינם ישראליים, כמו אמא שנכנסת לחדר בדיוק כשבתה מתחילה לעשן וצריכה להיפטר מהראיות. בכך הוא מצליח להפוך זוגיות הומוסקסואלית לדבר הכי נורמלי בעולם המעוות בו הסרט מתקיים, עולם של טקסי זיכרון, דעות קדומות, מערכות המנסות להתאים את החברה ופרטיה לצרכיהם. מציאות מלאת שנאה, אי הבנה וסוגים שונים של אנרגיה שלילית, שבה יש להיאחז באהבה כטובע בגלגל הצלה.

על קו התפר שבין ילדות לבגרות. מתוך "ברש" (צילום: שי פלג)

יוצרת הסרט משתמשת היטב בכלים הקולנועיים של קונפליקט פנימי וחיצוני, המתבטאים בבניית גיבורה חזקה ויצירת דמויות לוויין דומיננטיות לא פחות. סיון נועם שמעון בתפקיד הראשי (אחותה הצעירה והלא פחות מוכשרת של רונה לי שמעון) הופכת את נעמה ברש לנערה שאי אפשר לא להבין ולהזדהות עם הרצונות שלה, אפילו כשהם משתנים מן הקצה לקצה. יש בה משהו איתן ושברירי בעת ובעונה אחת, ועם מערך ההשפעות הסביבתיות עליה זה לא מפתיע. דנה הרשקו, חברותיה של נעמה, הוריה ואחותה - לכל אחת מהדמויות או קבוצת הדמויות השפעה מכרעת, בין שמדובר בכוח שואב וסוחף ובין שבכוח נגד שיש למרוד בו. המשחק המצוין של כל המעורבים ברגעים הדרמטיים הלא מעטים, מתובל בסיטואציות קומיות מפתיעות, כשעל מירב ההומור אחראי דביר בנדק הנפלא בתפקיד אביה הכל ישראלי של הגיבורה (מישהו אמר מועמדות שנייה ברצף לאופיר?). לא לחינם זיכה הסרט את בנדק ושמעון בשני פרסי המשחק בפסטיבל חיפה, לצד פרס התסריט הטוב ביותר אותו גרפה ויניק. אל מצעד המדליות יש להוסיף את הצילום מלא החיות של שי פלג, העריכה הקצבית של ז'ואל אלכסיס ואת המוזיקה - גם הקיימת וגם המקורית של דפנה קינן - כולם מסייעים בבריאת העולם שתואר לעיל.

יצירה נשית. מתוך "ברש" (צילום: ורד אדיר)

בהסתמך על הגל העכשווי בקולנוע הישראלי, נדמה כאילו ישנה תחושה בקרב במאים שסרטם הראשון עשוי להיות גם האחרון, ולכן עליהם להפציץ בכל הכוח, לנסות ולטלטל. הגישה של ויניק עושה רושם שונה בתכלית, וסרטה הוא קודם כל פשוט ולעניין, כזה שעוסק בחיפוש אחר אמת פנימית של דמויות קולנועיות והפיכתן בשל כך ליוצאות מן הכלל. הסיטואציות הקיצוניות שהן מגיעות אליהן נובעות בהכרח מהמסע שהן עוברות, ולא נכפות לשם הזעזוע. התוצאה היא פרדוקס של "טלטול עדין" - תהליך התבגרות של נערה הבוחנת גבולות ומבקשת לדחוק את עצמה לכל הקצוות האפשריים בטרם תחליט מי היא ומה היא רוצה להשיג מהעולם. סרט ביכורים מנצח שהוא גם מהנה לצפייה לפרקים וגם מרתיע כשצריך. יצירה נשית מאוד, אבל לא מהסוג שינכר צופים ממין זכר. סרט טוב ועשוי היטב מכל אספקט שלא תבחנו אותו, שלכאורה אין בו שום דבר יוצא מגדר הרגיל, אלא שההצטיינות הכוללת שלו בתוספת הדיוק בנושאי העיסוק הופכים אותו לחריג ומיוחד בנוף קולנועי שבו כולם מנסים להתבלט בכוח במקום במוח.

"ברש" - איפה ומתי אפשר לראות?

*#