אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מועדון שנות ה-80": המוזיקה שמרפאת הכל

למרות השם הבעייתי שלא צלח את התרגום לעברית וכמה רגעים חלשים, אפשר לסלוח לסרט החדש של ג'ון קארני על הכל הודות לכמויות של קסם, חן ורוח נעורים

תגובות

אחת הלהקות הטובות באייטיז בכלל לא הייתה קיימת. מתוך הסרט "מועדון שנות ה-80"

הסרט החדש של ג'ון קארני הוא קודם כל הבטחה לאזניים, לא רק לעיניים. הבמאי והתסריטאי האירי שאחראי ל"פעם אחת" המקסים ול"התחלה חדשה" הלא מספיק מוערך, הוא לא רק אחד היוצרים עם הלב הכי גדול בסביבה, אלא גם איש מוזיקה אמיתי ואיכותי. את ההשראה לסרטו החדש שאב מימי התיכון שלו, התקופה בה כמעט כל מי שהתעניין מעט יותר מהרגיל במוזיקה, היה גם חבר בלהקה עלומה (שאולי תצליח). קארני שזר בעלילה המון אלמנטים אוטוביוגרפיים כולל גיבור שחולם לא רק על שירים, אלא גם על הפקת קליפים ללהקתו, ואם תישארו עד סוף הקרדיטים תזכו לצפות בלהקה האמיתית, שהיוותה השראה לסרט. ללהקה הבדיונית שבמרכז הסרט קוראים "סינג סטריט" - שיבוש של שם הרחוב בו מתרחשת מרבית העלילה ושם הסרט המקורי. בקופות הכרטיסים בישראל תצטרכו לצלוח קודם כל את השם העברי המטופש "מועדון שנות ה-80". מאחורי הכותרת הסתמית הזאת מסתתר סרט עם מספיק קסם, חן ורוח נעורים כדי לסלוח לו על רוב הפגמים.

» "מועדון שנות ה-80" - איפה ומתי אפשר לראות?» כל הסרטים החדשים בקולנוע» שבועות 2016 - המדריך המלא

האמת היא שאין שום מועדון בסרט או קשר ל"מועדון ארוחת הבוקר", במקרה שזאת הייתה הכוונה. הסרט גם לא מתרחש איפשהו בשנות ה-80, אלא ספציפית ב-1985 בדבלין שבאירלנד, והימים הם ימי השפל הכלכלי שמערער את המצב המעורער ממילא במשפחת לולר. ההורים (איידן גילן ומריה דויל קנדי) רבים וצועקים, והילדים הם אלה שסובלים. צעיר הבנים קונר (פרדיה וולש-פילו) עובר לבית ספר דתי עקב קיצוץ בתקציבי המשפחה. כבר ביום הראשון הוא מסתבך עם שני בריונים - נער אשפתות בשם בארי (איאן קני) והאח בקסטר (דון וויצ׳רלי) שמנהל את המקום ביד ברזל מעט סדיסטית. הכל נשכח מראשו של קונר כשהוא רואה את רפינה (לוסי בוינטון), נערה שטוענת שאין לה זמן לבית הספר בשל עבודתה כדוגמנית. קונר חושב שהיא צריכה להופיע בקליפ של הלהקה שלו, וכשהיא מסכימה הוא צריך להקים אחת כזאת וגם לארגן צילומים לקליפ בלי שום ידע מוקדם. הכל כדי להרשים את הנערה שמכנה אותו "קוזמו". במקביל לעניין הגובר ברפינה מלאת הסודות, קונר מוצא מזור לצרותיו במוזיקה ובחבריו החדשים, בזמן שבבית העניינים רק הולכים ודועכים.

אפשר לסלוח להם על הכל. מתוך הסרט "מועדון שנות ה-80"

למרות הסביבה המאוד ספציפית שבורא הסרט, מרבית הבעיות של קונר הם מכאובי התבגרות קלאסיים - אהבה ראשונה ומציאת המקום בהיררכיה הלימודית, החברתית והמשפחתית. הסרט מיטיב לתאר ואף להמחיש זאת, ומשתמש באחת התרופות הבדוקות והמוכחות להתגברות - המוזיקה. הבמאי הדבלינאי, שהיה בערך בגיל של הגיבורים באמצע האייטיז, רקח מיקסטייפ שכולל את דוראן דוראן, הקיור, הקלאש, מוטורהד, דה ג'אם, הול אנד אוטס ועוד קולות אופייניים שבקעו אז מן הרדיו והטלוויזיה. מעבר להשפעה על סגנון הלבוש או התנהגות הנערים, אפשר ממש לשמוע את האופן בו אלמנטים משירים מפורסמים מתגנבים פנימה אל תוך הלחנים של סינג סטריט הצעירה. המוזיקה אינה רק כסות חיצונית המבקשת לשדר מגניבות או עדכניות, אלא מייצרת חיבור עמוק עד כדי השראה או העתקה, כנהוג אצל להקות צעירות. התוצאה היא שסינג סטריט היא אחת הלהקות של בני ה-15 הכי טובות אי פעם (שלא באמת הייתה קיימת), כזו שממש מתחשק להאזין לאלבום שלה. כמובן שטינאייג׳רים לא באמת נשמעים ככה ובטח שלא זוכים לרמת הליטוש ההפקתי בו מתהדרים שיריהם בסרט, אבל גם את זה הוא פותר באופן קולנועי.

הפגמים מוסיפים לחינו. "מועדון שנות ה-80" - טריילר:

הקטעים הכי טובים הם אלה שנחווים דרך עיניו ותודעתו של הגיבור. המצב המשפחתי הרעוע ודלות החיים והשגרה כאילו מאלצים את קונר לפתח עולם פנימי עשיר, לחוות את החיים כקצת יותר צבעוניים ומרגשים ממה שהם באמת, ממש כמו הקליפים שהוא רואה בטלוויזיה. כשם שקונר מתמכר בהדרגה לעולמות שבוראת עבורו המוזיקה שהוא וחבריו שומעים או יוצרים, כך הסרט הולך עימו ומציג שיפור די סוראליסטי בנגינה שלהם. זה קורה בהדרגה ולבסוף אפשר להגיד שכל השירים נשמעים "טוב מדי" ביחס לנסיבות, אבל הם בעצם מועברים לנו דרך אוזניו של קונר. ידוע שאוכל שבישלת בעצמך תמיד יהיה לטעמך - אז למה לא מוזיקה? הבמאי אמנם השתמש בטריק זה בדיוק בכל אחד מסרטיו, אבל גם ב"פעם אחת" וגם ב"התחלה חדשה" זכינו לחוות מוזיקה דרך הדמויות רק לרגע או שניים. כאן התחושה נבנית באופן מדוד ותופסת מקום הולך וגדל בסרט, עד שהיא משתלטת עליו לחלוטין.

דרך התודעה של הגיבור. מתוך הסרט "מועדון שנות ה-80"

החיסרון עם המעבר לעמדה החולמנית של הגיבור היא ש"סינג סטריט" מאבד כוח בחלקו האחרון, בגלל שאינו יודע איפה לסיים. נדמה כאילו היוצרים בחרו לכפות על הסרט לא אחד, אלא שני סופים נוספים, שניהם מהסוג שהעלילה שלו לא הייתה מסוגלת לספק. התחושה היא לא רק של אילוץ קל או ניסיון להתחשבות יתר בקהל, אלא הפניית עורף לקו המאוד ברור עליו הילך הסרט יפה עד לשיאו המוקדם, כנראה בשל אותו מעבר לעולם של הגיבור שרוצה שהכל יילך בדרכו. אל רשימת התלונות הקצרצרה אפשר להוסיף הבריונים שבאים והולכים כשהעלילה צריכה, בעוד שאר הדמויות ותפקידיהן תפורים היטב. לא לחינם אין שום סמכות הורית המשפיעה לחיוב על חייו של הגיבור, ובצר לו הוא פונה אל אחיו הבכור (ג'ק ריינור) הערכי אך מפסידן, עליו הוא מעט מרחם ואותו הוא גם מעריץ. בסצנה המעולה ביותר בסרט, אותו שיא מוקדם שעליו קשה להתעלות, אפשר אפילו לראות מה באמת חושב קונר על כל אחת מן הדמויות בחייו. לכן, כל פגמיו של הסרט רק מוסיפים לחן שלו, ממש כמו שמה שעשוי להיחשב בעיני אחרים כמגרעות, נראה כנקודות ייחודיות דרך עיניים אוהבות.

"מועדון שנות ה-80" - איפה ומתי אפשר לראות?

*#