אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ג'נקשן 48: ההיפ הופ הערבי מעולם לא נראה טוב יותר

כל כך קל למצוא תקווה בסרט החדש בכיכובו של הראפר תאמר נאפר, שכל שאר הבעיות פשוט מתפוגגות מעצמן. האם הסיפור שלו יוציא את העם אל בתי הקולנוע?

תגובות

פורק את התסכול דרך האמנות. מתוך הסרט "ג'נקשן 48"

בשנה שעברה הפך "Straight Outta Compton" לשיחת היום, אך נעלם באותה מהירות שבה הגיע, מותיר אחריו תקוות שבורות לפסלוני אוסקר. הסרט השיב לתודעה את סיפור הרכב ההיפ הופ מקליפורניה N.W.A וזכה מיידית להשוואות ל"8 מייל" -הסרט שמגולל את סיפור חייו של הראפר אמינם, שדווקא כן זכה באוסקר בקטגוריית השיר המקורי הטוב ביותר. שני הסרטים הללו צפים מיד בתודעה בתחילת "ג'נקשן 48" שהולך בדרכם, בבואו לספר את תולדותיו של אמן ראפ פלסטיני בלוד.

» ג'נקשן 48 - איפה ומתי אפשר לראות?» כל הסרטים החדשים בקולנוע» הסרטים שיעשו לנו כבוד בקאן 2016» דוקאביב 2016 - כל הסרטים

ההשוואה ל"8 מייל" מתחדדת כשלוקחים בחשבון שממש כמו אמינם בסרט ההוא, הראפר תאמר נאפר מגלם גרסה קולנועית של עצמו ומבסס את התסריט על פרקים מחייו. אם זה לא מספיק, אחד משני העורכים של הסרט הוא לא אחר מאשר ג'יי רבינוביץ', שערך את "8 מייל" ועבד עם יוצרים בסדר גודל של ג'ים ג'ארמוש, דארן ארונופסקי וגם עם אורן מוברמן ("השליח", "מחוץ לזמן"), שכתב את התסריט של "ג'נקשן 48" ביחד עם הכוכב הראשי. מהצד הישראלי שווה לציין את הצלם אמנון זלאייט והעורך הראשי יצחק צחייק, שניהם מוותיקי התעשייה, וכן את העובדה שעל המסיבה הזו מנצח הבמאי אודי אלוני ("מחילות").

הדמות המקבילה של סאבלימינל? מתוך הסרט "ג'נקשן 48"

עירוב התרבויות והצוות הבינלאומי יצרו סרט מאוד לא רגיל, שכבר זכה לשני חיבוקים חמים מאוד מעבר לים - פרס חביב הקהל בפסטיבל ברלין ופרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר בפסטיבל טרייבקה. האם "ג'נקשן 48" יהפוך ללהיט כמו שקרה לסרט הישראלי הקודם שזכה בפסטיבל הניו יורקי, "אפס ביחסי אנוש"? האם יוציא מהבית פלח אוכלוסייה שלם שממעט לבקר בקולנוע, כפי שעשה "עג'מי"? והאם הקהל הישראלי יהיה סבלני כמו באירופה ובארצות הברית מול סרט שמגיש מנה גדושה של מלודרמה בתוספת פוליטיקה בצד?

בין גזענות לשמרנות. מתוך הסרט "ג'נקשן 48"

הסרט מקבל נופך של אגדה מוזיקלית כבר בפתיחתו, כשגיבורו, קארים (תאמר נאפר), חוזר מעוד יום עבודה שגרתי בהוצאה לפועל ברכבת. הוא מזמר לעצמו בראפ מהוקצע על לוד, עיר הולדתו, המכילה אוכלוסיה מעורבת של ישראלים וערבים, והרבה רגשות מעורבים לא פחות. קצת כמו בקומפטון, גם בלוד בני המיעוטים פונים לפשע וסמים, אבל קארים מבקש לפרוץ גבולות באמצעות המוזיקה שלו. שני הוריו הם מוזיקאים מסורתיים, בעוד הוא התחנך על ברכי הביטים והמילים של אמני היפ הופ אפרו אמריקאיים, שהיוו עבורו השראה לחרוז ולדקלם בערבית. קארים שר על חבריו הסובלים מהתנכלות של שוטרים, על אהובתו מנאר (סמר קופטי) שרוצה גם היא לצאת מגבולות משפחתה השמרנית והביישנות של עצמה, וכמובן על התקווה לשלום. הסרט מביא את הניסיון של קארים לסלול דרך אל סצנת המוזיקה הישראלית, לצד סיפורים מחיי השכונה בה הוא חי ופועל, המהווה השראה ליצירתו וגם נותנת לו במה לפרוק את תסכוליו בעזרת האמנות.

מלא בחום. "ג'נקשן 48" - טריילר:

בסרט משתתף קאסט שחקנים מגוון, החל בסלווה נקארה ("התערבות אלוהית") כאמו של הגיבור, דרך פרצופיהם המוכרים של הישאם סולימאן ("פאודה"), מאיסה עבד אל האדי ("מתים לרגע") וטאריק קופטי ("ביקור התזמורת") הוותיק, ועד מיכאל מושונוב ("מבול") בתפקיד ראפר ישראלי פטריוטי שמרפרר לסאבלימינל. עם זאת, מי שעושה את הסרט הוא ללא ספק תאמר נאפר, מעיין נובע של כשרון וקסם אישי, בתפקיד הראשי והאוטוביוגרפי. הראפר, שכבר חשף בעבר את היכולת למלא את המסך בצ'ארם, מייצר דמות שכמעט בלתי אפשרי לא לאהוב ולרצות בהצלחתה. הוא אף פעם לא מתלהם, תמיד מגניב את המסרים הפוליטיים שלו בקריצה ובוחר פעם אחר פעם בדרך לא אלימה, גם כשהמציאות מכריחה אותו ואת חבריו לנהוג אחרת. אפשר אפילו להגיד שהוא דמות חיובית מדי, לא אמיתית, אבל כאן ומתחילה ונגמרת נקודת המבט הביקורתית על הסרט.

שורפים את זה. מתוך הסרט "ג'נקשן 48"

"ג'נקשן 48" הוא יותר פיסת חיים, או תמונת מצב אם תרצו, מאשר סרט שמורים לתסריטאות יעריכו. ההתקדמות העלילתית בו מאוד גחמתית, הדמויות לא באמת מורכבות, וכמעט כל הקונפליקטים חיצוניים ולא פנימיים. יש בו המון מלודרמה ובחירות לא פשוטות של כל הנוגעים בדבר, אך למרות שנדמה שהכל נכפה מבחוץ, מהישראלים הגזענים מחד ומהחברה הערבית המקובעת והשמרנית מאידך, יש בכך אמירה - לתושבים הערבים של לוד אין זמן לשאול את עצמם מה הם באמת רוצים, כשהם עסוקים בהישרדות יומיומית. אין אפשרות לנתח את הסרט הזה באופן קר, לא כשנוזל ממנו כל כך הרבה חום. כשכל כך קל להיסחף לתוכו ולמצוא בו תקווה, אהבה ומוזיקה טובה, כל השאר פשוט מתגמד עד כדי התפוגגות, ועד שכל מה שמתחשק לעשות הוא לחזור יחד עם הדמויות על הפזמון "אחריג ג'ורג'!" (שרוף את זה ג'ורג'). אז שרוף את זה ג'ורג', שרוף את האוזניים ואת קשיי החיים במקצבים מגניבים ומילים דוקרות.

ג'נקשן 48 - איפה ומתי אפשר לראות?

*#