אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הוא + היא": סיפור אהבה ברגרסיה

50 שנה אחרי סרטו המפורסם ביותר "גבר ואישה", מנסה הבמאי קלוד ללוש לברוא סיפור אהבה מורכב. נדמה שהפעם ההתרפקות על העבר לא מספיקה ואפילו הודו המיסטית נבלעת ברקע

תגובות

מזכירה את הסרט המפורסם של קלוד ללוש. מתוך "הוא + היא"

הפסטיבל ה-13 לקולנוע צרפתי יגיע לסיומו בתל-אביב במהלך השבוע, אך בסינמטקים ברחבי הארץ יוכל הקהל ליהנות ממנו במשך עוד שבוע אחד. מבין ההיצע השנתי ראוי להזכיר קודם כל את שלושת משתתפי התחרות הרשמית בפסטיבל קאן הקודם - "עמק האהבה" בכיכובם של ז׳ראר דפרדייה ואיזבל הופר במסע ארוך של פרידה מבנם, "מלך שלי" עם וינסאן קאסל ואורחת הפסטיבל עמנואל ברקו ו"בראש מורם", הסרט אותו ביימה ברקו, שפתח את פסטיבל קאן ומאוחר יותר הגיע גם לפסטיבל חיפה המקומי. הסרט שפתח את הפסטיבל הצרפתי נקרא "הוא + היא", כותרת שלא במקרה מזכירה את סרטו המפורסם ביותר של הבמאי קלוד ללוש "גבר ואישה". הסרט סומן מראש, יחד עם "מסייה שוקולד", ככזה שייצא במקביל לפסטיבל גם להפצה מסחרית המקווה להמשיך גם הרבה אחרי החגיגה המרוכזת.

» הוא + היא - איפה ומתי אפשר לראות» פסטיבל הקולנוע הצרפתי - כל הפרטים» הסרטים החדשים בקולנוע

ללוש, אורח הכבוד של הפסטיבל, כתב את שמו בכוכבים כבמאי ותסריטאי בצרפת של שנות ה-60, אז גם יצר את המפורסם שבסרטיו, "גבר ואישה", אליו הוא מרבה לחזור. זה יכול להיות באופן ישיר, כפי שקרה ב-86' עם סרטו "גבר ואישה - 20 שנים אחרי", שהתעסק באותן דמויות שגילמו ז'אן-לואי טריטיניאן ("אהבה") ואנוק איימה ("השקט שבאהבה"). זה גם יכול לקרות באופן עקיף כפי שקרה עשור לאחר מכן עם "המדריך לגברים ונשים", שהשתעשע בעיקר ברמת הכותרת עם סרטו האיקוני של הבמאי. עכשיו כשעברו 50 שנה מאז אותו סיפור אהבה נודע, נשאלת השאלה האם יש לקולנוען הוותיק מה לחדש בנושאים שבינו לבינה, או שמא יסתפק בהתרפקות. התשובה נופלת בדיוק באמצע - ללוש בהחלט ממשיך לנסות גם ממרומי גיל 78, אבל אין זה אומר שהוא בהכרח מצליח.

התממשות הרומן בלתי נמנעת. מתוך "הוא + היא"

הסרט נפתח בהודו הצבעונית, עם תחילתו של רומן לא שגרתי בין שודד לרקדנית: רכב המילוט שלו פגע בה במנוסתו והוא פשוט לא היה מסוגל להשאירה למות על הכביש. הוא בוחר לוותר על השלל ולהיתפס בהביאו אותה אל בית החולים. במאי קולנוע הודי מפורסם (בגילומו של ראול וורה) מבקש לעשות סרט מן הסיפור הזה בדיוק, ולשם כך חובר אל מלחין קולנוע צרפתי נודע (ז'אן דוז'רדן, לנצח "הארטיסט"). המלחין נמצא בעיצומו של רומן שעשוי להתפתח למערכת יחסים מחייבת עם פסנתרנית צעירה (אליס פול, "היפוכונדר מבריק"), ורק המחשבה על כך גורמת לו לעלות על המטוס הראשון להודו. כאב ראש נוראי מלווה אותו בהגיעו אל הארץ מהממת החושים, בה הוא זוכה לאירוח מלכותי בבית השגריר הצרפתי (כריסטופר למברט). במהלך ארוחת הערב הרשמית, מתקיים פלירטוט ארוך של הגיבור עם אשת השגריר (אלזה זילברשטיין, גם היא אורחת הפסטיבל הצרפתי, הזכורה לטוב מ"לאהוב אותך מאז"). שניהם מחליטים שזה לא רעיון טוב להפוך את הפנטזיה למציאות, ומסתפקים בהקנטות הדדיות, אלא שנדמה כי התממשות הרומן היא בלתי נמנעת.

הסרט מלא קריצות ועקיצות לא רק בין שתי הדמויות הראשיות, אלא גם בין היצירה והקהל. ללוש מתכתב כאן לא רק עם סרטיו הקודמים בכלל וסרטו הידוע ביותר בפרט, אלא עם הקריירה שלו עצמו. הבחירה במבנה של סרט בתוך סרט ובגיבור קולנועי שהוא אמן הלחנת סרטים, מאפשרת ליוצר להרהר בעברו שלו. ללוש בוחר לצחוק קצת גם על עצמו ועל תדמיתו. כשנשאלת הדמות הראשית איזה סרטים בדיוק עושה הבמאי ההודי שעבורו הוא נדרש לכתוב מוזיקה, הוא עונה משהו בסגנון: "זה לא ממש בוליווד, אלא סרטים אמנותיים כאלה. אבל יש לו בבית גם אוסקר". זוהי בדיחה של ללוש על עצמו ועל האוסקר הפרטי שלו על התסריט של "גבר ואישה", אותה נקודת שיא בקריירה שלו. הבמאי מודע להיותו שייך לעידן אחר ולהיותו יוצר ששיאיו מאחוריו, ולכן הוא זקוק לרעננות שחקניו.

» מלא קריצות ועקיצות. הוא + היא - טריילר:

בגזרת המשחק, דוז'רדן ממשיך לפזר את הקסם החלקלק שלו כפי שעשה בכל תפקידיו הקולנועיים. קל לדמיין איך שחקנים אחרים לוקחים את דמות המלחין המאוהב בעצמו למקומות רציניים מדי או זולים מבחינה קומית, אבל דוז'רדן משכיל לעצב את דמותו באופן דואלי: הוא מנוסה ואינפנטילי, מושך ודוחה, גאון מוזיקלי והדיוט בתחום היחסים הבין-אישיים. מולו מציבה זילברשטיין דמות נשית שעוברת תהליך בקו ישר למדי של הפשטת המסתורין והסרת מסכות. היא מתחילה את הסרט כמישהי קלילת דעת שרק מחפשת עם מי לקשקש בעוד ארוחת ערב רשמית, ומוצאת פרטנר אפשרי לקפריזות ולאמונות שלה, גם אם נראה בתחילה כי הוא רק לועג ולא מקשיב. למברט ופול בתפקיד בני הזוג המקוריים של הדמויות תומכים היטב מאחור, אבל בבואם לקדמת הבמה ניכר שאין להם הרבה איך להוסיף לסרט, שהינו פשוט בתכלית.

רצון לברוא מחדש סיפור אהבה. מתוך "הוא + היא"

הקולנוע של ללוש נותר בעידן הפטפטת הצרפתית, ונדמה שהפעם זה לא מספיק. הודו הייתה אמורה לספק את המימד הנוסף, אבל המבט עליה אקזוטי בלבד. למרות שישנו נסיון להתענג על הנופך המיסטי המלווה את המקום, הכל נותר ברמת הדיאלוג בין הדמויות. לא פלא שהרגעים נטולי המילים הם הטובים ביותר בסרט - אבל אין הרבה מהם. בהיעדר ייחוד או חן מלבד זה של השחקנים, "הוא + היא" נותר כסיפור על שני אנשים בוגרים המתנהגים כנערים, משחקים משחקי אהבה ומחביאים רגשות. שימו לב שהזוגיות של השגריר ואשתו החלה במעשה רמייה, בעוד המלחין והפסנתרנית פוצעים זה את זו בכנות הברוטאלית שלהם ממש מהרגע הראשון, אך מתחילים להיפגע רק כשהם לא אומרים את כל האמת בשלב מסויים. הבחירה בכותרת "ז'ולייט ורומיאו" לסרט שבתוך הסרט מרמזת על רצון לספר מחדש את הסיפור הקלאסי על אהבה בלתי אפשרית, אבל "הוא + היא" ממש לא מנסה לעשות זאת. אישית, נותרתי קצת מחוץ לעוד סיפור על "אהבה" כפי שהיא נתפסת בסרטים מסוג זה, אבל עבור מי שיבחר לעבור עימו את המסע ודאי מדובר בחוויה חיובית יותר.

*#