אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"החטאים": הסרט הישראלי הכי לא ישראלי שיש

עם תמה שטחית, סוד בנאלי והתעלמות מההיסטוריה הסרט החדש של אבי נשר מרגיש הרבה פחות ממיליוני הדולר שהושקעו בו. מזל שיש את נלי תגר

תגובות
הופכת חצץ לשירה. נלי תגר, "החטאים"
איריס נשר

"גבירותיי ורבותיי, מהפך!" - זה המשפט שצרוב בזיכרון הקולקטיבי של כל ישראלי כששואלים אותו מה קרה בשנת 1977. בסרטו החדש של אבי נשר, שעלילתו ממוקמת באותה שנה, האירוע הזה מתרחש ברקע העלילה כבדרך אגב, יחד עם עוד כמה אירועים היסטוריים נוספים שנועדו לחזק את התמה של הסרט. המשפט מלא המשמעות הזה לא קיים בסרטו של נשר, כמו שישראל שמוצגת בו לא ממש קיימת היום, וספק אם הייתה קיימת בכלל אלא בדמיונו. סרטים שמתרחשים במקביל לאירועים היסטוריים הם לא דבר חדש, ניתן לציין שניים מהקצוות השונים של הסקאלה הזאת - "להתראות לנין", שמתאר את סיפור נפילת חומת ברלין דרך סיפור אישי על בן ואמו, ו"הטוב הרע והמכוער", שמתרחש במקביל למלחמת האזרחים האמריקאית ומציג אותה באור מגוחך. שני הסרטים שופכים אור על ההיסטוריה דרך הסיפור האישי. אלא שב"חטאים" אין שום ערך מוסף בהצבת העלילה באחת השנים הקריטיות בהיסטוריה של מדינת ישראל, ובאותה מידה הייתה יכולה להתרחש היום, לפני 50 שנה או במקביל למשפט קצב. אז למה 77'? סתם ככה, כמו הרבה דברים בסרט הזה.

» דורון תבורי: "הנרטיב הישראלי בנוי על שקר"
» "
בעלי ברית: זוהר מזויף"
» עד כמה אתם מכירים את בראד פיט?
» "חיות הפלא והיכן למצוא אותן" - איפה הפלא?
» "מנצ'סטר ליד הים": פלא קולנועי אמיתי
» "המפגש" - פסגת המד"ב
» מדור סרטים עכבר העיר
» האבולוציה של סרטי החייזרים
» למה השתלטו הסרטים "האמיתיים" על המסך?

לא בכדי העלילה מצטרפת לטרנד ההוליוודי של סרט המבוסס על סיפור אמיתי. שתי אחיות, ספי (ג'וי ריגר) וננה (נלי תגר), יוצאות לחקור אודות העבר המסתורי של אביהן - דוקטור ברוך מילך (דורון תבורי), במהלך השואה. אישה מבוגרת שניגשת לספי אחרי קונצרט בגרמניה פותחת תיבת פנדורה, ושולחת את האחיות שנועדו לגדולה על ידי אביהן הנוקשה למסע לגילוי הסוד הנורא שעיצב את חייהן. כשהאבא מבין שהבנות שלו נמצאות בדרכן לחשוף את הסוד הנורא, אחרי שנפגשו עם מספר אנשים מהעבר הפולני שלו, הוא מחליט להושיב אותן ולהקריא להן מהיומן שכתב בזמן שהייתו במחבוא של משפחה פולנית, שם התרחש אותו סוד נורא. ננה, האחות החדה והמרדנית לא מאמינה למה שסיפר האבא (כמו כל הצופים באולם), וחושבת שהיא נעשית חולה בגלל חטאיו. ספי, האחות שקרובה יותר לאבא, יוצאת לסיבוב קונצרטים בפולין, במהלכו היא חושפת את כל האמת אודות הסוד הנורא שאביהן ניסה להשאיר מאחור. כשהסוד מתגלה, אחרי גיליו ופתיחת סוד נוסף, מבינים שוב שעצם העובדה שסיפור הוא אמיתי לא הופכת אותו לראוי למסך הגדול.

אם הסוד הוא כל כך כמוס, כדאי שיהיה ממש מפתיע. "החטאים"
מתוך הסרט החטאים /

נרדמתם? זה לא אשמתכם. כשבונים עלילת סרט שלם על סוד, כדאי שהוא יחזיק את כל הסרט ורצוי עם כמה טוויסטים שיותירו את הצופים המומים בסוף. נשר לא רק שנוסע ישר אל הסוד ללא כל רמז לפיתול עלילתי או פניונת קטנה, אלא מציג סוד, שלמען האמת לא כזה נורא. במציאות בה ילדים נטבחים בעיר הסורית חאלב באלפיהם, ובטקסי יום השואה כאן ילדים בני שש שומעים זוועות מקפיאות דם אודות המתרחש בפונר, "הסוד הנורא" שמוסתר מהבנות ומהצופים הוא די רגיל. כולכם שמעתם אותו באחד מסרטי השואה והוא מתגלה במלואו באמצע הסרט, מבלי ההיפוך המתבקש שיהפוך אותו לעוצמתי באמת. גם הסוד, כמו האירועים ההיסטוריים סביב עלילת הסרט, נועד לשרת את התמה - מוכרחים לסלוח, כי כמו שסלחנו לגרמנים (ולפולנים) כך צריך לזכור, חכו לזה, לפלסטינים. זהו. כמו הסוד הרגיל, גם התמה היא הכי רגילה שיש וכאילו מתעלמת מהמציאות בה חיים הצופים.

"החטאים" - טריילר:


נראה מיליון דולר אבל מרגיש הרבה פחות. "החטאים"
מתוך הסרט החטאים /

זה אינו מקרי, הסרט נראה כמו הרבה יותר ממיליון דולר ומן הסתם מכוון לטבור הקרנות המיינסטרים בעבר לאוקיינוס. עסקה עם חברת הפצה אמריקאית כבר נסגרה, והסרט וודאי יצליח למשוך צופים רבים, בעיקר בגלל הנושא שעדיין מרטיט לבבות בניכר. ההפקה והעיצוב של כל פריים בסרט הן אמנות בפני עצמה - בכל קנה מידה ובוודאי בזה הישראלי. שחזור מושלם של סוף שנות ה-70בישראל, החל מלבוש ורחובות ועד הפרטים הקטנים כמו מגזיני פוליטיקת העירום של התקופה, שאת אחד מהם מנהל בעלה של ננה בסרט שמגולם על ידי תום אבני, המנסה בכל כוחו להיות "קול" אבל נשאר מוגלי לנצח. חבל שהשקעה כל כך עצומה בבניית העולם לא מתבטאת בערך מוסף לצופים, שיכול לנבוע מההבדלים בישראל של אז והיום. אבי נשר הוא הבמאי הישראלי הכי מצליח בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי, והוא מזכיר לצופים את זה עם אוטובוס "הלהקה" שמבליח לרגע. עם הצלחה כמו של נשר ותקציב כזה היה אפשר לצפות ממנו לסרט בעל משקל כבד יותר. דוגמה לחטאים הרבים של "החטאים" היא ההפיכה הבלתי נתפסת של יבגניה דודינה - אחת השחקניות המרגשות בארץ - למעין בובת שעווה פלקטית ומוזרה.

פרט לעיצוב משמיט הלסתות והמרהיב של הסרט, שגורם לבהות בכל פריים בתשוקה, יש עוד דבר בולט מאוד בסרט וקוראים לו נלי תגר. מדובר בשחקנית שממשיכה להתפתח ולצמוח, כזאת שיכולה ללעוס טקסט שהוא חצץ ולהפוך אותו להכי אמין, הכי שלה והכי מצחיק שיש. עוד תצוגת משחק בולטת, בעיקר בגלל קלסתרון מטריד במיוחד, היא של השחקן הפולני רפאל סטוכביאק שבוודאי יקבל קריירת משחק הוליוודית המבוססת על תפקידים קריפיים בעקבות הסרט הזה.

ישראל שמנגנת מוזיקה קלאסית, מדברת ב"ריש" מתגלגלת ומחזיקה בשמות משפחה כמו ז'לינסקי כבר לא גרה כאן יותר, ולישראל של היום תמה כל כך שטחית לא ממש יכולה לדבר. אבל נשר הרי לא באמת מנסה לדבר אליה, אלא לקהל האמריקאי שבוודאי ייהנה מהסרט הישראלי הכי לא ישראלי של העשור, לטוב ולרע. בניגוד לטרנד הסרטים הישראלים הנוכחי, המצחיקים, שוברי הקופות ובעלי הדיאלוגים השנונים, "החטאים" מתבדל ומדבר אל ועל ישראל שכבר לא קיימת, אולי לא הייתה קיימת בכלל אלא בראשו של הבמאי שמנסה לחנך אותה כאן ולספור את המזומנים שם.

"החטאים" - איפה ומתי רואים?

כתבות שאולי פספסתם

*#