אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמריקן האני:סרט גדול של במאית ענקית

למרות אורכו (מעל שעתיים וחצי) הסרט מעניק חוויה אותנטית כמעט דתית, של דור אבוד שיוצא למסע ביבשת הכי אבודה שיש. עם שחקנים אלמוניים אך מושלמים ופסקול שנצרב בראש מדובר באחד הסרטים הכי טובים של השנה

תגובות

מסע לתוך הבטן הרכה של אמריקה. "אמריקן האני" (צילום: יח"צ)בתחרות "הבמאית הגדולה ביותר שפועלת כיום" יש אמנם לא מעט אופציות, אבל אנדראה ארנולד ודאי תגיע לגמר אצל כל מי שינסה להרכיב רשימת מועמדות. היוצרת הבריטית העמידה לאורך האלף הנוכחי שורה של גיבורות אמיתיות, כנות ופגיעות, והיא אחת המצטיינות בהצגת זרמים תת-תרבותיים וחקירתם על המסך. בין אם מדובר ב״מחוץ למים״ בו הציגה חוויית התבגרות מזוהמת במיוחד, בעיבוד המאתגר שלה ל״אנקת גבהים״ המשתמש בתקופת התרחשות העלילה כדי להשליך על ימינו, וכמובן בסרטה הראשון באורך מלא - ״דרך אדומה״. ארנולד יצאה השנה מגבולותיה של הממלכה הבריטית עם ״אמריקן האני״, ההפקה האמריקאית הראשונה בקריירה שלה. הסרט זיכה אותה בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן, לצד קולות שהושמעו נגד אורכו הלא רגיל (למעלה משעתיים וחצי). ייתכן שאלה לא הדקות המרובות שהפריעו למתנגדיה, אלא חוויית הצפייה התובענית, רצופת רגעים מעוקרים ומעוכבים דרמטית, כפי שהיה בסרטיה הקודמים. אבל בחיי שזה שווה את זה בסוף.

» המועמדים המסתמנים לאוסקר» עלייתו ועלייתו של טום הארדי»יום הולדת למתיו מקונוהי» מדור סרטים עכבר העיר» "לעבור את הקיר": ברידג'יט ג'ונס ינטל» נועה קולר: "לא הייתה דנה פרידר יום בחיי"

גיבורת הסרט היא נערה בשם סטאר (סשה ליין בהופעת בכורה מרהיבה), שהחיים שלה בזבל, מילולית - בסצנת הפתיחה היא ואחיה החורגים והצעירים ממנה מלקטים את ארוחת הערב בפח אשפה גדול. האביר שלה מגיע על ואן לבן ורועש, הפורק מתוכו אסופת צעירים מלאי שמחת חיים. הבוגר שבהם (בגילומו המפתיע לטובה של שיה לה-באף) מושך מיד את תשומת ליבה של סטאר. באקט שהוא ספק חיזור וספק קידום מכירות, הוא מספר לה כי החבורה העליזה נמצאת במסע חובק יבשת למכירת מגזינים מדלת לדלת, שהפך אותם למשפחה אלטרנטיבית. הוא גם מציע לה להצטרף אליהם למחרת, בתמורה לכסף טוב וחברה טובה, והפלירטוט המתגרה שלו משיב אותה הביתה עם חומר למחשבה.

סיפור התבגרות של דור ללא עתיד. "אמריקן האני" (צילום: יח"צ)

בחזרתה למקום לו היא קוראת בית, אפשר לראות שהיא לא תוותר על שום דבר מלבד הווה עגום ועתיד לא קיים. מצד שני, זה בדיוק הגורל שהיא משאירה לשני הילדים הגדלים לצידה בבית ההרוס. סטאר, שנכנסה לתפקיד ההורה מוקדם מדי בחייה, מוקסמת מהאפשרות לחוות נעורים מכל סוג שהוא - ושותה אותה בגלונים. במסע רווי אלכוהול והשתטות היא וחבריה החדשים פוגשים את אמריקה על כל גווניה - מאצ׳ואיסטים מבוגרים, נשים אדוקות ובנותיהן המזייפות בגרות. עיקר המפגשים הם בין הצעירים לבין עצמם, במוטלים זולים, בנסיעות אינסופיות, בניסיונות להוציא כסף משכבות אוכלוסייה חדשות בממכר המגזינים, וכמובן בהתנסויות מיניות ורומנטיות.

שמו של הסרט הוא סלנג המשמש לתיאור בחורות מדרום ארה״ב, כפי שנאמר בדיאלוג על ידי קריסטל, מנהיגת הצעירים מטילת המורא בגילומה המופלא של ריילי קיו. יש אפילו שיר בשם הזה שמעטר את פסקול הסרט, מיקסטייפ של שירי קאנטרי ישנים, המנוני מסיבות וראפ מחתרתי. הבמאית שתלה אותו בוואן המסיע את הצעירים ואפילו ברמקולים של סופרמרקט בסצנה הראשונה, בה ריהאנה שרה על מציאת אהבה במקום חסר תקווה, בזמן שסטאר פוגשת מי שישנה את חייה. הפסקול מאוד דומיננטי ונוכח (ברמה של להיתקע בראש גם ימים אחרי הצפייה - ראו הוזהרתם), והוא מעניק לסרט גם הרבה כוח וגם טקסיות. זאת משום שרוב הדמויות הן לבנבנים ששומעים מוזיקה שחורה, ובטוחים שהם חיים על הקצה ממש כמו מי שכתב ושר את מילות הראפ הקשוחות. עירוב התרבויות והסגנונות הזה, יחד עם העיסוק בדמויות שמנסות להיות מה שהן לא, מתחבר היטב למכלול עבודותיה הקולנועי של ארנולד.

"אמריקן האני" - טריילר:

שוב, בדומה לסרטיה הקודמים של הבמאית יש ב״אמריקן האני״ משחק עם ציפיות הקהל, קצב מדוד ותחושת סכנה תמידית, שכן הגיבורה שלה בודקת גבולות ועלולה ללכת רחוק מדי בכל סצנה. בנוסף שווה להזכיר גם הענקת מקום מרכזי לחיות וטבע, והפעם אולי יותר מתמיד - גם לטבעיות. הסגנון הריאליסטי בדרך כלל של הבמאית מוקצן כאן להיפר-ריאליזם, שנובע ממספר בחירות אמנותיות. ראשית, המצלמה המאוד ניידת של רובי ריאן, שותף קבוע של ארנולד (וגם של קן לואץ׳ בין היתר) קרובה לשחקנים וכאילו מנסה בעצמה להשתייך לחבורה. גם הפריים המרובע (במקום יחס המסך המלבני הנהוג יותר בקולנוע) מסייע להכניס את הדמויות והצופים אל אותה סיטואציה ולכלוא אותם בפנים. צוות הסרט עצמו עבר בעצמו סוג של רוד טריפ במרכז ארצות הברית, ולכן נדרש להיות מצומצם ככל האפשר מבחינת החברים בו. זאת לא בדיוק הפקת גרילה, אבל בהחלט מורגש שכל אלמנט שעשוי היה לזייף הודר ממנה - הסרט צולם ברובו בתאורה טבעית, בלוקיישנים אמיתיים שכמעט ולא נעשתה בהם התערבות, ועם הרבה מקום לאלתור והמצאה מצד כל המעורבים בדבר.

בדרך להיות כוכבת עולמית. סשה ליין, "אמריקן האני" (צילום: יח"צ)

מי שניבט מן המסך הוא רוב מכריע של שחקנים שמעולם לא עמדו לפני מצלמה בעבר, כולל הדמות הראשית. חלקם לוהקו ממש מהרחוב, קצת כמו שבעלילה עצמה הגיבורה נקטפת בידי החבורה שהיא הופכת להיות חלק ממנה. הטריות של הפרצופים המאכלסים את הסרט היא הגורם המרכזי לאמינות החוויה שהוא מבקש ליצור, גם מכיוון שלצד הרעננות יש בכולם משהו עייף, מעין הילה של ילדי אשפתות. בראשם ניצבת סשה ליין בתפקיד הראשי, המשלבת בין כריזמה של סטארית, כמו שם הדמות שלה, עם גינונים של אנטי-כוכבת. לה-באף, בכיר הקאסט, עושה כאן את תפקידו הטוב ביותר מאז ״דיסטרביה״, וגם מוביל את אחד הנושאים המרכזיים של הסרט - השיווק ככוח מניע בחיים בכלל, ושיווק עצמי ככלי למשוך ולמגנט אחרים בפרט. קיו, נצר למשפחת פרסלי ונכדתו של המלך שלאחרונה עולה לגדולה בצדק בזכות עצמה, משלימה את המשולש שהוא מקור הכוח הדרמטי של הסרט כאחת מנבליות השנה בקולנוע.

בסופו של דבר זהו כן מסע התבגרות סטנדרטי למדי, בו הגיבורה עושה דברים בשביל בחור, מבקשת להשיג את תשומת ליבו או לגרום לו לקנא כשאינה מצליחה בכך, ולבסוף לומדת בעיקר על עצמה ועל מי היא באמת. אך מה שמייחד אותו ומעלה אותו לגדולה היא היכולת של הבמאית להנכיח את הדברים, ליצור הרגשה שממש אפשר להצטרף לנסיעה עם החבר׳ה האלה, שבתחילה נראים כמו יצורים שלא כדאי לבלות אפילו רגע במחיצתם. הוסיפו להיסחפות פנימה את הליהוק המבריק, ההופעות החזקות, הפסקול המשובח והסגנון הקולנועי המחוספס, ותקבלו את אחד הסרטים הגדולים של 2016.

"אמריקן האני" - איפה ומתי לראות?

*#