אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"המפגש": פסגת המדע הבדיוני

הסרט החדש של במאי "אסירים" ו"סיקאריו" מצליח לטפל בנושא לעוס בצורה מיוחדת ולהציג זווית שונה לנחיתת החייזרים. הרובד הנוסף, של זיכרון וזמן - מקפיץ את הסרט לרמה רגשית גבוהה ויוצר חוויה קולנועית אדירה

תגובות
חייבים להיות מרוכזים כדי לזהות את פירורי הרמזים. "המפגש"
Jan Thijs/אי־פי

מאז הבכורות של ״המפגש״ בפסטיבלים של ונציה, טלורייד וטורונטו, מבטיחים לנו את סרט המד״ב של השנה. כזה בלי יותר מדי סצנות פעולה של חלליות מעופפות, אלא דווקא רגעי מתח למראה העב"מים מעל ערי מפתח בכדור הארץ, כשלא ברור מהי כוונתם. אז לא רק שהשמועות נכונות ומדובר בפסגת המדע הבדיוני של 2016, זה גם הסרט הכי חכם ומרגש בו זמנית מאז ״בין כוכבים״ של כריסטופר נולאן. הוא גם מהדהד יצירות קאנוניות של במאים גדולים אחרים, כמו ״קונטקט״ של רוברט זמקיס, או אפילו סטיבן שפילברג, אבל לאו דווקא ״מפגשים מהסוג השלישי״ אלא יותר בכיוון של ״אינטליגנציה מלאכותית״. זה לא אומר שהסרט חף מקלישאות, בטח שלא בייצוגים של החייזרים ובני האדם כאחד, אבל בהחלט מנסה לשמור על תחושת ייחודיות - החל ממקוריות יחסית בחטיבת האפקטים ועד משחק מעורר אמפתיה, ובימוי השולט במתרחש בכל רגע. בעזרת כל אלה ועוד, מצליח הסרט לעשות את המהלך הנדיר של פניה אל הרגש והאינטלקט יחד מבלי לזלזל באף פן, אך תוך דרישת התמסרות מלאה של הקהל.

»"אבינו": להיט, למרות התסריט» "אמריקן האני": הסרט הגדול של השנה» נועה קולר עוברת את הקיר» עלייתו ועלייתו של טום הארדי»יום הולדת למתיו מקונוהי» מדור סרטים עכבר העיר» האבולוציה של סרטי החייזרים

הסיפור שמתחיל את הסרט הוא בכלל של אם ובתה. האם היא דוקטור לואיס בנקס (איימי אדמס), שנקראת לדגל כשכדור הארץ מתמלא עצמים בלתי מזוהים שיש לתקשר עמם. מדובר בבלשנית בעלת שם עולמי שכבר עבדה עם הממשל האמריקאי בעבר, ונלקחת אל אחד מאתרי נחיתת העב״מים כדי לנסות ולפענח את שפתם. מתחת לחללית דמוית בוטן שחור עצום למראה, ממתינים לה מדען (ג׳רמי רנר), קולונל (פורסט וויטאקר) וסוכן בכיר (מייקל סטולברג) עמם תצטרך לשתף פעולה בניסיונות להבין את החייזרים, ולהצליח לברר את מטרת בואם לפני שתתחיל מלחמה. ארצות הברית היא רק אחת מתריסר הנקודות ברחבי הגלובוס שמתמודדות עם המשבר הגלובלי, ובזמן שלאנושות הולכת ואוזלת הסבלנות, גם מנהיגיה מתחילים להיות מתוחים יותר ויותר עקב אי הוודאות המתמשכת.

את הסרט ביים דניס וילנב, אחד השמות העולים בקולנוע ההוליוודי שכבר חתום על הצלחות כמו ״אסירים״ ו״סיקאריו״. את התסריט כתב אריק הייסרר, שעיקר תרומתו לאנושות הסתכמה עד כה בעיבודים המחודשים של ״סיוט ברחוב אלם״ ו״הדבר״, שכמובן נפלו מקודמיהם. אבל הפעם מתבסס התסריטאי על חומר שכבר הוגדר כיצירת מופת לסוגו - ״סיפור חייך״ של טד צ׳יאנג. מדובר בסופר מד״ב שלא מרבה לכתוב, ולמעשה מרבית יצירותיו אוגדו לספר אחד שאף יצא לאור בעברית (״סיפורי חייך ואחרים״), אבל כמעט כל יצירה שלו נחשבת לפורצת דרך, או לכל הפחות למעוררת מחשבה. מעין פיליפ קיי דיק של דורנו אם תרצו, וזאת מחשבה מעודדת במיוחד בהסתכלות קדימה - וילנב מצלם בימים אלה את ״בלייד ראנר 2049״, המשכון לקלסיקת המדע הבדיוני המבוססת על כתביו של דיק. אם לשפוט על פי ״המפגש״, יכול להיות שהבמאי מצא את הז׳אנר שלו.

״המפגש״ מבקש להבדיל עצמו מרוב סרטי פלישות החייזרים, בהם האנושות מתנהגת בתוקפנות כלפי האורחים הלא קרואים. הוא מתחיל בניסיון של כלל אוכלוסיית העולם לנהוג באיפוק - לחקור, להבין, ואף להתאחד מבחינת חלוקת המידע על החוצנים. הסכנה הצפויה מגיעה מכיוון המעצמה הסינית דווקא, ולא נניח, מהצד האמריקאי חמום המוח. ככל שהדקות עוברות מתגלה כי גיבורינו נאבקים לא רק במכשול השפה ובתקתוק השעון, אלא בעיקר באינסטינקט האנושי להגן על הבית, או לפחד עד כדי רצון לתקוף את מה שלא מובן לנו. כמו תמיד בסוגת המדע הבדיוני, גם הפעם המפגש עם ישויות הנשגבות מאיתנו הוא בעצם מראה למצב האנושות עצמה, אבל שלא בדרך כלל אפשר הפעם להאמין למתרחש. זה קורה דווקא משום שההתרחשויות אמנם מערערות את יסודות הקיום המדעיים, אבל נותרות נאמנות לבסיס הקיום הרגשי של אומת האדם.

"המפגש" - טריילר:

הבחירה של סרט לעסוק בנושאים של שפה ותקשורת בין-אישית (או בין-חייזרית) וכך לתקשר עם הקהל באופן שאינו תמיד קוהרנטי, היא ההברקה האמיתית של ״המפגש״. הסרט כאילו נמסר לצופיו כמקודד, כמו צופן שצריך לפענח. כדי לא לתסכל או לבלבל יתר על המידה, אבל כן להמשיך לגרות את בלוטות הסקרנות הטבעית, הסרט מקפיד לחלק לקהל מפתחות להבנת העלילה, וחשוב יותר - למשמעויות החבויות. זה קורה מיד במשפטים הראשונים שאומרת הגיבורה בתחילת הסרט בקריינות בנושא הזיכרון, אבל מפתח הקסמים של הסרט נמסר בנקודה אקראית לכאורה ובאופן כמעט אגבי. מדובר בסצנת שיחת חולין על האופן שבו שפה יוצרת מציאות, ואף מגבילה או פותחת את המוח האנושי לתפיסות שונות. בעיקר חשובה להבנה התיאוריה לפיה לימוד שפה זרה יכול לשנות את החיווט של המוח, ומכאן של המחשבה. שימו לב אליה, אבל לא רק - פשוט בואו מרוכזים וחפצים לעבור חוויה, להיות מעורבים בצפייה ולא סתם לבהות במסך.

לא לחינם הפעם הראשונה שבה נראים החוצנים נעשית כמו מפגש בין קהל למסך קולנוע, עליו מוקרנים דימויים שלא ייאמנו. מי שעל המסך, או בצד השני שלו, מבקש לתקשר באופן בלתי אמצעי עם הקהל, לקחת אותו למסע להבנת העצמי. השימוש של וילנב וג׳ו ווקר (העורך הקבוע שלו ושל הבמאי סטיב מקווין) בעריכה, הכלי היחיד שמפריד את הקולנוע משאר האמנויות, הוא שמאפשר לסרט לספר את הסיפור שלו בדרך המתאימה לתוכנו – עלילה רצופת ההבזקים שחווה הגיבורה וההקשרים שנוצרים בעקבותיהם. זאת הברקה כפולה כשלוקחים בחשבון שמדובר בעיבוד לסיפור קצר, בו המלל יכול לסחוף את הקורא למקומות המנותקים מזמן או מציאות, בעוד קולנוע מסתמך על קול ותמונה, ולכן גורם לקהל להסתמך רק על החושים שלו. השפה הקולנועית של הסרט היא זאת שהופכת אותו מובן עבורנו, משום שזאת שפה אוניברסלית - אותה שפה שחסרה בתקשורת בין תושבי הקבע של כדור הארץ לאלה שמבקרים אותם בסרט. שפה שלא כל אחד יבין כל מילה בה באותו האופן כמו חברו, אבל מהזווית הנכונה היא יכולה להיות הכי יפה שרק אפשר."המפגש" - איפה ומתי רואים?

*#