אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"היא": מתחיל הכי מהר ולאט לאט מפחיד

הבמאי של "אינסטיקנט בסיסי" ו"רובוקופ" ממשיך לחדש גם בגיל 80 ומציג סרט שמצליח להפחיד, לרגש, לעורר מחשבה ואפילו להצחיק. על השאלה אם הוא פמינסטי או שוביניסטי, בעיקר בגלל קטעי אלימות קשים, תאלצו לשפוט בעצמכם

תגובות

מהפנטת גם ברגעים המזוויעים. איזבל הופר, "היא" (צילום: יח"צ)» "הלהקה האחרונה בלבנון" - ככה עושים את זה» "הבחורה על הרכבת": מי צריך את זה?» מדור סרטים בעכבר העיר» "מאסטר מיינדס": איזון מושלם בין קומדיה לדרמהאיזה תענוג לראות בבתי הקולנוע סרט שאפשר לפגוש בדרך כלל רק בפסטיבלים. בעצם אולי ״תענוג״ היא לא בדיוק המילה המתאימה ביותר לתאר את הצפייה ביצירה החמקמקה והאפלה הזו שנקראת פשוט ״היא״ (לא להתבלבל עם הסרט האמריקאי באותו השם מלפני שנתיים). הסרט אכן החל את דרכו בפסטיבלי קולנוע, בתחילה בקאן וכעת כמעט במקביל בניו יורק ובחיפה. בכל מקום בו הוצג הפך הסרט לשנוי במחלוקת מבחינת התוכן, בזמן שקשה להתווכח עם העובדה שמדובר בחוויה קולנועית מהפנטת, גם אם מרתיעה. קצת מפתיע לגלות שמי שחתום על היצירה המאוד צרפתית הזו, המבוססת על ספר מאת פיליפ דז׳יאן, הוא הבמאי ההולנדי פול ורהובן, שמוכר בעיקר בזכות הקריירה הקולנועית האמריקאית האקסצנטרית שלו (״רובוקופ״, ״נערות שעשועים״). ההפתעה הופכת להלם של ממש בתום הצפייה, משום שנדמה כי אף במאי לא התעלל ככה בשחקנית הצרפתייה איזבל הופר מאז מיכאל האנקה ב״המורה לפסנתר״.יצירה שוביניסטית או פמיניסטית? תשפטו בעצמכם. "היא" (צילום: יח"צ)

הופר מגלמת את מישל, הבוסית הכל-יכולה של אימפריית משחקי מחשב, המנהלת חיי מין סוערים עם בעלה של שותפתה לעבודה (כריסטיאן ברקל), בזמן שכל העובדים שלה מפנטזים עליה. גם האקס הנרפה שלה (שארל ברלינג) חוזר לסביבתה במטרה להתחכך בה, ונדמה כי אפילו שכנה הצעיר והנשוי (לורן לאפיט) עושה לה עיניים מעבר לגדר. אבל את מישל אנו פוגשים בתחילת הסרט ברגע נדיר של נחיתות, כנועה לרחמיו של פורץ שחדר אל ביתה וחילל את גופה. המאורע משפיע עליה קשות, אבל לא בדרך הצפויה – היא לא מראה סימנים של פוסט-טראומה, לפחות לא לסביבתה הקרובה, אלא מלאה בנחישות שמטרתה לברר את זהות האנס שלה. האם הוא זה שמטריד אותה טלפונית ובדרכים אחרות וסוטות? מה היא זוממת לעשות לו כשתגלה את זהותו? ומהו הסוד שטמון בעברה שהופך אותה לכה חסינה לכל זה.הגלגול של הפקת ״היא״ הוא סרט בפני עצמו, שנקודת הפתיחה שלו הייתה אמורה להיות חזרתו של ורהובן לביים בארצות הברית. שנות האלפיים לא האירו פנים לבמאי הוותיק, בטח לא כמו שני העשורים שקדמו להם בהם יצר בין היתר גם את ״זיכרון גורלי״ ו״גברים בחלל״, והוא שב אל מולדתו שם יצר את ״ספר שחור״ ואת ״Tricked". ״היא״ הוצע לכל אולפן אמריקאי ושחקנית מובילה שאפשר להעלות על הדעת – אך כולן סרבו. לבסוף חזר הבמאי אל מקור הספר הצרפתי עליו מבוסס הפרויקט, הקיף עצמו באנשי קולנוע מצטיינים מארץ הקולנוע האמנותי. הצרפתים השיבו לו אהבה – השתתפות בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן (לראשונה מאז ״אינסטינקט בסיסי״ עבור הבמאי), ובהמשך גם הבחירה בסרט כנציג הצרפתי לקטגוריית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה באוסקר האמריקאי. אם כי קשה להאמין שדווקא האקדמיה השמרנית מטבעה תצליח לקבל סרט כמו זה, בטח ובטח אותם אנשים שסירבו להפיק או לככב בו, שכן מלבד תכניו הלא קלים לצפייה יש בו ניסיון אמיתי לחדשנות מצד יוצר שמתקרב לגיל 80."היא" - טריילר: 

כדי להבין את מלוא העוצמה של ״היא״ בזגזוג בין סוגות וסגנונות, צריך לדמיין את הסרט כמעין אתלט רב יכולות. הוא מתחיל חזק מאוד כמו מותחן פסיכולוגי, ואז מקפץ אל הז׳אנר הקרוב-רחוק של מותחן נקמה, שם הוא מעולל כמה וכמה דברים למוסכמות הקבועות. בהמשך הוא מבצע זינוק מרשים בהרבה ונוחת בארגז החול של קומדיית המצבים, כולל כמה רגעים ממש מצחיקים לחובבי ההומור השחור. את הפיניש הוא נותן עם אחד השפגטים הז׳אנריים, הנראטיביים והמוסריים הכי מרשימים שיש. אבל האם השפגט הזה קרע עבור הסרט את כל שרירי המפשעה והותיר אותו לדמם על רצפת אולם הקולנוע, או אולי יצר גשר בלתי אפשרי בין המוכר לחדשני? התשובה נמצאת לחלוטין בידי הקהל, ובפרשנות של כל צופה לאירועים הלא פשוטים המוטחים בפרצופו.

יש לפחות שתי דרכים לקרוא את הסרט, שהמסקנה הסופית שלהן הפוכה בתכלית. האם מדובר ביצירה פרו-נשית, אודות גיבורה הלוקחת את גורלה בידיה ומתגלה כמישהי שונה לגמרי ממה שהיה נדמה בתחילה? כדי לתמוך בתיאוריה זו, ראוי לציין שלא זאת בלבד שכל הדמויות הגבריות פגומות במוצהר ולוקות בלוזריות קשה, אלא גם את הנשים הנוספות המתגלות בשיא כוחן פעם אחר פעם. בין אם זו האם הקשישה של הגיבורה האוחזת במאהב שיכול להיות הנכד שלה, חברתה הקרובה המנהלת עם הגיבורה חברה גדולה, או אפילו אשת השכן שאחראית לכמה מהרגעים המצמררים בסרט.נע בוירטואוזיות בין ז'אנרים שונים. "היא" (צילום: יח"צ)מצד אחר, חשוב להזכיר שמאחורי היצירה ישנם אך ורק גברים, כולל צמד תסריטאים, עם כל הכבוד ליכולת ההשפעה של הופר, שאי אפשר להסיר ממנה את העיניים לא משנה כמה רוע סובב אותה. את עבודתם של היוצרים אפשר גם לקרוא כסיפורה של אישה חזקה בעולם גברי מוחלש המחפשת לעצמה ריגושים אפלים, לפרקים אפילו עד כדי הבנה כי מין אלים בכפייה עדיף עבורה על עוד מאהב מתחשב מדי. כלומר, מעין געגוע מעוות ל״גבריות הישנה״. בתיאוריה זו תומכים בין היתר משחק הווידאו עליו עובדת החברה בראשותה של מישל, המקביל לרגעים לנקודות מפתח בעלילה, וגם רמיזות להדחקת המאווים הקודרים של הנפש בתרבות הנוצרית הקתולית, שוב בעיקר דרך דמות השכנה ובעלה. בכל דרך שלא תבחרו להביט בסרט, ודאי תמצאו אותו מעורר מחשבה, חלחלה, בהלה, אמפתיה, ואולי עוד כמה רגשות פחות ברורים או פתורים, ממש כמו הנושאים בהם הוא עוסק בהנאה פרוורטית, על גבול הבלתי מוסרית.»"היא" - איפה ומתי לראות?

*#