אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אור בין האוקיינוסים": חושך על פני תהום

הסרט החדש של במאי "בלו ולנטיין" נראה ארוך כמו צילומי השקיעות האינסופיים שלו. מייקל פסבנדר ואלישיה ויקנדר אולי לא מצליחים להציל את הסרט מאיטיות בנאלית, אבל לפחות מצאו אהבה על הסט של הבמאי-שדכן ההוליוודי

תגובות

אהבה שגלשה מהצילומים אל החיים. פסבנדר וויקנדר (צילום: יח"צ)תרומתו הבולטת של דרק סיאנפרנס לעולם הקולנוע כבמאי הייתה הסרט ״בלו ולנטיין״, שבשנת 2010 פירק על המסך מערכת יחסים זוגית באופן אמין למדי, בעזרת צמד השחקנים ריאן גוסלינג ומישל וויליאמס. ראוי לציין שלפני כן רשומים על שמו מספר סרטים קצרים, וגם סרט עלילתי נשכח מסוף שנות ה-90, אבל נושא הזוגיות המשיך להטריד את סיאנפרנס גם בסרט שיצר לאחר הצלחת ״בלו ולנטיין״, מכיוון אחר. ״מקום בתוך היער״ היה אולי סרט שאפתני וחסר מיקוד, אבל הפך את ריאן גוסלינג ואווה מנדז לזוג גם במציאות. על סט סרטו הנוכחי של הבמאי, ״אור בין האוקיינוסים״, הכירו שניים מהכוכבים הלוהטים של הוליווד - מייקל פסבנדר ואלישיה ויקנדר.  גם הם המירו זוגיות פיקטיבית על המסך באחת אמיתית לגמרי. עוד זוג אחד ומובטח לסיאנפרנס גן עדן. אם לשפוט לפי הסרט עצמו אולי עדיף שיתמקד בקריירת השדכנות המשגשגת שלו, כי זאת הקולנועית נראית די מרוקנת ונטולת כיוון.» "שבוע ויום": צחוק עם טעם חמוץ» "סופת חול": ביום בהיר רואים את האוסקר» החדש של טום הנקס: יעיל ומותח» מדור הסרטים של עכבר העירפאסבנדר מגלם את טום שרבורן, חייל אוסטרלי השב הביתה ממלחמת העולם הראשונה, רק כדי לגלות שאיש לא מחכה לו. הוא לוקח על עצמו עבודה כשומר מגדלור, בתקווה שהבדידות תאפשר לו להחלים מפצעיו הנפשיים ולהותיר את העבר הרחק מאחור. אך ביומו היחידי בחברת אנשים, רגע לפני שיקחו אותו אל בדידותו המיוחלת במגדלור, הוא מבחין באיזבל (ויקנדר), והיא מבחינה בו בחזרה. בביקוריו בישוב הקרוב ביותר לאי עליו שוכן המגדלור שלו, הוא מקפיד לבקר גם את איזבל, מתוודע לפצעי העבר הפרטיים שלה ולא ממהר לחשוף את שלו. עד מהרה היא הופכת לאשתו ומבקשת למלא את ביתם החדש בתינוקות, אבל הגורל מערים קשיים בנושא. יד המקרה גם מזמנת מבחן לזוג, כשסירה קטנה נשטפת אל חופם ובה תינוקת יתומה.עלילה שנמשכת על פני שנים אבל מרגישה הרבה יותר. "אור בין האוקיינוסים" (צילום: יח"צ)

חשוב לציין שתקציר זה לא מכיל אפילו חמישית ממה שמתרחש בעלילה, הנמשך על פני כשעתיים ורבע. אלא שאת התפניות הרבות שבו, מקפיד לקחת הסרט במהירות של אפס קמ"ש, מתעכב על כל רגע מכריע, ומאבד כל מומנטום שנצבר עד אותו הרגע. כיוון שמדובר ברצף התרחשויות צפוי להפליא, התחושה היא כאילו הצופה נמצא מספר צעדים לפני הסיפור, ונאלץ לחכות עד שהעלילה תועיל בטובה להתקדם לעברו. לכך יש להוסיף תהייה, לפיה בסיסו של הסרט הוא אחד משתי אפשרויות – סיפור קלישאתי על אנשים נטולי כל היגיון, או סיפור חסר כל היגיון אודות אנשים שהם קלישאות. כך או אחרת, ההפסד כולו הוא של מי שימצא את עצמו מחוץ למערבולת הדמעות והייסורים שמשתוללת על המסך (כפי שקרה לי), מסרב להיסחף פנימה אל הגיבורים המתעללים זה בזו.לכל אחד יש זוועה שנפתרת באמצעות נשיקה וחיבוק. "אור בין האוקיינוסים" (צילום: יח"צ)

הסרט מבוסס על ספר מאת מ.ל. סטדמן, כך שקשה להאשים את סיאנפרנס בכל מה שקשור לעלילה עצמה. עוד ייאמר לזכותו של הבמאי, שגם עיבד את הספר לתסריט, שהוא כנראה מודע היטב לאופי החומר איתו עבד. לראייה, הוא נקט בשתי גישות שונות המרכיבות את היצירה – התענגות והתפלשות במלודרמה הקיטשית, לצד ניסיונות ספורים להאיר את הדברים באור שונה. אור הוא מילת מפתח בנוגע ליצירה זו, לכן הוא גם מופיע בכותרת, ולא רק בשל התכנים הפשטניים שכוללים ניגודים כמו אור מול חושך או מוות לעומת חיים. התאורה משחקת תפקיד מפתח בעיבוד הקולנועי, כמו למשל באור הרך החודר תדיר מבעד לווילונות או מסנוור כשצריך. בעניין זה אפשר לקחת כדוגמה לפרץ נדיר של השראה את רגע המפגש השני והמכריע בין צמד הגיבורים הנאהבים - כמעט כל במאי אחר היה מביים אותו עם הילת אור סביב הדמות הנשית הנגלית לגבר. אבל סיאנפרנס בוחר להאיר באור אחורי ומסמא דווקא את פאסבנדר, שיקבל בהמשך הסרט יותר תאורה אחורית ממה שכל דיווה הייתה מבקשת לעצמה."אור בין האוקיינוסים" - טריילר:

עוד בענייני אור ואווירה, שווה להזכיר את הלוקיישנים של טזמניה בהם צולם הסרט, תמיד עם איזו שקיעה פוטוגנית ברקע ובגוונים של כחול וכתום. זאת תפאורה מושלמת לשני שחקנים יפים מכדי להיות אמיתיים בתצוגות משחק יבבניות שלא עושות עימם חסד. אם ספרתי נכון את כמות השקיעות בסרט, ובהנחה שבכל יום השמש שוקעת רק פעם אחת, בחישוב גס העלילה מתרחשת על פני כמה אלפי שנים. על פי הכתובית שמופיעה מדי פעם על המסך לציון השנים החולפות מדובר בפרק זמן קצר מעט יותר, אבל עדיין כזה שנמשך יתר על המידה ולא יודע מתי להסתיים או להרפות. כיוון שזה אחד הנושאים הנידונים בסרט, אולי יש לכך הצדקה מסוימת – כל אחת מן הדמויות, כולל השלישית בחשיבותה בסרט בגילומה של רייצ׳ל וייס, נאחזת חזק מדי ברגע מצלק בעברה, וצריכה לעבור מסע ארוך וכואב כדי לשחרר את האגרוף הקפוץ. אולי שם, בין האצבעות הנעולות, יימצא מונח על כרית כף היד הכוח להמשיך הלאה, לנגב את הדמעות – ולהשאיר את העבר בעבר. שזה בדיוק מה שכדאי לעשות במקרה של צפייה ב״אור בין האוקיינוסים״."אור בין האוקיינוסים" - איפה ומתי לראות?

*#