אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"שבוע ויום": צחוק עם טעם חמוץ בפה

למרות השבחים שקיבל מרחבי העולם, ותצוגת משחק מצוינת, סרטו הראשון של אסף פולונסקי לא מצליח לסחוף את הצופה לגמרי. מה שנשאר בסוף היא תחושה של התחמקות לא אלגנטית

תגובות

השוואות ללארי דיוויד. מתוך הסרט "שבוע ויום" (צילום: ורד אמיר)מאז בכורתו בפסטיבל קאן, סרטו הראשון באורך מלא של אסף פולונסקי, "שבוע ויום", לא מפסיק לקצור שבחים ופרסים ברחבי תבל. זה התחיל במסגרת בה הוקרן בפסטיבל קאן, שם זכה הסרט בפרס קרן "גאן" המבטיח לו הפצה בצרפת. כשהגיע ארצה לפסטיבל ירושלים הפך לזוכה הבולט בתחרות הישראלית העלילתית עם ארבעה פרסים, כולל הסרט הטוב ביותר. בסוף השבוע יצביעו חברי האקדמיה הישראלית לקולנוע למועמדים החביבים עליהם במסגרת תחרות פרסי אופיר, שם מתחרה "שבוע ויום" בשבע קטגוריות, כולל תואר הסרט הטוב ביותר של השנה. אם יזכה בפרס הראשי ויהפוך לנציג ישראל באוסקר, יש המנבאים לו סיכויי הצלחה גם שם, בעיקר בשל ההשוואות להומור של לארי דיוויד ("תרגיע", "סיינפלד") ממבקרי העולם. בזכות כל אלה ועוד, הסרט מגיע אל בתי הקולנוע במולדתו מלווה בגלי הערצה ואהבה מרשימים, ובתקווה לסחוף גם את הקהל המקומי. בתור מי שמביט בהצלחה הזאת רק מהצד, כלומר מאוד מעריך אבל לא ממש התחבר ליצירה, אני כמובן מאחל לו הצלחה אבל מתקשה להבין את התופעה.» שבוע ויום - איפה ומתי אפשר לראות?» "משפחת פאנג": כל המשפחות הדפוקות דומות» "סטארטרק: אל האינסוף": ממציא את עצמו מחדש» "בן חור": מיסיונריות פוטוגנית» מדור סרטים עכבר העיר

הסרט נמשך על פני יום אחד בלבד, בחירה נבונה מאוד לסרט ביכורים. גם מבחינת הדמויות ונושאי העיסוק מדובר ביצירה קאמרית במכוון, המאפשרת לבמאי שליטה מירבית. העלילה מתמקדת בבני הזוג ספיבק, הקמים משבעת ימי אבל על בנם היחיד. ויקי (יבגניה דודינה) מבקשת לשוב לעבודתה כמורה, במטרה לחזור לשגרה כמה שיותר מהר. לעומתה, את אייל (שי אביבי) אנחנו פוגשים כשהוא מכלה את זעמו במשחק פינג פונג מול ילדי השכונה, ומתחבא מהשכנים שלו כאילו היה ילד. השכנים הם בני הזוג זולר (שרון אלכסנדר וכרמית מסילתי קפלן), שטרחו להגיע לנחם אבלים רגע לפני תום השבעה. המשך מסע האבל המאוד אישי של אייל ספיבק כולל התייחדות עם גראס רפואי שמצא בבית החולים בו שהה בנו בימי מחלתו, למרות שחסר לו הידע הבסיסי ביותר בגלגול. עזרה מפתיעה מגיעה מכיוונו של בנם של הזולרים (תומר קאפון), סטלן מקצועי שעובד כשליח של סושיה. הוא מייצר ברית עישון עם הגיבור (כולל ג'וינט במקום מקטרת שלום), שאולי יש בה מעין ניסיון התקרבות של אב שכול לבן שכבר לא יהיה לו יותר."שבוע ויום" - טריילר:

סרטו של פולונסקי, שגם כתב את התסריט, נשען על אלכימיה של צחוק ובכי. היוצר מבקש לשלב בין מרכז הכובד של הטרגדיה המשפחתית שבלב יצירתו, לבין רוח קלילה של קומדיית הסטלנים שאופפת אותה. התוצאה הנדירה למדי היא שאפשר לצחוק דווקא כשעצוב, ושכמו הגיבור המנותק רגשית מעצמו ומסביבתו, כך גם החוויה שמציע הסרט הינה מעין קצר רגעי במערכת העצבים, או סוג של התנתקות מן המציאות לטובת מבט חיצוני עליה. זה בא לידי ביטוי בצורה בה הדמויות מתבטאות, באופן שהופך את היומיומי לאבסורדי, וגם בשלל הסיטואציות המוכרות לכל אדם, שנראות לפתע תלושות והזויות דרך עיניו של הסרט. ההצלחה ביצירת הומור מסוג זה לא בהכרח באה על חשבון המימד הרגשי (תלוי את מי שואלים ועל כך בהמשך), אבל כן הופכת את הסרט לאפיזודיאלי. ככזה, יש בו רגעים עם ניצוץ וברק, אבל גם לא מעט רגעים מביכים, ובעיקר חוסר אחידות מובהק.היומיומי הופך לאבסורדי. מתוך הסרט "שבוע ויום" (צילום: ורד אמיר)הדבר בולט במיוחד בעלילות המשנה, שאינן מפותחות או משוייפות ברמה של ציר הסיפור המרכזי. גם רמת המשחק לא אחידה, אם מנסים להשוות בין השחקנים או אפילו בין סצנה לסצנה. אביבי ודודינה מספקים את ההופעות המוחצות ביותר, ואורי גבריאל גונב את ההצגה בסיקוונס שלכאורה אין לו קשר ישיר לסרט, אבל למעשה מהווה נקודת מפנה מהותית בכל הקשור לחיבור רגשי עם היצירה. עבורי, ההופעה של גבריאל והסיפור הקצר שהוא מוביל מעמידים בפרופורציה את הסיפור המנופח במכוון שמסופר בסרט, מה שיכול היה להיות סיום הולם ל"שבוע ויום". אך כיוון שהסרט נמשך מעבר לנקודה זאת, ושומר כמה התרחשויות בלתי נסלחות לדקות הנועלות, הופעתו של גבריאל מזכירה שייתכן וחסר קצת יותר רגש חם בדקות הרבות שלפני הופעתו.תחושה של התחמקות. מתוך הסרט "שבוע ויום" (צילום: ורד אמיר)

ההסתמכות הבלעדית של הסרט על ההנחה שכולם אוהבים מיזנתרופים, או יהיו מוכנים לסלוח לאב שכול על התנהגותו תהא אשר תהא, נמצאת בעוכריו. לא רק שחלקים מסויימים בסרט שאמורים לרגש עלולים להיראות עשויים מדי, אלא שפשוט אי אפשר לסבול יותר את הגיבור, אפילו בהינתן הנסיבות המקלות של אבל גדול שלא מצליח להתפרץ החוצה. השנאה של ספיבק לכל מה שנורמלי הופכת להיפסטרית בשלב מסויים, למשל כשהוא רוטן ומתעמר בשכניו שכל חטאם היה לעשות אהבה בקולי קולות. הבחירות שלו בסיום הן כבר בלתי נסבלות או נסלחות, יותר מכל מה שהוא בז לו כל-כך. השטיקים של זולר הלוזר ממצים את עצמם אפילו יותר מהר, ובלי האיזון ההכרחי של דמותה של ויקי, שנעדרת בחלקים רבים, קשה לשאת את צמד הגברים מראשית הסרט ועד סופו. לכן, התחושה בסיום הצפייה די חמוצה ומעט מתסכלת. פתאום כל הצחוק והמחשבות שהסרט עורר מפנות את מקומן לתהייה שאולי יש כאן התחמקות. אך כיוון שגם מהלך שכזה יוצר הקבלה בין הסרט לדמות הראשית, כלומר כנראה נעשה במחשבה תחילה מצד היוצרים, אין ברירה אלא לקבוע שהבעיה היחידה היא חוסר חיבור מצער בין יצירה לצופה, לפחות במקרה הפרטי שלי. בזכות היתרונות הבולטים והחיבה הגורפת סביבי, כולי תקווה להיות היחיד שחש כך כלפי הסרט."שבוע ויום" - איפה ומתי אפשר לראות?

*#