אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"45 שנים": המסתורין הקולנועי שמכווץ את הלב

בזמן שהמסך הגדול מוצף בשוברי קופות ראוותניים, נמצאה דרמה שתגרום לכם להאמין מחדש באהבה. טום קורטני ושרלוט רמפלינג, שמועמדת לראשונה לאוסקר על תפקידה בסרט, מדגימים זוגיות קולנועית שעלולה למחוץ לכם את הלב

תגובות

כשזוגיות מקבלת תפקיד ראשי. שרלוט רמפלינג וטום קורטני ב"45 שנים"סרטו של הבמאי הבריטי אנדרו הייג, "45 שנים", מתחיל עם רעש שצופים צעירים ודאי לא יזהו – מקרן שקופיות, כזה שמחליף תמונה תמונה, בקצב קבוע. מכשיר ישן ואנלוגי המשמר זיכרונות, רגעים קפואים, בדיוק כפי שהונצחו. אבל רק רחש החלפת התמונות נשמע, בזמן שמה שנראה על המסך הן כותרות הפתיחה על רקע שחור. המכשיר עצמו יגיח בשלב מאוחר יותר, אבל הופעתו הקולית בפתיחה מסמלת לא מעט מאופי הסרט שעומד להיות מוקרן – גם הוא מיושן מעט, נע בקצב איטי ומדוד, ונותן תוקף לכל תמונה ותמונה. הסרט מבקש מהקהל שלו מיד בפתיחה לשים לב לפרטים באותו האופן שבו יוצריו העניקו תשומת לב מרבית לכל פרט. ואם לבחון אותו בזכוכית מגדלת, מדובר ביהלום בוהק במיוחד בערימת הפחם הבינונית להחריד שמוצגת בימים אלה בבתי הקולנוע. "45 שנים" הוא כאילו אנטיתזה, או אפילו תרופה, להרבה מאוד סרטים ראוותניים, גדולים, חלולים או פשטניים שמציפים אותנו בתקופה זו של השנה.» 45 שנים – מתי ואיפה אפשר לראות?» ענו נכון ואולי תזכו בכרטיסים ל"45 שנים"» מה חשבנו על "האיש שנולד מחדש"? - ביקורת?» מה חשבנו על ספוטלייט? - ביקורת» איזה סרט שווה יציאה מהבית? » טקס לבן, מנחה שחור - מה הרגיז את הקהילה השחורה באמריקה?» אוסקר 2016 - הזוכים, המועמדים והכתבות

במערך השיווק של הסרט, מהתקציר ועד הטריילר, הוסתרו מרבית הפרטים החשובים על העלילה. מתוך כבוד והערכה לבחירה זו אעשה זאת גם אני, ואספר רק את המידע שבאמת נחוץ. 45 השנים מהכותרת הן פרק הזמן בו חיים כזוג נשוי צמד הגיבורים שלו, קייט (שרלוט רמפלינג) וג'ף (טום קורטני) מרסר. השניים מתכוננים לחגיגות יום הנישואים שלהם, אותו קייט מבקשת לציין באופן יוצא דופן, בעוד שג'ף טרוד בעניין אחר. חדשות מעברו מגיעות בסמוך לחגיגה ומשנות את מצב רוחו. בהדרגה, משליך האירוע הזה על היום הגדול המתקרב, ועוצמתו של סוד כמוס תגלה את ממדיה האמיתיים רק ממש בסיום.מעשה ביהלום מזן נדיר. "45 שנים" - טריילר:

העלילה הרזה הזאת, המבוססת על סיפור קצר של דייויד קונסטנטין, מתרחשת על פני כמה ימים בלבד ולכל יום מקדיש הסרט אפיזודה מבוקר עד ליל. בכך הוא מזכיר את סרטו הקודם של הבמאי, שנקרא "סוף שבוע" על שם פרק הזמן בו מתרחשת עלילתו. אגב, היות שהסרט החדש מתרחש על פני שבוע אחד לא כולל סופו, שניהם יחדיו מרכיבים שבוע שלם של זוגיות על כל גווניה. בכך מזכיר היוצר כי מערכות יחסים נמדדות בזמן, יותר מכל דבר אחר. עם זאת, למרות פרק הזמן הקצר, "45 שנים" מצליח לדחוס כמה חילופי עונות לשבוע אחד, מדגיש בכל פעם אלמנט אחר של הטבע או של מזג האוויר השורר בחוץ. בחירה זו מתכתבת כמובן עם מצב הרוח הפנימי והטמפרטורה של הזוגיות שבין כתלי הבית, כשם שכל האלמנטים בסרט מתחברים בשלמות סגנונית ורעיוניות כאחד. כל פעולה, אפילו עישון סיגריה, הופכת לסימבולית ומייצגת, וזה קורה כבר בשלב הראשוני בו אנחנו יודעים מעט מאוד על הדמויות.

לשם דוגמה, השימוש במוזיקה, מקטעים קלאסיים ועד להיטי פופ דביקים על אהבה הנטענים במשמעויות חדשות - הוא פשוט מבריק. בני הזוג דנים ביניהם על פלייליסט אפשרי ליום הנישואים המתקרב, ועל הדרך בעצם בוחנים זו את זה. מזמן לא גרם לי סרט להקשיב בדריכות רבה למילים של שיר אהבה שכל מטרתו היא להיות קליט, ולהבחין לא רק ביופי אלא גם בניואנסים. בהרבה משירי האהבה הקיטשיים ביותר אפשר למצוא עצב, אפילו מורכבות, אם הם מתנגנים על רקע סצנה קולנועית המתארת את ההיפך מהאווירה הקלילה והשמחה שהם מבקשים להשרות. הקלישאה כי האהבה עיוורת או מעוורת מקבלת כאן אף היא טיפול מסור – יש הבדל בין עיוורון מבחירה, העלמת עין מדברים קטנים, וזריית חול בעיניו של בן הזוג או אפילו בעיניים שלך עצמך.

תפקיד גדול, משחק נפלא. שרלוט רמפלינג ב"45 שנים"המפתח להבנת הסרט ניתן בשלב מוקדם מאוד, אבל רק במרומז, וסצנת הסיום עלולה להתפספס עבור מי שלא היה קשוב לאורך הסרט. זו עלולה להיות בעיה משום שהסרט מקפיד שלא לסמן את השיאים שלו בצבעים בוהקים או בעזרת סוג קולנוע שיוצא מעורו. אין בו הבחנה בין חשוב ולא חשוב, ולפיכך, כנראה שהכל חשוב. מזל שקל להתמסר לכל מילה שיוצאת מפיו של הזוג, משום שהן נבחרו בקפידה, ולכן הדיאלוגים חודרים עמוק דווקא משום שאין בהם משהו סנסציוני או מרתיע. עם זאת, גם חוסר הבנה חלקית או מלאה של הסרט תתכתב עם השאלות שהוא מעלה – האם באמת ניתן להיות שם מאה אחוז מהזמן בשביל אדם אחר? האם ניתן באמת להכיר אדם אחר, להבין אותו או אותה, אפילו אם מדובר בחיים בזוג? והאם יכולים בני זוג להסתיר משהו מהחצי השני שלהם במשך כל חייהם, או שאולי הם פשוט מוצאים דרכים להגיד אותו באופנים שאינם מילוליים? על פי "45 שנים" כנראה שאי אפשר באמת להדחיק ולשמור בפנים סודות מטלטלים באמת, משום שגם אם לא יתפרצו החוצה, כנראה שיקרה משהו גרוע לא פחות – הם יחלחלו פנימה. הם ישקעו עד שיגיעו לכל פינה בנפש, חבויים מעין כל אבל משפיעים בכל זאת, מרטיבים את הקירות האיתנים מבפנים ומחלישים אותם. במצב כזה, סופם להתגלות רק כאשר מופיעים כבר סדקים ואפילו טחב המעיד על ריקבון מצד אחד, אבל אולי גם לבלוב מסוג אחר.

ליבו הפועם של הסרט הן שלוש הדמויות הראשיות – קייט, ג'ף והזוגיות שלהם, שכן האהבה שלהם היא כמעט ישות בפני עצמה. הדמות השלישית באה לידי ביטוי בכל הבחירות האמנותיות שהוזכרו לעיל, אבל לא הייתה יכולה להתקיים באופן מוחשי כל כך לולא הופעות-על של צמד השחקנים בתפקידים הראשיים. רמפלינג תוגמלה במועמדות לאוסקר, לראשונה בקריירה הענפה שלה, אבל האמת שקורטני לא פחות נפלא ממנה. השניים לא רק מחזיקים את הסרט על גבם ללא דמויות משנה כמעט כלל, אלא גם מבינים לעומק את הדמויות שלהם, תורמים המון מעצמם וניסיונם העשיר. מצד אחר, הם גם משכילים להיבלע לחלוטין בתפקיד ולחשוף פנים חדשות עבור חובבי הקולנוע שמכירים אותו מסרטים כמו "בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים", או אותה מיצירות כמו "שוער הלילה". ״"45 שנים" הוא הסרט המושלם הראשון לשנת 2016, בתקווה שיהיו עוד הרבה מסוגו ובידיעה שאין כמוהו.» 45 שנים – מתי ואיפה אפשר לראות?

*#