"הלילה שלפני": יהודים, סמים ומסיבות

קומדיה פרועה היא מצרך נדיר בימינו, במיוחד כזו עם רפרנסים נוצרים-יהודים שייגרמו לכם להקרע מצחוק. כמה טוב שסת' רוגן חוזר לימיו הפרועים עם הופעה מעולה

אורון שמיר, עכבר העיר | תמונות: יח"צ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אורון שמיר, עכבר העיר | תמונות: יח"צ

הרבה זמן חיכינו לקומדיה פרועה. אנתוני מקי, סת' רוגן וג'וזף גורדון לוויטיש לא מעט סוגים של קומיקאים; חלקם נסמכים על הומור פיזי, שנינות או חוכמה ואחרים על טמטום. סוג ההומור של סת' רוגן ("פיינאפל אקספרס") מבוסס על יכולתו להעביר את הקהל למצב התודעתי בו נמצאות הדמויות שהוא מגלם. בעולם הסטנד אפ קוראים לזה "Zone", כלומר לצעוד יחד עם הקהל שלך למקום שמייחד את הקומיקאי ובו הכל הופך למצחיק יותר. בישראל משתמשים בטכניקה זו ירון ברלד, ניב מג'ר ורועי כפרי. חלקכם מכירים את זה פשוט כ"מצב כפית".»  - איפה ומתי אפשר לראות?» - לכל הכתבות, הזוכים והמועמדים »  - הסרטים שכולנו מחכים להם» » » ?ה"זון" הספציפי של רוגן וחבורתו קשור לסטלנים וחוויות שונות של שימוש בסמים המובילות לאינפנטיליות. יש כל כך הרבה עשן בסרטיהם עד שאפשר ממש לחוות אותו כעישון פסיבי ולחזור הביתה ספוג. כאילו משהו מהסטלה והמאניה עובר איכשהו מהדמויות לקהל, בשל אותה יכולת קומית להתאחד תודעתית עם הצופים באותו מגרש משחקים קולנועי. ביצוע מוצלח לשיטה נוכח ב"הלילה שלפני" - זיווג מפתיע לטובה בין קומדיית סטלנים וסרט אמריקאי, במסורת הקומדיות של חג המולד.הסרט נפתח באופן אינפנטילי אפילו יחסית למלך קומדיות הסטלנים של דורו: קריינות בחרוזים וסיפור אגדה על חג מולד אחד קסום ומופלא בו שלושה חברים הפכו למשפחה. זה התחיל הכי גרוע שאפשר עבור איתן () שהתייתם מהוריו, אבל למזלו אייזק () וכריס () היו שם כדי להרים אותו מהאבל. שלושת חברי הילדות הפכו את אותו הלילה למסורת שרצה במשך 14 שנים. בנקודת בה הם בני 30 פלוס, הרבה השתנה בחייהם של חבריו, אבל איתן נותר תקוע בכל המישורים. לחיקו נופלת הזדמנות לגנוב כרטיסים למסיבה סודית שאליה תמיד רצו ללכת, שגם היא חלק ממיתולוגיית כריסמס הפרטית של החבורה. נדמה שזהו הלילה האחרון של הצוות בהרכב המלא, ולכן הפעם הזו עומדת להיות חוויה שלא ישכחו לעולם. הם הולכים לבלות עם המון סמים ואלכוהול, דמויות משנה מפתיעות, אגדות חג שצצות להופעות אורח, סוודרים שערורייתיים וכמובן – סלבס בדרגות שונות.

הגדולה של סרטי רוגן וחבורתו היא שהם גורמים לך להרגיש חלק מהחבר'ה, ופולטים אותך החוצה מאולם הקולנוע כשאתה לגמרי בראש שלהם. במקרה של קומדיית חג המולד המעושנת הזו לא רק רוגן אחראי ליצירה, מה שהופך את הסרט למוצלח יותר מקודמיו ("סוף.", "ראיון סוף"). הופעתו מוכיחה שעדיף שיתרכז במשחק במקום לנסות לביים על פי תסריט שכתב, מלאכה מורכבת שגם כוכבים אחרים לא מתמודדים עימה יפה ("" הוא הדוגמה הטרייה ביותר לכך). סטלה מדבקת. סת' רוגן, ג'וזף גורדון לוויט ואנתוני מקי ב"הלילה שלפני"סת' רוגן פשוט במיטבו בסרט הזה, ואין שום שחקן מצחיק ממנו כשהוא במוד של השפעות שונות מסמים. התפקיד שלו כאן הוא מעין תמצות משוגע של הקריירה שלו  – דמות משנה, שם הוא מרגיש בנוח יותר להשתולל, שעושה את כל הסמים האפשריים לאדם בלילה אחד אחרי חודשים של סחיות איתנה. הוא מצליח להיות חמוד ומקסים כאב לעתיד, ומופרע לחלוטין כשהחומרים הנרקוטיים מוציאים ממנו את חרדות ההורות שהדחיק כדי לא להבהיל את זוגתו. הוא מצחיק כשהוא מסטול קלות, קשות, בהיי, דאון, לוקה בהיסטריה או פוער את עיניו מול העולם בהשתאות. לזכותו גם נזקפת הסצנה הקורעת עד דמעות בסרט של התכתבות עם גבר זר.הבמאי של הסרט ג'ונתן לווין, ששיתף פעולה עם הכוכב ב"50\50", מה שהוביל כאן לאיחוד עם הכוכב הנוסף של אותו הסרט – ג'וזף גורדון לוויט. אל השמות הכל כך יהודיים האלה מצטרפים התסריטאים אוון גולדברג ואריאל שפיר. החגיגה היהודית ממשיכה עם ("הסקס של מאסטרס") בתפקיד האקסית המיתולוגית ואילנה גלייזר ("ברוד סיטי") בתפקיד מופרע במיוחד. למרות השטייטל הקומי לפני ומאחורי הקלעים, מלבד כמה בדיחות מוצלחות למדי על יחסי יהדות-נצרות סביב המשיח, העלילה של הסרט מושפעת ומתכתבת בעיקר עם מיתוסים של חג המולד. למעשה, ההרגשה היא צפייה בכל סיפורי חג המולד בתולדות הקולנוע, בין אם כעוגנים לקווי עלילה או בדיחות רגעיות שמוזכרות או נאמרות על המסך. החל ממזמור חג המולד הקלאסי על העבר, ההווה והעתיד שמבקרים את הגיבורים, ממשיך בקלאסיקה ההוליוודית "אלו חיים נפלאים" אודות נסים ורוח החג, וכלה בצד האפל של חג המולד עם דמות משנה המשלבת בין הגרינץ', "שכחו אותי בבית" ו"מת לחיות". 

עושה חשק להיות חלק מהחבורה. ג'וזף גורדון לוויט ב"הלילה שלפני"כרגיל אצל החבורה, עומס היתר של האזכורים והמחוות מצליח איכשהו להשתלב בקו הקומי הכללי ולא להכביד כמעט כלל. עוד כרגיל, הטפיחות העצמיות על השכם בחלק הסופי די מפילות את האנרגיה שהסרט הרוויח בחלקו הראשון. לדוגמה, המסיבה הסחית להחריד לא עומדת בציפיות שנבנו עבורה, אבל עם כמות המיתולוגיה והסקרנות שנבנתה סביבה אין זה פלא - שום דבר לא היה עומד בציפיות כה גדולות. אפשר גם להוסיף סיום מוגזם לתהליכים הרגשיים שכביכול עברו על הדמויות (כולן התבגרו מעט, תאמינו או לא), יחד עם תסריטאות עצלה למדי בבניית הדמויות, אבל לא זו המטרה האמיתית של הסרט. "הלילה שלפני" פשוט מהנה ומצחיק מכדי להרוס את החוויה שהוא מציע - סרט שהוא לא רק ברוח חג המולד, אלא בעיקר ברוח חבורת רוגן, ואפילו מעל הממוצע יחסית לאחרונים שלהם.»  - איפה ומתי אפשר לראות?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ