אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"משחק באש": תפל, חסר דופק ולב

מערבבים כמה שחקנים עם שמות גדולים, מתבלים בתסריט צפוי, מקנחים עם בראדלי קופר, ומקבלים סרט על שף נרקיסיסט עם עלילה איטית וכמה פריימים של אוכל עצוב. אבל לצד הכשלים יש גם הצלחות קטנות

תגובות

מגיע שלב בחייו של שחקן קולנוע בו הוא מבין כי אינו יכול לקרוא לעצמו שחקן עד אשר גילם שף. טוב, אולי לא באמת מגיע שלב כזה, אבל זהו הסבר אפשרי לעלייה בפופולריות של קולנוע קולינרי לא רק בקרב הקהל, אלא גם אצל הכוכבים שמסכימים להשתתף בהפקות מעין אלו. בשנה שעברה ג'ון פאברו אסף כמה חברים מ"איירון מן" והגיש את "שף", בזמן שכוכבים אחרים בישלו עבור הלן מירן ב"מסע של מאה צעדים", ואל החבורה המכובדת שכוללת גם שמות כמו איימי אדמס ומריל סטריפ ("ג׳ולי וג'וליה") או קתרין זיטה ג'ונס ואהרון אקהרט ("אהבה בתפריט") מצטרף כעת גם בראדלי קופר, אחד מהלוהטים שבשחקני ומפיקי הוליווד בתקופה הנוכחית. לאור הסטטוס שלו ובשילוב עם הסרט התפל הזה, לגמרי לא ברור מדוע הוא טרח.» משחק באש – לכל הפרטים ומועדי הקרנה» הסרטים שמוצגים בבתי הקולנוע - לכל הפרטים» לכל ביקורות הקולנוע

סרטי אוכל ניתן לזהות בדרך כלל כבר במשחק המילים בכותרת, ו"משחק באש" אינו שונה בכך מיתר חבריו. קופר, שגילם לפני 10 שנים שף ניו-יורקי פרוע בסדרה "Kitchen confidential", מגייס את כל הניסיון שלו בתחום לדמות של אדם ג'ונס. בתחילת הסרט הוא מגיע ללונדון שם איש אינו שמח לראות אותו, אחרי הכל בפריז הוא מירר את חייהם של חבריו למטבח וחלקם עדיין נותרים לו טינה, וכך גם בבירה האנגלית. לטענתו הוא נקי מהתמכרויות קודמות בעיקר אלכוהול, סמים ונשים, וכעת הוא מעוניין לפתוח מסעדה חדשה שתוביל אותו אל מטרת העל בחייו - כוכב מישלן שלישי. ג'ונס מגייס חברים-יריבים ותיקים (דניאל ברוהל, ריקרדו סקאמרצ׳ו ועומאר סיי, למוד הניסיון מתפקיד הטבח שגילם ב"צל הימים") בתוספת כוכבת עולה בעולם הקולינריה המקומי (סיינה מילר) ויוצא לדרך.

להביא את אמה תומפסון רק בשביל לקחת דם? מגוחך. אמה תומפסון ובראדלי קופר

את הסרט ביים ג׳ון וולס, שהצליח יפה בטלוויזיה עם סדרות כמו "חסרי בושה" או "אי.אר", אבל בקולנוע חתום על סרטים כמו "אוגוסט: מחוז אוסייג'" - אחד המחפירים של 2013. התסריט נרקח בידי סטיבן נייט ("לוק") ומייקל קלסניקו ("איירון סקיי"), שהוא החוליה החלשה במקרה הזה. הדג הזה מסריח כבר מהראש, שכן ג׳ונס הוא דמות קולנועית בלתי נסבלת וכגיבור הוא בלתי נסלח. מדובר בפרסונה חסרת אחריות בסיסית שמתעמרת באחרים באופן סדיסטי, ואף מחמירה את התנהגותו כלפי אלה שיש להם חולשה כלפיו. לולא קופר, צ'ארמר מקצועי שאפשר לחבב בכל מצב, לדמות לא היתה זכות קיום ככזו שמובילה סיפור. השחקן הוא זה שהופך את ג'ונס ממניירה קריקטוריסטית ופלקטית של כוכב רוק, לסתם בנאדם נאלח. זה בהחלט שיפור, אבל מי רוצה לראות סרט על סתם בנאדם נאלח? וגרוע מכך - למי אכפת מהרדיפה האינפנטילית וחסרת המשמעות של הגיבור אחר כוכב המישלן השלישי? העובדה שהוא חושב שבאפשרותו להחריב את חייהם של סובביו בהתקפים אגו-מניאקיים ממש לא אומרת שגם הצופה מחויב לחשוב כמותו, כלומר להעריך בני אדם פחות מדירוגים קולינריים גחמניים.התפתחותו של הסרט וסיומו לא משאירים ממש סיבה או מקום לדמות להשתנות, למעשה ג'ונס טוען שאת השינוי הוא כבר עבר כשהתנקה מההתמכרויות שהרסו את חייו הקודמים. זהו החלק המעניין בסרט, אותו כמובן היוצרים חסכו מאיתנו. במקום לראות הכל בעצמנו, אנחנו רק שומעים על כך בדיעבד ובלי כל הדרמה שמתלווה לעניין. הנטייה של הדמויות לספר זו לזו מה עשו פעם, או מהו טיב מערכת היחסים ביניהן, היא לא סתם מסירת אקספוזיציה באופן ישיר מדי לקהל, אלא פשוט בית ספר לתסריטאות גרועה. לכך יש להוסיף כמה רגעים מכווצים מרוב מבוכה, דיאלוגים שקשה להאמין שהשחקנים בסדר הגודל הזה הסכימו לפלוט מהפה, וגם עלילה שמזדחלת באיטיות לכיוונים כה צפויים עד שהצופה לא יכול שלא להקדים אותה, ואז לחכות שתדביק פערים - במקום שזה יהיה להיפך.

סיפור אהבה שלא ממריא. סיינה מילר ובראדלי קופר ב"משחק באש"מחלקת הליהוק כנראה עבדה שעות נוספות על מנת לשפר את הטעם, ולא רק בגזרת הדמות הראשית. אבל גם כאן התוצאה היא בזבוז של חומרי גלם איכותיים שלא מקבלים צ'אנס או פוקוס ראוי. כל השחקנים שהוזכרו לעיל מקבלים מעט מאוד זמן בלי הגיבור בפריים, ולכן נאלץ הסרט לבנות להם עלילות פזיזות ושטחיות (אם חד הורית נאבקת, רב מלצרים המאוהב בשף שלו ועוד). בנוסף מעטרים את הסרט מספר שמות גדולים אחרים, אך גורלם כשל קישוטים המוגשים ליד המנות - סופם להידחק לצד הצלחת. מילא להביא את אליסיה ויקנדר לשתי סצנות ורבע, או את אומה תורמן לפחות מזה, אבל למה לבזבז את זמנה של אמה תומפסון? איך בדיוק הלכה ישיבת הליהוק לתפקיד שלה? אנחנו צריכים מישהי שתיקח דם מבראדלי קופר כמה פעמים במהלך הסרט, מה דעתכם על אחת השחקניות הבריטיות הגדולות של דורה, זוכת שני האוסקרים אמה פאקינג תומפסון?נהוג לומר על סרטים מסוגו של "משחק באש" שיש להם לב טוב ולכן אפשר לסלוח להם על פגמי העשייה. אז ייתכן שאני מחמיר כאן יתר על המידה, אבל זה מפני שלא מצאתי לב כלל, וגם דופק אין לו. אילו היה לו משהו מאלה, אולי צילום התהליכים הרבים של הכנת האוכל היו מייצרים מנות מעוררת תיאבון, במקום הצגת מזון סטרילי להחריד שמצולם כאילו ללא חשק ותשוקה. לו היה הסרט מנה שהוכנה במטבח של אדם ג׳ונס, הוא היה מוטח על ידי השף-דיווה שבמרכזו אל הקיר יחד עם מי שעשה אותו, כי אין פחות מושלם ממנו. וזה כבר באמת עצוב - יוצרים בינוניים ומטה מנסים לעשות סרט על גאון קפדן, שמבקש למצות את הפוטנציאל שלו, אך מבלי להישרף בדרך בלהבת ההרס העצמי שמתדלקת את היצירתיות שלו. זה כבר לא סתם לשחק באש, אלא יותר כמו הפירוש המילולי של שמו הלועזי של הסרט - שרוף.

כתבות שאולי פספסתם

*#