אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מסווג חריג": מיקרוקוסמוס של החברה

החרדה מהאחר עולה בקומדיית האימה הפרועה באמצעות הומור שנון, במקום עוד דיון מעיק. לכו לראות ותביאו גם חברים - כולנו צריכים עוד סרטים כאלה בקולנוע הישראלי

תגובות

אל הגל הנוכחי של סרטי ז׳אנר בקולנוע הישראלי נוהגים להתייחס בחיבה מסויגת. כל אותם סרטים ששואבים השראה ממקורות הוליוודיים, בין שמדובר במדע בדיוני ובין שמדובר באימה, זוכים לטפיחה אוטומטית על השכם מעצם קיומם הבלתי מובן מאליו באקלים המקומי. אבל פעם בשנה בערך מגיע סרט ז׳אנר שבאמת עובד, שמומלץ לצפייה גם מעבר לסיפוק הסקרנות בלבד. "מסווג חריג", סרטו של בועז ארמוני על פי תסריטו של ליאור לדרמן, הוא השוס השנתי. אמנם הוא החל את מסעו בפסטיבל קולנוע דרום של 2014, אבל אל אולמות הקולנוע המסחריים הגיע רק עכשיו. בדרך הוא הספיק להציג גם בפסטיבל ירושלים ובפסטיבל אוטופיה, ומשם המריא לסבב עולמי ששיאו בסיטג׳ס שבספרד, הפסטיבל הגדול באירופה לסרטים מסוגו. אבל מהם בעצם סוגו וסוגתו של "מסווג חריג"? כאן המצב נהיה מעניין באמת.»  מסווג חריג – לכל הפרטים ומועדי הקרנה» סרטים חדשים לסופ"ש – איזה סרט שווה צפייה?

הסרט הוא תמהיל מצחיק-מבהיל של קומדיית אימה ומתח המבוססת על ההוויה הג׳ובניקית הצה״לית בפרט, ועל תהליך ההפיכה מילד לגבר-גבר ישראלי בכלל. גיבורו הוא מתן (איתי זבולון בהופעת מחץ), רל״ש שהפעם האחרונה שהחזיק נשק הייתה בטירונות, הנשלח לשבוע שמירות בבסיס מרוחק ומוקף כפרים ערביים. הבעיות שלו מתעצמות כשהוא פוגש את שותפיו לאבט"ש - שלושה טנקיסטים עם התנהגות ערסית (אסף בן שמעון, ערן פרץ ועופר רוטנברג). מתן הלחוץ מקווה למצוא ישועה בדמות הסמל התורן של הבסיס (קאי קורבלניקוב), אבל הנ"ל מתגלה כהזיה מהלכת על שתיים. אם כל זה לא מספיק, אנטנה צה"לית אימתנית משבשת את הקליטה הסלולרית, והוא לא מצליח לתפוס את המפקד שלו בטלפון המטכ״לי, וחמור לא פחות – לא עונה לאמא. כל הצרות שלו מתגמדות משמעותית כשדברים מוזרים מתרחשים במקום, וסכנת חיים מוחשית מרחפת מעליו.

יניר האחמ"ש בהופעת חייו. איתי זבולון מתוך הסרט "מסווג חריג"בתור קומדיה הסרט הוא הצלחה כוללת. חציו הראשון מלא רק ברמיזות ואיומים להמשך, כך שמלבד בניית הדמויות והסיטואציה כל מה שהוא מנסה ומצליח לעשות בשלב הראשון זה בעיקר להצחיק. מסייעים לכך התסריט חד האבחנה של לדרמן וכן הדינמיקה בין השחקנים. מי שמוביל אותם ואת הסרט הוא איתי זבולון הנהדר, שפשוט לא מפספס אף רפליקה. הוא גם מפליא לברוא דמות קולנועית שלמה של אפס שהופך למספר חזק. במסעו הכל כך ישראלי הוא מנסה להשתלב בחוסר ברירה במקום שאינו שייך אליו, בעזרת דמויות תומכות שהוא מחפש את קרבתן ונרתע מהן לסירוגין. זבולון כבר הוכיח את עצמו בעבר בטלוויזיה ("המובילים", "ארץ נהדרת") וביוטיוב (יניר האחמ"ש, מוטי כללי ועוד) והקרין כריזמה מטורפת כסולן להקת "ויתרתי". אגב, שיר של ההרכב מלווה את הקרדיטים בסוף הסרט, בעוד שסיקוונס הפתיחה מוצג על רקע שיר של "נערות ריינס". הקו המוביל של הסרט הוא מוזיקה מזרחית, שכולל את שיר הנושא בביצוע קובי פרץ וסצנה קצרה אך קורעת מצחוק על נגן מוזיקה שמגיע לאוזניים הלא נכונות.

בחלקו השני, הסרט מחליף מנגנון והופך למותחן אימה. כאן נכנס לפעולה עניין הקולנוע הז'אנרי, אך לגלות בדיוק את סוג האימה שמבקש הסרט להלך על צופים יהיה סוג של ספוילר. אספר רק שלא מדובר בסרט זומבים, כפי שחשדו רבים. את מעבר הז'אנר מבצע הבמאי בהצלחה, בעיקר בעזרת העריכה המושחזת של עמית גנתון והצילום המלוטש של משה משעלי. שינוי הטון מפחית מעט ממידת ההתפתחות העלילתית, אבל אין זה פוגם בהנאה מהסרט משתי סיבות. ראשית משום שהוא מבוצע היטב ושנית מפני שהקומדיה לא נעלמה עם בוא האימה, שניהם משתלבים בתבונה בסרט. בשתי ההקרנות בהן נכחתי הקהל נקרע מצחוק עם הבדיחה המתאימה בסיום רגעים מלחיצים, וקיבל בחיוך את ההתרחשויות היותר מדממות של החצי הראשון בשל הבנייה הנכונה והחיבה שנוצרה לדמויות ולסיטואציה.הומור צה"לי קורע מצחוק. מתוך הסרט "סווג חריג"

ייתכן שהתזמון של יציאת הסרט לאקרנים יראה כחסר מזל, אך למעשה כעת הוא רלוונטי מתמיד. כמו רוב סרטי הז'אנר גם "מסווג חריג" כולל ערך מוסף שמייצג את החברה הישראלית. כמו החיילים הקרביים שעולים לראשונה לאוטובוס שייקח אותם ואת מתן לבסיס, הם עושים זאת בערבית מדוברת שהפכה לסוג של עברית ("תעל יא זלמי" ו"אינעל אבוק"). זוהי ההיכרות הראשונה שלנו עם דמויותיהם והמדים שמסירים את האיום הרגעי, שכן אותם מדים מעצימים את תחושת הכוח שאופפת את דמויות המשנה, כשם שהם מגבירים את החרדה של מתן כי הוא בולט בזרות שלו ומשמש כמטרה בעל כורחו. האויב של מתן, ושל החברה הישראלית כולה הוא הפחד מהאחר - החרדה מכל מה ששונה וממה שאנחנו מסווגים כחריג.

זהות הנבל האמיתי של הסרט משתלבת עם התמה הזו לכדי אמירה מנוסחת היטב על ישראל העכשווית, ולכך יש להוסיף את התהליך שנאלץ גיבור הסרט לעבור - ניתוק חבל הטבור מאמו, דמות נוכחת-נפקדת דרך הטלפון הסלולרי שלו ואפילו אקט סמלי של לידה מחדש, באופן גרפי למדי. זוהי גדולתם של סרטי הז'אנר - עיסוק ביקורתי בנושאים חברתיים נפיצים באמצעות בידור קליל, במקום דיון מעיק שחוזר על עצמו לעייפה. לכו לראות את "מסווג חריג" ותביאו גם חברים, כולנו צריכים עוד סרטים כאלה בקולנוע הישראלי.

כתבות שאולי פספסתם

*#