אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"באבא ג'וּן": האם יעבור את מבחן הקהל?

מערכות יחסים מורכבות, סיום מהיר מדי ודרמה שמנסה להמריא ללא הצלחה: הדעות אמנם חלוקות בנוגע לנציג הישראלי בטקס האוסקר, אבל השאלה הגדולה היא האם הקהל בארץ יתחבר לסרט דובר פרסית?

תגובות

שנה נוספת שבה הזוכה בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר נבחר כמועמד לאוסקר, ומגיע אל בתי הקולנוע כעובדה מוגמרת עבור הקהל. הוא אמנם זכה מטעם האקדמיה, אך עכשיו נותר לבדוק האם הזכייה מוצדקת. הוא כבר זכה מטעם האקדמיה ועכשיו נותר לבדוק מדוע והאם הזכייה מוצדקת גם לטעמם של הצופים. "באבא ג'וּן", סרטו העלילתי הראשון באורך מלא של הדוקומנטריסט יובל דלשד, ביסס את מקומו כבר בשלבים המוקדמים של פרסי אופיר, כנציג מתאים לאוסקר האמריקאי. זאת על אף שאינו דובר עברית כמעט כלל, אלא בעיקר פרסית (התקנון האמריקאי דורש "שפה זרה", כלומר שאינה אנגלית, ולכן הוא כשיר בהחלט). אך האמת היא שאיש אינו באמת יודע מה אוהבת האקדמיה האמריקאית לקולנוע, ובטח לא האקדמיה הישראלית שבוחרת את הנציג, כפי שיעיד הנתון לפיו ישראל היא שיאנית ההפסדים באוסקר בקטגוריה זו. נאחל לסרט הצלחה בניסיון להקסים גם בארצות הברית, על אף שסיכוייו קלושים עד בלתי קיימים בעיניי. יותר חשוב, נקווה שימצא לו קהל כאן בביתו.» באבא ג'וּן – לכל הפרטים ומועדי הקרנה» מה חשבנו על "מסווג חריג"? – ביקורת» סרטים חדשים לסופ"ש – איזה סרט שווה צפייה?

התקווה נובעת לא מעט מההצלחה המפתיעה של "מפריח היונים", סרטו של נסים דיין המתמקד ביהדות עיראק. "באבא ג'וּן" נחשב מראש לתשובה הפרסית לסרט המצליח ההוא, ולאחר הצפייה בו ניתן לומר שהאלמנט האקזוטי הוא אכן כוח המשיכה העיקרי שלו. הסרט מתרחש ביישוב קטן בדרום הארץ של ראשית שנות ה-80, ומתמקד בתא משפחתי אחד. גיבורו הוא מוטי (אשר אברהמי), נער כבן 13 הנידון לעבוד בעסק המשפחתי של גידול תרנגולי הודו. אביו (נביד נגהבאן, אבו נאזיר מ"הומלנד") נוהג בקשיחות מול כל סימנים של מרד נעורים מצד בנו, ומוטי מרגיש כלוא לא פחות מתרנגולי ההודו ושואף לבחירה חופשית. העופות הכעורים כלל לא נוגעים לו, שכן הוא מתעניין במכונאות רכב ואוהב להרכיב מכוניות מגרוטאות שאסף. אמו (ויז אליוט ספאבי) מנסה לרכך את האב הדומיננטי, שמצידו מקבל גיבוי מלא מהסב (רפאל פאראג׳ אליאסי). מי שישנה את מאזן הכוחות בבית ויעניק תקווה למוטי הוא הדוד שמגיע מאמריקה (פריבורז דויד דיאן).

כפי שניתן לנחש כבר משלב התקציר, הסרט כולל הרבה דרמה המתבטאת לא מעט בצורת ויכוחים וריבים, בין אם מילוליים או כסוגים שונים של הפניית גב והפגנות כוח. לכל דמות תפקיד במערכה והן לא מרבות לזוז מהמשבצת, מה שעלול לעורר תחושה של דריכה במקום ולא של תהליך. ליבו של הסרט הוא מערכת היחסים בין מוטי לאביו, עם התערבות חוזרת ונשנית של האם כדמות המגינה והמצילה של הילד. מערכת היחסים הזו מבוססת היטב בראשית הסרט מספר פעמים, ואז ממשיכה להיטחן מולנו שוב ושוב בעקשנות, ללא התפתחות או התפקחות של אף אחת מהדמויות, לפחות עד לסיום החפוז מדי.

הקידמה אל מול המסורת - מי ינצח? מתוך הסרט "באבא ג'וּן"

מסביב להתנגחויות של האב והבן, חגות שתי התנגדויות שמטרתן להעצים את משיכת החבל המשמשת כמנגנון דרמטי. הסב מייצג כמובן את המסורת, בהחלטיות ובדרישה שלו לכבוד אוטומטי בלי לשאול שאלות. למקרה שלא נבין זאת, הוא גם היחיד שמסתובב לאורך כל הסרט עם כיפה על הראש, ובניגוד לשאר הדמויות עושה זאת מרצון ולא כדי לעשות רושם. מולו ניצב הדוד, המסמל את הקידמה – הוא מגיע מאמריקה, לבוש בחליפה וגינוניו מחוספסים פחות משל הגברים במשפחתו. הוא פותח אפשרויות בפני מוטי (כמו אמריקה) ומוכיח לו שאם הוא הצליח להיחלץ מגורל דומה לשלו, אולי יש גם דרך אחרת במשפחה הזאת.

לצד טורבינות הדרמה הטוחנות, יש רגעים קטנים שמלמדים על האינטימיות הפנים משפחתית, יותר מכל דיאלוג. רגעים אלה אינם רק שבריריים בגודלם, אלא גם בדרך כלל עוסקים בפעולות מוטוריות עדינות. הפטריארך שמורט לאשתו את הגבות בעזרת פינצטה הוא לא בדיוק משהו שרואים בכל סרט, וזהו גם רגע שבו האישה מביסה את הבעל בוויכוח מילולי. ישנה גם את אמנות הצורפות של הדוד, שמתקשרת למלאכות הדומות שמבקש מוטי לבצע בכלי רכב, או אחד השיאים בסרט - שקשור לטקס קיטום המקור של תרנגולי ההודו, וכן הלאה. רגעים מעין אלה היו יכולים לאפשר לסרט לנסות ולהיכנס מתחת לעורו של הצופה, או לעשות מעין זום-אין אל נבכי הנפש של גיבוריו, אך הם מעטים מאוד ואין בכוחם לסייע לו להמריא או להפיק את המירב מהדרמה שהוא מבקש להציג.דרמה שלא הצליחה להמריא ולרגש. מתוך הסרט "באבא ג'וּן"לצורך זה קיימים הכלים הקולנועיים שעומדים לרשותו של הבמאי, אך השימוש שנעשה בהם חסר תנופה או תעוזה. ניקח את הפס קול כדוגמה - מכירים את הרגעים בסרטים הוליוודיים עתירי תקציב, נגיד סרטי ריגול, שבהם העלילה מגיעה לפטרה או טוקיו? נכון שפתאום מגיעים כמה תווים שאמורים לייצג מוזיקלית את המקום? הדבר לא רחוק מפס הקול של "באבא ג'וּן", או ממה שתדמיינו באוזניכם כשתקראו את תיאור העלילה. מצד אחר, מתברר שזה מספיק בשביל פרס אופיר, אז מי אני שאתווכח. כנ"ל לגבי הצילום או העיצוב האמנותי, שמצטברים יחד עם פרס הליהוק לחמש זכיות של הסרט, אף אחת מהן לא שערורייתית אבל גם לא ממלאת ברצון עז להריע.בעניין הליהוק, חשוב לציין שמלבד אברהמי בתפקיד הראשי, שאר השחקנים שצוינו לעיל אינם ישראליים כלל. הם מגיעים ממוצאים איראניים שונים, וקנו להם שם בארצות הברית או באירופה. רובם גם מתמודדים היטב עם דיאלוג או שניים בעברית, ממש כמו במקרה של השחקן הצרפתי סימו אבקריאן, שגילם את בעלה סרבן הגט של ויויאן אמסלם בסרטם של שלומי ורונית אלקבץ. ואם כבר להזכיר סרטים ישראלים נוספים, מעניין להשוות את "באבא ג'וּן" ל"פלאפל אטומי" שגם מוקרן בימים אלו. למרות שמדובר בקומדיה מופרעת, נדמה לי שההצלחה שלו בהבאת "איראניות" אל המסך אינו נופל מזו של "באבא ג'וּן". אך ההבדל המרכזי בין השניים הוא מידת ההצלחה שלהם בהשגת מטרת העל - בעוד ש"פלאפל אטומי" מצליח להצחיק גם אם בכל מחיר, "באבא ג'וּן" פשוט מתקשה לרגש באמת.

כתבות שאולי פספסתם

*#