"סיפור על אהבה וחושך": יצירה עוצמתית ומצמררת

הסרט עתיר הדקויות של נטלי פורטמן הוא מסמך רומנטי ומלנכולי עם סצנות עזות מבע ומלאות רגש. אורון שמיר צפה פעמיים והוקסם

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

האירוע הקולנועי הגדול הראשון של עונת הסתיו מוציא אותנו מחושך לאור, או יותר נכון לאהבה וחושך, במקרה של סרטה הראשון של נטלי פורטמן כבמאית. ההרגשה היא שמרוב עיסוק תקשורתי בכוכבת בסדר הגודל של פורטמן, כמעט ואפשר לשכוח שצריך גם להתייחס לסרט עצמו. אבל "סיפור על אהבה וחושך" היא יצירה עוצמתית מספיק בכדי להזכיר מה באמת חשוב בדיון עליה וסביבה. זה נכון שהסיבה שמדובר באירוע מכונן הוא כי שחקנית הוליוודית בשיא כוחה בחרה לביים לראשונה בקריירה שלה בעברית, ולעבד למסך אוטוביוגרפיה של יוצר ותיק וגדול ממנה - עמוס עוז» סיפור על אהבה וחושך - לכל הפרטים ומועדי הקרנה» איך כבשה נטלי פורטמן את ליבנו?» בשביל איזה סרטים שווה לצאת מהבית?

נטלי פורטמן כבר התנסתה בבימוי של שני סרטים קצרים ב-2008, באותה השנה בה הכריזה כי ברצונה לעבד את ספרו של עוז, כך שוודאי יש קשר בין הדברים. סרטה הראשון באורך מלא מכיל מנוע רגשי משלו ואדפטציה קולנועית ייחודית - מציאת קולה של הבמאית והתסריטאית בין דפי היצירה, והענקת פרשנות אישית משלה, תוך התמקדות באלמנט מרכזי אחד. פורטמן בחרה להביא למסך הקולנוע סיפור התבגרות בצל הקמת המדינה, שהוא גם סיפור על הקשר שבין נער צעיר ואמו. היא עשתה זאת בכל כך הרבה אהבה ליצירה עד כי כך שזו מציפה את הסרט ואת הצופה. באופן אישי וכפי שכבר כתבתי לאחר הצפייה הראשונה שלי בפסטיבל קאן, התמוגגתי, הצטמררתי והתרגשתי כל כולי מהסרט הזה.

באהבה ובדייקנות מצמררת. "סיפור על אהבה וחושך" (צילום: רן מנדלסון)

פורטמן מגלמת את פאניה, אמו של עמוס בן ה-10 (אמיר טסלר) ואשתו של אריה (גלעד כהנא), משפחה ירושלמית החיה בדוחק בסוף ימי המנדט הבריטי. המשפחה חולמת על הגשמת החזון הציוני למדינה יהודית ומתמודדת עם התוצאות כשמוכרזת מדינת ישראל, פורצת מלחמת העצמאות וההתרגשות הופכת לחרדה קיומית. עמוס הצעיר גדל כשבקרבתו לא רק השפעות סביבתיות הרות גורל, אלא גם דמויות לא שגרתיות של האב ואם. אמו מגדלת אותו בכנות וישירות כמעט כאילו מדובר באדם מבוגר, דבר שמשחק תפקיד כשהוא רואה אותה קמלה נוכח המצב המדיני, ואת אביו איש הרוח המתוסכל הולך ומתרחק מהם.

אניגמה של מילים המפתח להבנת הסרט מוגש לקהל בפרולוג הכפול שלו. תחילה אנו שומעים רק את עמוס ואמו טווים יחד סיפור, שיש בו מהאלגוריה, ומתרגלים למילים היכולות לברוא ולעצב השקפות עולם. לא לחינם נשמרה הכותרת המלאה - "סיפור על אהבה וחושך" - שכן היא אוצרת בתוכה מספר משמעויות עבור המילה 'סיפור', בעיקר כנרטיב מסוים המוגש לנו דרך קולו ותמונות מזיכרונו של אדם ספציפי, ולכן בהכרח לא כפוף לחוקי האמינות מלבד להיגיון הפנימי של עצמו. באנגלית, השפה בה הבמאית חושבת, זה אפילו יותר חריף -"A Tale of Love and Darkness", כלומר מעשייה או אגדה.

כיאה לשמו, העיסוק המרכזי בסרט הוא האופן בו סיפורים מעצבים אותנו כבני אדם וההתנגשות הבלתי נמנעת בין סיפור בדיה למציאות הקשוחה. לכן, מי שישפוט את הסרט בכלים ריאליסטיים בלבד, לא בהכרח ירד לסוף דעתה של היוצרת או לעומקה של היצירה. זאת משום שהוא מעוצב ומועבר כסיפור על אגדה שהייתה באמת, ולא במקרה גם רצופה בקטעי חלום, פרשנויות של המספר לדברי המבוגרים שלהם האזין כילד סקרן, וכמובן הסיפורים שסיפרה לו אמו, ואפילו חלומותיה המומחזים ומוצגים כחלק מרצף הדימויים הפנטזיונרי שמצייר הסרט. קולו של מוני מושונוב מלווה אותנו כדמות של סופר מבוגר המביט לאחור על חייו. הוא מקבל ייצוג פיזי כבן דמותו של עוז המבוגר, שמביט קדימה ולפניו מהלכים אביו, אמו, והוא עצמו בסמטאות ירושלים של 1945. בשלב מאוחר יותר בסרט יסביר אביו של עמוס לבנו על משמעות המילה 'קדימה', שבאה בכלל מהמילה 'קדם', כלומר הליכה אל העתיד תוך הסתכלות על העבר. זאת רק דוגמה אחת מיני רבות להיותו של "סיפור על אהבה וחושך" סרט עתיר דקויות, המצטברות לכדי דוק רומנטי ומלנכולי, שעוטף את היצירה בתמהיל של תמימות ילדותית ותוגת הבגרות. זהו גם סרט של שיאים גדולים, הכולל סצנות עזות מבע ורגש כמו הכרזת העצמאות והפיכתו של המוות למאהב מסעיר עבור אמו של עמוס.

המוות כמאהב מסעיר. נטלי פורטמן ב"סיפור על אהבה וחושך" (צילום: רן מנדלסון)

בחירות המילים והדימויים בסרט מדויקות משום שהן מתקשרות האחת לשנייה בחוטי קסם. חלומותיה של האם והאופן בו היא מספרת אותם מנחים אותנו להתמקד במילה הנוספת אותה היצירה מבקשת לפרק לגורמים - חלום. ב"סיפור על אהבה וחושך" מוצגים החלומות כבעלי יכולת להעניק לנו סיבות להמשיך לחיות ולמלא אותנו ברצון לעשייה והגשמה. בד בבד זהו סרט על הטרגדיה המובנית שבהגשמת החלום, כל חלום, בשל התרסקותו ממרומי הדמיון אל הקרקע הקשה של המציאות. בכך נכלל גם החלום הציוני, ששמר על תקווה בת אלפי שנים להקמת מדינה ליהודים, אך הגשמתו הותירה את דור החלוצים והמייסדים ריקים מפנטזיות או מאוכזבים מאופן מימושן. אולי אפשר לומר שיש משהו מנחה מדי בסרט, שלעיתים אף אומר דברים בקול רם מדי, בעיקר בכל הקשור לנרטיב הישראלי אותו הוא מתאר.הגשמת החלום הפורטמני

חשוב להזכיר שמדובר בסרט ישראלי לכל דבר ועניין או ליתר דיוק הפקה ישראלית-אמריקאית, דוברת עברית מצוחצחת, שמתאימה מאוד לתקופה בה מתרחשת העלילה. פורטמן פשוט מדהימה בניואנסים שלה בכל פעם שהיא פותחת את פיה ויוצאת משם שפת הקודש, כמו כן מדהימה המחשבה על האופן שבו הדיאלקט שבחרה בו יוצר מציאות משלה ובו בזמן מחובר למציאות הישראלית. כשם שדמות המספר בסרט מביטה קדימה ומהרהרת בעברה בו זמנית, כך "סיפור על אהבה וחושך" מהווה מבט מבחוץ על החברה הישראלית שגם בא מבפנים. כפי שהבמאי הסיני אנג לי התקבל בתשואות כשפירק את החברה האמריקאית, דווקא מפני שהוא זר (בסרטים: "סופת קרח" או "הר ברוקבק"), לפעמים נדרשת פרספקטיבה רחבה יותר כדי להבין באמת את המנגנונים שהובילו את החברה למקום בו היא נמצאת, שכן היא (החברה) לא תמיד מסוגלת או מעזה להודות בכך. לפורטמן יתרון כפול בזכות הלב החצוי שלה - היא לא רק כוכבת הוליוודית שמעניקה לנו מחסדיה ביצירת סרט על קום המדינה, אלא גם מחוברת למקום הזה באופן שורשי, ומראה בקיאות ומעורבות בענייני ישראל לאורך כל שנות הקריירה שלה.קלעה בול עם הליהוק. אוהד קנולר, נטלי פורטמן וגלעד כהנא (צילום: רן מנדלסון)

ייתכן שלצופה הישראלי יהיה נחמד לזהות את הופעות האורח הקטנטנות של מיטב שחקני ישראל בתפקידי משנה, החל מאוהד קנולר ומכרם חורי ועד לשירה האס ונטע ריסקין. למרות שלא כל ההופעות אחידות ולא כל הליהוקים היו פגיעה בול, שני התפקידים המשמעותיים ביותר מאוישים היטב - פורטמן ממגנטת כמו שרק היא יודעת, וטסלר לא פישל או זייף ולו פעם אחת. לכך יש להוסיף את ההפקה המרהיבה, החל מהשחזורים התקופתיים ועד קטעי הסיפור והחלום שהסרט שזור בהם, וזאת הודות לרשימת הקרדיטים ישראלית-בינלאומית, שבה כל אחד מתעלה על חברו. כלומר, להגיד שהצילום של סלובומיר אידז׳ק הוא ברמה אירופאית זו לא חוכמה, משום שמדובר בצלם הפולני שחתום על ״חייה הכפולים של ורוניק״ מחד ו״בלאק הוק דאון״ מאידך. אבל האמת היא שעמיתיו הישראליים לא נופלים ממנו, בין אם זה העיצוב האמנותי של ערד שאואט (״הערת שוליים״, ״מי מפחד מהזאב הרע״) או התלבושות של לי אלמביק (״מפריח היונים״, ״פלאות״). ככלל, ההתגייסות להגשמת החזון והחלום של נטלי פורטמן בסרט הביכורים שלה בראה יצירה המוכיחה כי חלומות יכולים גם להתגשם על הצד הטוב ביותר.» סיפור על אהבה וחושך - לכל הפרטים ומועדי הקרנה» איך כבשה נטלי פורטמן את ליבנו?» בשביל איזה סרטים שווה לצאת מהבית?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ