אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אהבה וחסד": פנינה מוזיקלית, עלילה מסוכסכת

מבול סרטים ביוגרפיים על מוזיקאים מציפים את בתי הקולנוע, אך מהי הנוסחה הנכונה לסרט שיצליח ללכוד את האמת שבמוזיקה? לפחות אליזבת בנקס מפיחה סוג של תקווה

תגובות

בימים אלה מספקים בתי הקולנוע שתי אופציות לצפייה בביוגרפיה מוזיקלית עם מבנה קלישאתי, שמסמן את עלייתו ונפילתו של אמן גדול רק בגלל הבחירות של אלה שסביבו, תוך הדגשת קדושתו ועליונותו על יתר בני התמותה. האפשרות התיעודית והצהובה להחריד היא ״איימי״, העוסק בגאות והשפל בחייה של איימי וויינהאוס שסיימה את חייה בטרם עת ובאופן טרגי. האפשרות הנוספת היא לביים סרט עלילתי על מוזיקאי שעדיין חי, גם אם כבר אינו פעיל - בריאן ווילסון, מי שהיה סולן להקת הביץ׳ בויז. ווילסון זכה להצלחה אמנותית אדירה גם כמפיק ומלחין בשנות ה-60. ״אהבה וחסד״, סרטו של ביל פוהלד, מביא את סיפורו באותן שנות זוהר. מאחורי הקלעים היו לא מעט רגעי אפלה שמצופים בסיפור על התקופה הכי פחות נעימה לצפייה בחייו של ווילסון, שהתמודד עם מחלת נפש בשלב מאוחר יותר של חייו, בתחילת שנות ה-80.» אהבה וחסד – לכל הפרטים ומועדי הקרנה

הסרט מבדיל בין שתי התקופות, לא רק בעזרת המצב הנפשי והתודעתי של ווילסון, אלא בעיקר בזכות העובדה שמגלמים אותו שני שחקנים שונים: בתקופה של שנות ה-60, בה ביקש להתנסות מוזיקלית לאחר ההצלחה ככוכב פופ, מגלם אותו פול דאנו (״זה ייגמר בדם״), ובשנות ה-80, בהן הוא מצוי במעקב רפואי ומדבר בהיגיון רק מדי פעם, זהו ג׳ון קיוזאק שעוטה את התסרוקת של המוזיקאי המחונן. הסרט קופץ בין הזמנים תוך שהוא משתמש בהקשרים שונים ופורש שני קווי עלילה מרכזיים, אחד לכל סיפור. במוקדם שבהם, בריאן ווילסון הצעיר מפלס את דרכו בעולם המוזיקה בעזרת משפחתו ושותפיו להרכב המצליח, אך הפרפקציוניזם שלו והתחרות עם להקות כמו הביטלס מוציאה את חבריו מדעתם. בשלב מסוים הוא מתחיל בהקלטות האלבום הניסיוני ״פט סאונדז״, שייחשב בעתיד לפנינה מוזיקלית, אך בהווה של הסרט הוא בעיקר מבודד את ווילסון ומעורר אנטגוניזם כלפיו. תסרוקת של מוזיקאי מחונן. ג'ון קיוזאק בתפקיד בריאן וויילסון (צילום: יח"צ)הסמים של התקופה גורמים אט אט לקולות בראשו, שהפכו להרמוניות ווקאליות יפהפיות המזוהות עם שירי הביץ׳ בויז, להתחלף בקולות מאיימים שבגללם אובחן כסכיזופרן פרנואיד (אבחנה שתיחשב שגויה בעתיד). הוא נאלץ להתמודד עם המחלה בתקופה המאוחרת יותר של הסרט, הפעם כקיוזאק, בזמן שהוא מוקף בפמליה מסוג אחר - זו של דוקטור לאנדי (פול ג׳יאמטי), המטפל בווילסון בכמות לא סבירה של תרופות. מפגש מקרי עם סוכנת מכירות רכבים בעלת לב רחב בשם מלינדה (אליזבת׳ בנקס) מדליק ניצוץ בינה ובין המוזיקאי המתדרדר, אך המצב כמעט ולא נותן סיכוי להתקרבות ביניהם. מלינדה היא לא אחת שנותנת לעולם למנוע ממנה מלהשיג את מה שהיא רוצה, גם אם זה גבר שבור תודעתית ומבוגר ממנה, שבעבר נהגה להאזין למוזיקה שלו.נופל לקלישאות התסריט של מייקל איי. לרנר ואורן מוברמן, ישראלי הפועל מזה שנים בארצות הברית, מצליח ליפול לכל מלכודת שטומן ז׳אנר הסרט הביוגרפי, דווקא בכל פעם שהוא מנסה להימנע מכך. הבחירה בשתי תקופות זמן הייתה יכולה לייצר דמות מורכבת ורבת ניגודים, אבל ווילסון של ״אהבה וחסד״ מסתפק בלהיות קדוש מעונה שכל סביבתו רוצה לפגוע בו, ושבכל זאת מצליח ליצור ולהעניק משהו לעולם כנגד כל הסיכויים. זה פשטני באופן שמאוד קשה לסלוח עליו, בעיקר משום שאותה הפשטנות מכתימה גם את השפה הקולנועית: ככל שהיא מנסה להיות מסע תודעתי פנימה אל נפשו השסועה של הגיבור, כך היא עלולה לדחוק החוצה את הצופה המבקש לעקוב אחר ההתרחשויות. אם מישהו יכול להסביר לי את הסיקוונס לקראת הסוף שנראה כאילו נלקח מרצפת חדר העריכה של ״2001: אודיסאה בחלל״, אהיה אסיר תודה.אותה שטחיות והיצמדות לנוסחה, נכונה לגבי עיצובן של כלל הדמויות. קשה לתאר כמה פול ג׳יאמטי הוא קריקטורה של עצמו כאן, וכואב לראות שחקן שפעם נחשב למבריק הולך ומתבהם בהופעותיו.  מול הרשע המרושע עומדת המלאכית הגואלת של ווילסון, בגילומה של בנקס, שבניגוד לרוב חבריה לקאסט מצליחה להעניק גם אהבה וגם חסד לדמותה ובסופו של דבר מצילה את הסרט. עזבו את ג׳ון קיוזאק מזייף התקף פסיכו-נרקוטי, או את פול דאנו עושה פרצופים מטופשים - אליזבת׳ בנקס עושה את הסרט הזה לשלה, ומצליחה איפה שעמיתיה נכשלים. היא מצילה לא רק את ווילסון של הסרט, אלא את הסרט כולו. אף אחד לא טרח לכתוב לה דמות עגולה או מעניינת יותר מאשר לחבריה, אבל היא ממש לא נותנת לזה לעצור אותה מלהעניק הופעה אנושית בסרט שבו כולם מתעקשים להתנהג כמו דמויות סטריאוטיפיות בביוגרפיה מוזיקלית. וזוהי נקודה חיובית נוספת לציון - הסרט משופע מהמוזיקה האלמותית של ווילסון והביץ׳ בויז, מלהיטים שכולם יודעים לזמזם ועד לקטעים ניסיוניים יותר, מה שבהחלט מסייע להקל על הסבל הקל שגורמות התמונות שעל המסך, בין אם בכוונה ובין אם לאו. 

מעניקה את האהבה והחסד שחסר לסרט. אמנדה בנקס (צילום: יח"צ)כשם שלא כדאי שסרט על שעמום יהיה משעמם לצפייה, כך סרט על גיבור מבולבל שדעתו משובשת ממש לא חייב להיות מבולבל כמו מושאו, אולי להיפך. ״אהבה וחסד״ לא מצליח להיכנס מתחת לעור התוף של ווילסון ולספק הצצה אל נפשו המסוכסכת של המוזיקאי שאחראי ללא מעט שירים מתקתקים דווקא. הוא לא מצליח משום שהוא בכלל לא מנסה, אלא מסתפק בהליכה בתלם שחצבו מאות סרטים לפניו, תוך שימוש בכלים קולנועיים והסתמכות על אהבת הצופים למוזיקה של ווילסון, כך שממנה יגיע גם חסדם. עבורי לא היה לזה סיכוי מהרגע הראשון, אבל מעריצי הלהקה או המוזיקאי ודאי כן ימצאו עניין בסרט, שאולי מוכיח כי לא תמיד צריך לדעת את הסיפור מאחורי הקלעים של יצירות אהובות ועדיף פשוט לתת להן להיות.

כתבות שאולי פספסתם

*#