"איש ללא הגיון": בידור סביר להעברת הזמן

האם וודי אלן הוא כמו סדרה אמריקאית שהמשיכה ליותר מדי עונות וכבר אי אפשר להפסיק לראות את הפרק הבא שלה? אורון שמיר נסע עד קאן כדי לחפש תשובות

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

איך נדע שעברה שנה בלי סרט חדש של וודי אלן? גם אם היינו רוצים לענות על השאלה כנראה שהבמאי הנצחי לא יאפשר זאת, משום שהוא ממשיך לייצר את סרטיו בקצב קבוע. יצירתו לשנת 2015 קרויה בעברית ״איש ללא הגיון״, והוצגה בבכורה עולמית בפסטיבל קאן האחרון. היא מגיעה אל המסכים זמן קצר לאחר מכן, עם קאסט נוצץ כרגיל וביקורות מעורבות, שגם הן כבר הפכו להרגל. החדשות הטובות לגבי הסרט החדש הן שמדובר בשיפור משמעותי לעומת קודמו. החדשות הרעות הן שזו לא חוכמה גדולה, היות שהקודם היה ״קסם לאור ירח״ הנשכח. החדשות בהרחבה הן ש״איש ללא היגיון״ הוא בהחלט סרט מעניין שמצליח בכמה מן הדברים שהוא מבקש לעשות, אבל בהשוואה ליצירות גדולות של אלן או אפילו לקולנוע אמריקאי עכשווי, כנראה שגם הוא יישכח כלעומת שבא.» איש ללא הגיון - לכל הפרטים ומועדי ההקרנה» שחקנית ללא הגיון: ראיון עם פרקר פוסיהעלילה מתרחשת ברוד איילנד, בעיקר בפרובידנס וניו-פורט, ומתמקדת בנעשה בחוג לפילוסופיה של אוניברסיטת בראון. הקמפוס תוסס ורוגש נוכח בואו של מרצה נערץ לפילוסופיה, פרופסור אייב לוקאס (חואקין פיניקס במראה מוזנח הכולל גם כרס לתפארת). אייב נחשב לאדם בלתי צפוי בעליל והוא מגיע לעבודתו החדשה כשֶבֶר כלי, שרוי במשבר קיומי עמוק ונעדר כל תשוקה מכל סוג. את ימיו הוא מעביר בשתייה לשוכרה, ודמותו הנזקקת לוכדת את תשומת ליבן של שתי נשים. האחת היא ג׳יל (אמה סטון), סטודנטית בקורס של פרופסור לוקאס לה הוא מחמיא על שכלה, מה שגורם לקנאה מצד בן הזוג שלה, שהוא סטודנט בן גילה. השנייה היא ריטה (פארקר פוסי), מורה באוניברסיטה המצויה בנישואין כבויים וחסרי תאווה, שגרה בשכנות לגיבור השרמנטי והפגיע. שתיהן מנסות לפתות אותו, כל אחת בדרכה, אבל הוא מרוכז בסבלו ולא רואה טעם לכלום. הכל משתנה כאשר שיחה מקרית שהוא מאזין לה במסעדה מעניקה לו השראה משונה לקום ולפתור את המצב בו הוא מצוי בעזרת ניעור אקזיסטנציאליסטי עצמי - לקיחת חיים של אדם שאינו מכיר על מנת להחזיר את תשוקתו שלו לחיים.בקרוב הכל יישכח. חואקין פיניקס ואמה סטון ב"איש ללא היגיון" (צילום יח"צ)

הסרט מתנהל בשני מישורים, הרגשי והשכלי. במקום ששני קווי העלילה, הרומנטי והנפשע, יתמקמו כל אחד על אחד המישורים, מקפיד אלן ללהטט ביניהם ובכך לזעזע את היסודות הסיפוריים בכל עת שמתאפשר לו. כל אחת מן הדמויות בסרט מנהלת מאבק פנימי בין מה שמרגיש נכון לבין קול ההיגיון, והקונפליקט המעניין ביותר בסרט שייך לדמות של אייב - הוא מתחיל את הסרט כאדם נטול רגש, ומסיים אותו כחסר היגיון. ישנו ניסיון לצקת עניין גם בדמות של ג׳יל, בעיקר דרך שימוש באפקט של ווייס-אובר כפול, כלומר גם שלו וגם שלה. אבל לא רק שאין לכך הצדקה סיפורית, בחירה זו גם מושכת את הסרט בכל פעם לכיוון אחר, באופן שמטלטל חזק מדי את הבסיס שלו ולבסוף גם משאיר אותו קירח מכאן ומכאן. במקום סיפור על מרצה לפילוסופיה שאיבד ומצא מחדש את התשוקה לחיים, או סיפור על סטודנטית לפילוסופיה שהתאהבה במרצה שלה ולמדה לקח, מתקבל משהו שהוא בין לבין - הוא לא באמת מצא, והיא לא ממש למדה. הכל פשוט קרה. זה לא שסרטים מרובי גיבורים הם דבר שזר לקולנוע בכלל או לקולנוע של אלן בפרט, אבל נדמה שהפעם התוצאה מפוספסת פעמיים. הקראת המחשבות של הדמויות בקול רם, נועדה לכסות על היעדר עומק ומורכבות המאפיינות הדמויות, על אף שהן אמורות לייצג אנשי רוח משכילים. שום ציטוט של פרסונה כזו או אחרת, אותו שולפות הדמויות באגביות בשיחות חולין, לא יכולה להסתיר על העובדה שמדובר באנשים בעלי מוסר מפוקפק. אבל גם זה דיון שאלן כבר היטיב להתקין בסרטיו המוקדמים יותר. קירח מכאן ומכאן. אלן עם פיניקס (צילום יח"צ)

לעזרתו של הבמאי, המסתיר את פגמי הסיפור והדמויות עם יותר מדי איפור, נחלצים שחקניו. פיניקס מצליח להקרין היטב את כל מה שנדרש ממנו במהלך הסרט, הן בחלק הכבוי וחסר המאווים, הן בחלק בו הוא חדור מוטיבציה ובעיקר בהחלקת המעבר בין שני השלבים האלה. הסרט עצמו מאוד מתקשה להצדיק את המאורע האגבי והסתמי שקורה לגיבור כמשנה חיים, אבל פיניקס משתמש בכל הקסם והכריזמה שלו כדי להסיח מכך את הדעת. סטון, השבה לעבוד עם אלן בשנית לאחר ״קסם לאור ירח״, ממשיכה בהופעות הלא זוהרות שלה אצל הבמאי. בתור מי שמעריץ את הבד עליו מוקרנת דמותה של סטון כמעט בכל סרט קשה לי במיוחד לכתוב זאת, אבל משהו בהופעות של הכוכבת אצל אלן נותר מעט חיוור ואפילו מתאמץ מדי יחסית לחן הטבעי שנשפך ממנה בדרך כלל. היא מצליחה להפוך את ג׳יל לדמות שקל להתאהב בה, כמו גם להצדיק את ההימשכות שלה למורה שלה למרות שיש לה חבר בן גילה אותו היא לא מוצאת מרתק במיוחד, אבל מרבית הפעולות שלה נראות מכניות מדי, מתוסרטות מדי. ההיפך הגמור ממה שסטון יודעת להקרין. הצלע השלישית במשולש הרומנטי, בגילומה של פוסי, נותרת דמות שיש בה משהו פתטי אך מעורר אמפתיה בו זמנית, וזאת לזכות השחקנית שלקחה תפקיד קטן והפכה אותו למשמעותי.תפקיד קטן שהפך למשמעותי. פארקר פוסי ב"איש ללא היגיון" (צילום יח"צ)

בזמן שהעלילה הרומנטית הולכת למקומות הצפויים אצל אלן, שכן הגיבור מעדיף אשה צעירה עליה הוא מפעיל שררה על פני אשה בשלה שמשליכה עצמה לרגליו, העלילה הבלשית הכפולה אמורה הייתה להעניק לסרט את המימד המפתיע והאפל יותר. מבלי לחשוף יותר מדי, ישנה הדמות המתכננת פשע לפרטי פרטים, והדמות החוקרת בעזרת שכלה החריף את הפשע, במעין טנגו שבו שני הצדדים מרקדים על קצות האצבעות. אך הסיום המטופש למדי של הפן הזה בסרט, ולמעשה של הסרט כולו, די סותם על הגולל גם על האופציה הזו. מה שנותר בסופו של יום הוא סרט רגיל תוצרת וודי אלן של שנות האלפיים-עשרה - בידור אפשרי למעריציו, אופציה סבירה בקושי להעברת הזמן עבור כל האחרים ובעיקר שאלה חדשה-ישנה - האם וודי אלן הוא כמו סדרה אמריקאית שהמשיכה ליותר מדי עונות וכבר אי אפשר להפסיק לראות את הפרק הבא שלה? או שאולי דווקא אפשר? יהיה אשר יהיה, סדרת טלוויזיה אמורה להיות הדבר הבא שיעשה, כך שקושיה זו תעמוד למבחן ממשי.» איש ללא הגיון - לכל הפרטים ומועדי ההקרנה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ