אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ערים של נייר: אשמת המתבגרים

אוסף קלישאות על גיל נעורים ומשחק משונה של קארה דלווין היו אמורים להפוך את "ערים של נייר" לסרט קיץ מיותר, אבל בכל זאת הוא מצליח ללכוד משהו אמיתי ומזוקק מחווית ההתבגרות המרירה-מתוקה

תגובות

טרנד חביב שתפס תאוצה הקיץ הוא ללכת לראות סרט לפי הסופר שעל יצירתו הוא מבוסס. כלומר בחירת אופציית הבילוי לא לפי כוכבים ואפילו לא לפי הבמאי. בשבוע שעבר הגיע ״מקומות אפלים״, שהפוסטר שלו טרח לשווק אותו (ובצדק) כיצירה חדשה של הסופרת שהביאה לנו את ״נעלמת״, כך שכל מי שרצה מותחן אמריקאי מיזנתרופי, ידע היטב לאיזה סרט ללכת באותו סופ"ש. כעת מגיע אלינו ״ערים של נייר״, שהוא קודם כל הסרט החדש על פי ספר של ג׳ון גרין. למרות שאין שום קשר מבחינת העלילה או הדמויות לספר/סרט המצליח ״אשמת הכוכבים״, הבחירה בשמו של גרין כמקדם מכירות ראשי היא נכונה מבחינת כיוון לקהל היעד - מתבגרים ומתבגרות. מאידך, סרט על פי ספר חדש של הסופר שיצר את ״אשמת הכוכבים״ עלול לפתח ציפיות שליליות מצד מי שאינו קהל היעד, ובמקרה של ״ערים של נייר״ הן יעשו לו עוול. זאת משום שלא רק שאין בו סצנה בה שתי הדמויות הראשיות מתמזמזות בבית אנה פרנק, מה שהופך אותו אוטומטית לטוב מקודמו, אלא שמדובר בסרט התבגרות שהוא אשכרה בוגר לגילו.» "ערים של נייר" - לפרטים נוספים ומועדי הקרנה

העלילה מתרחשת בחלק המנומנם של אורלנדו, בו שום דבר מסעיר לא קורה בדרך כלל. את השעמום הזה מפרה באופן עקבי מרגו (קארה דלווין), שמאז שעברה לגור מול קוונטין (נאט וולף) מסרבת לצאת לו מהראש. הם הפכו לחברים מגיל צעיר אך התרחקו מאוד בתיכון, בעיקר בשל אירוע אחד בו ביקשה מרגו לשתף את קוונטין באחת ההרפתקאות המסוכנות שלה והוא השתפן. או לפחות כך הרגיש, כנראה משום שסירב לקבל את מעמדו החברתי הפחות מזה של הנערה שהפכה להיות מלכת השכבה. קוונטין מבלה את ימיו עם שני חבריו הטובים בן (אוסטין אברמס) ורדאר (ג'סטיס סמית'), ומת כבר לסיים את התיכון או לקבל הזדמנות שנייה ממרגו, מה שיבוא קודם. מה שבא קודם הוא לילה משנה פרספקטיבה בחברת שכנתו/אהובתו, שבבוקר לאחריו היא נעלמת באורח פלא. הוריה כבר לא מתרגשים מעוד בריחה מהבית של בתם חובבת התעלומות ותשומת הלב, אבל קוונטין יודע שהפעם זה אחרת. הוא מחליט לארוז את חבריו ולצאת למסע בעקבות רמזים ופירורי מידע שהשאירה במטרה למצוא אותה ולהתוודות על רגשותיו.כל קשר למשחק מקרי בהחלט. קארה דלווין ב"ערים של נייר" (צילום יח"צ)

החלק הפותח והנועל של הסרט הוא תיאור מדויק למדי של אהבה ראשונה, והאופן שבו גיל ההתבגרות נוטה להפוך אותה לגדולה מהחיים. קוונטין לא מאוהב במרגו כאדם אלא כקונספט, מעין אלילה שהוא בורא בדמיונו. הסרט, שמסופר מנקודת מבטו, מצליח לעשות את אותו הדבר ולהפכה למיתוס. האמינות של חלק זה מתאפשרת הודות לשחקן הראשי ולמרות השחקנית. וולף הוא ליהוק נכון גם מבחינה חזותית לתפקיד של טיפוס חולמני (למרות שבסרט אמריקאי אחר מהשנה החולפת, ״סבתא״, גילם דושבאג מאצ׳ואיסטי), וגם בזכות החן הטבעי שהוא מביא לתפקיד ושימוש נכון במימיקה בלבד בכדי להעביר מצב רגשי. לעומתו, כל קשר בין דלווין לאמנות המשחק הינו מקרי בהחלט, ובואו לא נתחיל בכלל לדבר על האירוניה הגלומה ברגע בסרט בו היא מסבירה לשותפה לפשע על מסיר שיער גבות. עם זאת, גם הליהוק שלה מצליח דווקא משום שיש בה משהו בלתי נסבל, שמחזק את תחושת "מה הוא מוצא בה?" שחשים חבריו. בכל מקרה, אין הרבה ממנה בסרט, משום שהיא נעדרת מרובו כדמות אך נוכחת כאידאה, ועל כך יש לברך.תיאור מדויק של אהבה ראשונה. "ערים של נייר":

בנוסף, וכפיתוח של הרעיון המרכזי, גם דמויות המשנה עוברות תהליך התבגרות שכולל התפכחות מאשליית התיכון ואימוץ מבט בוחן יותר בדברים כפי שהם. לייסי (הלסטון סייג'), חברתה הנבגדת של מרגו, רק רוצה שיפסיקו להתייחס למראה החיצוני שלה ושמישהו יתעניין גם באישיות או במוח שלה. במקביל, בן, המתעניין בה מינית, ילמד שבנות הן יותר מרק איך שהן נראות. אלה מסרים שאמורים להיות מובנים מאליהם, אבל גם כאלה שאי אפשר לזלזל בהם כשהם מגיעים דווקא בסרט תיכון אמריקאי קלאסי לכאורה, בו רוב הדמויות מצויות בשלב של לעשות דברים בפעם האחרונה לפני החופשה שתוביל לקולג'. כקונטרה מציב הסרט את דמותו של קוונטין, שלמעשה היה שקוע בעולם הפנטזיות כל התיכון וכעת רק עושה דברים בפעם הראשונה, כלומר מתחיל לחיות באמת.התפכחות מאשליית התיכון. "ערים של נייר" (צילום יח"צ)

כל אלה אינן פרשנויות מקוריות שלי, אלה משפטים שנאמרים פחות יותר בניסוח זה בסרט עצמו, מה שמונע ממנו רובד נוסף שהיה מעניק לו עומק. וכשהמעטפת כוללת גם בחירות פסקול צפויות (בעיקר שירי אינדי) והופעת אורח של אנסל אלגורט, הרושם שעלול להתקבל הוא של מוצר אמריקאי שגרתי. אבל בכל זאת יש משהו ב"ערים של נייר", איזו לכידה נאה של משהו אמיתי ומזוקק מחווית ההתבגרות המרירה-מתוקה. אולי זה בזכות הרגישות והאנושיות שהביא עימו הבמאי ג'ייק שרייר, אותה הפגין היטב בסרטו "רובוט ופרנק", ואולי זה באמת מה שמביאים עימם ספריו של גרין המדברים בגובה העיניים עם מתבגרים ומתבגרות ברחבי העולם ושכשלתי לראות ב"אשמת הכוכבים" וכעת אני רואה.» "ערים של נייר" - לפרטים נוספים ומועדי הקרנה

כתבות שאולי פספסתם

*#