אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מקומות אפלים": עלילת מתח קלושה

אם צ׳יזבטים זה הקטע שלכם ״מקומות אפלים״ הוא אחד לא רע. בכל המובנים האחרים מדובר בסרט שהמסר העיקרי בו הוא שנשים הן שטניות וגברים הם מטומטמים

תגובות

בשנה שעברה התברג הסרט "נעלמת" בצמרת הסרטים הבולטים של השנה, עם הצלחה נאה בקופות ובביקורות כאחד. זה קרה לצד דיונים על מיזוגניה שלכאורה טבועה בסרט, שבעיניי לא הייתה חסרה בו גם מידה רבה של מיזאנדריה, כמו לרבים מסרטיו של דייויד פינצ׳ר. מירב ההאשמות נהדפו בעזרת העובדה שאת הספר שעליו מבוסס הסרט כתבה אישה המגדירה עצמה כפמיניסטית - ג׳יליאן פלין. ״נעלמת״ הוא ספרה הטרי ביותר, ובעקבות הצלחת הסרט הוחלט לעבד גם את יצירותיה הקודמות למסך הגדול, בסדר הפוך. ספרה הראשון, ״חפצים חדים״, יהיה האחרון שיהפוך לסרט, וכעת מגיע אלינו ספרה השני, ״מקומות אפלים״. כפי שניתן לשים לב כבר בכותרות היצירות של פלין, מעשיות מסתוריות הן תחום ההתמחות שלה. אך האם יש לסופרת משהו נוסף להציע לעולם מלבד עלילות מתח קלושות? ולא פחות חשוב, האם יש לה מה להגיד על העולם מלבד "נשים הן שטניות, גברים הם מטומטמים"? אם לשפוט על פי הסרט הנוכחי, כנראה שלא ולא.» מקומות אפלים - לכל הפרטים ומועדי ההקרנה

גיבורת הסרט היא ליבי דיי (שרליז תרון), ניצולה מטבח שהתחולל בבית משפחתה בשנות ה-80, ושהפך אותה לאדם מבוגר תלותי וחסר אחריות. היא מסרבת לנבור בטראומה מעברה, שכן עדותה שלחה את אחיה לכלא באשמת רצח כל משפחתם, כשם שהיא מסרבת לעבוד וחיה על כספי תרומות בלבד, המגיעים מאזרחים ששמעו את סיפורה. אך קרן הנאמנות הולכת ומתרוקנת, וליבי הזקוקה לכסף נענית להצעה מוזרה למדי - יוצר איתה קשר בחור בשם לייל (ניקולס הולט), העומד בראש קבוצה המתעניינת במקרי רצח שלא פוענחו כראוי על ידי הרשויות. הקבוצה מוכנה לשלם לליבי, בהתחלה כדי שתעיד מולם ולאחר מכן כדי שתחקור ותתעמת עם עברה. הכל כדי לגלות מה באמת קרה בבית משפחת דיי בלילה ששלח אותה לילדות מצלקת ואת אחיה לכלא ל-28 השנים הבאות. משום מה ליבי חושבת שהרבה יותר הגיוני לשתף פעולה עם משחק התעלומות של האנשים הלא לגמרי שפויים הללו במקום ללכת לעבוד לראשונה בחייה, ובכך מניעה שני קווי עלילה - זמן ההווה שמראה לנו את ההתקדמות בחקירה שלה, וזמן העבר שפורש את מערך האירועים שהובילו ללילה הנורא.

משחקים במקום עבודה. שרליז תרון ב"מקומות אפלים" (צילום יח"צ)ב"נעלמת", התקפות המיזנתרופיה והנסיונות של פלין לזעזע באמצעות מניפולציות זולות גובו בבימוי המהוקצע והמלוטש של דייויד פינצ'ר. כאן הבמאי הוא ז'יל פאקה-ברנרד ("המפתח של שרה"), שלא מצליח להוציא את המקסימום מהחומר הממילא לא מדהים שסופק לו, ובכמה החלטות אמנותיות תמוהות משאיר את הסרט הלא חכם הזה לדשדש במקום. סגנון הצילום הרועד והתזזיתי של בארי אקרויד, הצלם הקבוע של פול גרינגראס (״קפטן פיליפס״, ״טיסה 93״), פשוט לא מתאים כאן ונראה כאילו הסרט נמצא צעד אחד אחרי האירועים שהוא מבקש ללכוד בעדשתו. זאת בעוד הסיפור עצמו מתקדם בכיוונים כה צפויים, עד כי כל מה שעל הצופה לעשות הוא לשלב ידיים מאוחרי הראש ולחכות להסבר שיגיע בסוף, כי הרי אין שום סיכוי שיתנו לנו להבין משהו בעצמנו. בנוסף, שני הקווים המקבילים של העלילה מצטלבים באופן נוח מדי, שיותר מתאים את עצמו לתסריט מאשר לאופן אמין וסביר בו היו צריכים להתרחש האירועים. וכל זה בלי לגעת בכמה החלטות מאוד משונות של כמעט כל הדמויות, ששוב משרתות בעיקר את הסיפור אבל צפות לתודעה בתום הצפייה יחד עם סימני שאלה עצומים ומהבהבים.סימני שאלה עצומים ומהבהבים. "מקומות אפלים" (צילום יח"צ)

מן העבר השני, אם צ׳יזבטים זה הקטע שלכם, ואין כל רע בזה מפעם לפעם, ״מקומות אפלים״ הוא אחד לא רע. הסרט מנסה לתעתע בכל מספר דקות, זורק רמזים חסרי כיסוי וכיוונים אפשריים למציאת האמת, מחשיד מספר רב של דמויות כדוברות שקר ועוד כהנה וכהנה טריקים יעילים. הנסיעה המזגזגת הזו עוברת חלק יחסית בעיקר בזכות השחקנים והשחקניות, שעושים כמיטב יכולתם להתאים את דמויותיהם לעולם היענו-אפל והחצי-עשוי של הסרט. תמיד כיף לראות את שרליז תרון בתפקיד ראשי, וזה מהנה כפליים בתוך זמן כה קצר. נדמה ש-2015 מסתמנת בתור השנה שלה, לאחר שכבר קיבלה חיבוק מהתעשייה והקהל כאחד על הופעתה ב"מקס הזועם: כביש הזעם", אחרי שנים לא קלות מאז הזכייה באוסקר על "מונסטר", למרות שבהן הקפידה על הופעות מעולות מדי פעם בפעם ("תקועה", ״שלגייה והצייד״, ״פרומתאוס״), אך זכתה לכתף קרה. כאן היא מוכיחה שאין אצלה באמת תפקיד רע, לא משנה כמה רזה כתובה דמותה, ובעיקר גורמת לכל מי שסביבה להיות טוב יותר, או אולי להחוויר לצידה - תלוי את מי שואלים. הולט שב לשתף עימה פעולה אחרי שכיכב אף הוא ב״מקס הזועם 4״, ושמות נוספים ששווה לציין הם כריסטינה הנדריקס בתפקיד אם המשפחה, קלואי גרייס מורץ בתפקיד חברתו המסיתה של האח המואשם ברצח, ושני השחקנים שמגלמים את דמות האח בשתי תקופות הזמן - טיי שרידן וקורי סטול. כולם כאן ודי משתדלים, וזה פחות או יותר מה שיש לומר עליהם, או בכלל על הסרט הזה. אבל למה ציפיתם מסרט על פי ג׳יליאן פלין?

כתבות שאולי פספסתם

*#