אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"פיקסלים": נוסטלגיה שיצאה משליטה

מצד אחד מדובר בקומדיית אקשן מד״בית שמטרתה העיקרית הוא לגרום הנאה. מצד שני התקפי נוסטלגיה אורבים מכל פינה, ומצד שלישי לא ברור מי קהל היעד של להיט הקיץ החדש של אדם סנדלר. מה הפלא שאורון שמיר יצא קצת מבולבל?

תגובות

אחרי ש״באטלשיפ״ הביא אל המסך הגדול את משחק הלוח המפורסם, ולפני שמאיימים עלינו בכל מיני ״טטריס - הגרסה הקולנועית״, מגיע ״פיקסלים״, הסרט שמהווה את גרסת ה-VIP של הרעיונות המגוחכים. היצירה שמבוססת על סרט קצרצר מ-2010 שמטרתו הייתה בעיקר להפגין את יכולות עיבוד התמונה של יוצרו פטריק ג׳ין, מציגה עולם בו משחקי ארקייד משנות ה-80 פולשים לכדור הארץ. לא סרט על פק-מן ואז המשכון על דונקי-קונג וכן הלאה לטרילוגיה, אלא איגוד של רוב משחקי הווידאו האהובים מהאייטיז, המשלבים כוחות נגד האנושות בסרט אחד.

» פיקסלים - לכל הפרטים ומועדי ההקרנה

אדם סנדלר לקח אחריות על הפרויקט ככוכב ומפיק, הביא עימו את תסריטאי הבית טים הרליהי וטימותי דאולינג, ושכר את במאי סרטי הילדים כריס קולומבוס (״שכחו אותי בבית 1ו-2״, ״הארי פוטר 1 ו-2״). בעולם מושלם הסרט הזה היה יכול להיות שילוב נחמד ולא מזיק של ״מכסחי השדים״ ו״טרון״ או ״גברים בשחור״, אבל בעולמנו הרחוק מאוד משלמות, מה שיצא מבדר פחות מאותם משחקים ישנים ופשוטים להחריד ששימחו את ילדי תבל לפני שלושה עשורים.

יתכן ותחושו דגדוגי נוסטלגיה נעימים. מתוך "פיקסלים" (צילום: יח"צ)זה מתחיל בדיוק כמו שאתם יודעים שזה יתחיל, עם סיקוונס המציג את הגיבורים בילדותם כארקיידרים נלהבים. סם ברנר (לימים אדם סנדלר) וחברו הטוב קופר (בעתיד קווין ג׳יימס) נפגשים בארקייד בשנת 1982 ומנסים לשבור שיאי עולם בכל המשחקים המצרצרים של התקופה. הם חוברים אל ילד פלא בשם לאדלו (שיגדל להיות ג׳וש גאד) וסובלים מנחת זרועו של אלוף העולם הנוכחי אדי (שיהפוך לפיטר דינקלדג׳), המכנה עצמו ״הלהביור״. מטורניר האליפות הגדול נשלחות דגימות של המשחקים לחלל כחלק מתוכנית של נאס״א לשגר קפסולות זמן אל היקום במטרה לתקשר עם חיים תבוניים וללמד אותם עד כדור הארץ. כשלושים שנה מאוחר יותר, מי שקולט את המסר הם חייזרים המפרשים אותו כהכרזת מלחמה ומחליטים להביס את כדור הארץ באמצעות משחקים שלו. לשם כך הם יוצרים גרסאות מוגדלות והרסניות של משחקי ה-8 ביט ומבקשים לשחק בהם עם טובי הלוחמים של כדור הארץ. וכך חבורת הילדים של 82׳ מוצאת את עצמה שוב נגד המשחקים שניסו להביס בצעירותם, אלא שהפעם הם נלחמים על גורל הכוכב בעזרת מערכות נשק מתקדמות שמספקת להם מומחית בתחום (מישל מונאהן).

על החלקים הבאמת טיפשיים בעלילה, כמו למשל העובדה שקופר נעשה לנשיא ארצות הברית באופן נוח למדי, או שאשפית הנשקים מנהלת מערכת משיכה-דחייה עם הגיבור, לא שווה להתעכב. גם לא על הגיון בכלל והגיון פנימי בפרט, שני מוטיבים שנעדרים מהסרט לחלוטין. אחרי הכל, מדובר בקומדיית אקשן מד״בית, שמטרתה העיקרית הוא לגרום הנאה בצד דגדוגי נוסטלגיה. זוכרים איך ב״באטלשיפ״ נמצאה דרך לשלב את משחק הצוללות בסרט עצמו? אז ברור שב״פיקסלים״ יהיה סיקוונס לחימה בפק-מן ממבט-על שמדמה את המשחק, נכון? ובאמת יש. למעשה, כל מה שאתם מנחשים שיהיה בסרט - יש. אבל אם כל מה שהצופים היו שמים בעצמם בסרט מסוג זה אכן נמצא בו, אולי זה לא אומר טובות על כמות ההשקעה של היוצרים.

אם ליפול למלכודת של קלישאות מעולם הגיימינג, את הסרט הזה כתבו "Noobs", וככזה הוא גם מיועד למתחילים. מי קהל העד של הסרט הזה, אתם שואלים? גם אני. הוא ילדותי מדי למבוגרים אבל לא יעורר זיכרונות מימי הארקייד בקרב הילדים, כך שהוא כנראה מתאים אך ורק לילדים שנולדו בשנות ה-70, התבגרו ב-80, ואז קפאו בזמן עד היום.

לפחות החייזרים מצילים את המצב. "פיקסלים" (צילום: יח"צ)

"פיקסלים" בהחלט מכיל כמה רגעים חביבים של מיצוי הקונספט, אבל כל כולו חוטא למדיום עליו הוא נשען. נתחיל בעובדה שבכניסה לאולם יחלקו לכם משקפי תלת-מימד מרגיזים לצורך צפייה בסרט המבוסס על משחקים שהתקיימו בעולם ממוחשב ודו-מימדי בלבד. ההעברה של המשחקים לעולם המוחשי שלנו, עם או בלי האפקט התלת-מימדי של המשקפיים, מוציא מהם את כל הייחוד ושולח את הגיבורים לירות בכל מה שזז, משל היה זה סרט אקשן רגיל או משחק מחשב סתמי. מדי פעם ישנן התכתבויות עם מה שכן הפך את המשחקים לייחודיים ולכן גם למהנים, אבל האם זה מוגזם לבקש רגע אחד של השראה אמיתית בסרטים הוליוודיים בימינו? האם רק לי מפריע שכל האפקטים המיוחדים היום נראים אותו הדבר בכל הסרטים ולכן גם חוטאים לשמם, והאם אפשר כבר להשמיד את ספרי ההדרכה לתסריטאים שהופכים את רוב הסרטים האמריקאים של היום לצפויים ומשעממים כל כך?

הדמות של אדם סנדלר כל הזמן אומרת שהיא טובה במשחקים הישנים רק משום שקל לעלות בהם על הדפוסים החוזרים ולצפות את המהלכים, אבל זה בדיוק מה שאפשר להגיד על הסרט עצמו. אם כבר אדם סנדלר, ודאי לא תופתעו לגלות שהקומיקאי השחוק מבצע כאן את הרוטינה הרגילה שלו - מסתפר מעט שונה מהרגיל (הפעם יש לו פאות לחיים בדיוק עד קצה האוזן, נדמה לי שככה טרם ראינו אותו), ממציא לעצמו שם גנרי - וקורא לכל זה דמות בסרט קולנוע. אם עוד יש לכם כוח אליו, אשריכם. לצידו, ג׳יימס שמשתדל בעיקר לא להפריע, מונאהן שמנסה לגנוב את ההצגה ללא הצלחה יתרה, ג׳וש גאד ששב ומתגלה כקומיקאי בחסד וכמי שאחראי למרבית החיוכים, ופיטר דינקלדג׳ שמזכיר שהוא אינו קומיקאי כלל וכישוריו האחרים והמוכחים מתבזבזים כאן לריק.

לניסיונות ההצחקה הנוספים אחראיים בעיקר מסרי הווידאו שרקחו החייזרים עבור תושבי כדור הארץ באופן שמגחיך את שנות ה-80 אפילו יותר ממה שזכרתם, ולא הומור מבוסס סיטואציות או דמויות. ואם חשבתם שכל זה היה מיותר, מגיע סיקוונס הקרדיטים של ״פיקסלים״ ומייתר לחלוטין את הסרט שבא לפניו. הוא מספר שוב את כל הסיפור של הסרט ממש מהתחלה ועד הסוף, אבל באנימציית 8-ביט חביבה וגמלונית שדווקא כן לוחצת נכון על בלוטות הנוסטלגיה. אילו רק כל הסרט היה עשוי בחן ובהשקעה של כותרות הסיום שלו, גם אצלי ההתרפקות עליו כחוויית עבר קרוב, הייתה משמעותית הרבה יותר.

כתבות שאולי פספסתם

*#