אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הקפות": מסע ההתבגרות שהופך לדרמה זוגית

סרטה הראשון של הבמאית לי גילת התכוון להציג את מסע התבגרותו של אהרון, נער צעיר בשכונה קטנה, אך באמצע הפך לדרמה זוגית של הוריו. אורון שמיר התאהב בסיפור ובדמויות, אך מרגיש שהמעגל לא הצליח להסגר ביעילות

תגובות

בשבוע שעבר ננעל פסטיבל קולנוע דרום ה-14 עם "הקפות", סרט הביכורים של לי גילת, שגם ניסה את כוחו בעונת פרסי האופיר הקודמת. בסופו של דבר הוא סיים בלי מועמדויות, כיאה לשנה העמוסה ומלאת התחרות. למרות זאת, "הקפות" יכול לשאוב עידוד מהצלחתו של סרט הנעילה הקודם של הפסטיבל שנערך בשדרות, הלוא הוא "גט: המשפט של ויויאן אמסלם". כמוהו, גם "הקפות" מתהדר בקאסט שחקנים נהדר ובונה את רוב הדרמה על מנהג יהודי והיישום שלו בחברה הישראלית. בשני הסרטים מדובר על סוג דרמה שגוררת אחריה משמעויות הרות גורל עבור הדמויות שמניעות את העלילה.

» הקול בראש יקסים אתכם עד דמעות וצחוק בלתי נשלט» הקפות - כל הפרטים

כפי שמרמזת הכותרת, הסרט מתרחש סביב מאורעות שמחת תורה. אהרון ניניו (אגם אוזלבו) מתכונן לבר המצווה שלו, כשחלומו הגדול הוא שעליזה (נועה אסטנג׳לוב) מלכת הכיתה תשים לב אליו, בינתיים הוא יסתפק בכך שבריוני השכונה יניחו לו. הרב הקהילתי (אורי גבריאל) מבטיח לבנים הצעירים שמי שינצח בחידון שלו יזכה לשאת את ספר התורה בהקפת הזכות המסורתית, ואהרון שם לו למטרה לזכות בתפקיד הנחשק. יש המאמינים כי מי שנופל בחלקו הכבוד של שמחת תורה יכול לפנות ישירות לאלוהים בבקשה אחת, ואהרון כבר יודע מה יבקש אם יזכה. לרוע מזלו, המצב בבית משנה את תוכנותיו כשהמתח בין הוריו גובר .

לפנות לאלוהים בבקשה אחת. "הקפות" (צילום: רן מנדלסון)

אהרון הוא ילד רגיש, הקרוב יותר לאמו (אסי לוי), שאליו היא מתייחסת כאל האור של חייה, בעוד שעם אביו (ליאור אשכנזי) היחסים יותר מורכבים. האב עוסק בשרברבות ושונא את עבודתו, כפי שניתן להבין מהמשפט הקבוע והאירוני שלו, "חרא על הפנים שלי". הוא לא מצליח להתגאות בבנו או אפילו להתייחס אליו כמו שצריך, אך אהרון מקווה שנשיאת ספר התורה תזכה אותו בכבוד לו הוא ראוי מצד אביו המתנכר. האב, מצידו מתעניין פחות בחלום של בנו ובעיקר עסוק בהפעלת לחץ על אשתו להביא עוד ילד. הבעיות של משפחת ניניו זולגות החוצה אל השכונה הקטנה, בה כולם יודעים הכל על כולם, ונדמה שהכל מתנקז אל החג הגורלי ואל אירועי ההקפות בבית הכנסת.

בתור ניסיון בימוי ראשון של פיצ'ר מלא, גילת מציגה ביטחון רב בעת בימוי סרטה הראשון, שלו גם כתבה את התסריט. עד כה היא בעיקר כתבה לטלוויזיה ("עניין של זמן" ו"בנות הזהב") וערכה תסריטים של אחרים ("הערת שוליים"). על המימד החזותי הופקדו הצלם שי גולדמן ("ביקור התזמורת") והמעצב האמנותי מיגל מרקין ("פעם הייתי"), שהדגישו את הצניעות בה חיה המשפחה מול הזוהר וההבטחה של ערב ההקפות. עינת גלזר-זרחין, המנוסה והמוערכת ("אביבה אהובתי", "הערת שוליים") הופקדה על העריכה. אל הצוות הוותיק (שכבר זכה בכמה פרסי אופיר בעבר) שמלווה את הבמאית בתחילת דרכה, ניתן להוסיף גם את האנשים שעושים את עבודתם נאמנה לפני המצלמה, ולפרגן לשחקנים.

כמעט כמו משפחה. הקאסט של "הקפות" (צילום: רן מנדלסון)

כמעט על כל הקאסט אפשר לומר שהם מתחילים את הופעותיהם בחריקה קלה ומסיימים בתרועת שופר רמה, כשממש יפה לראות את השחקנים הוותיקים תומכים בצעירים שלצידם. אל השמות שהוזכרו לעיל צריך לציין גם את פלורנס בלוך, אלברט אילוז ויעקב כהן, שמסייעים בהופעותיהם הצנועות אך האקוטיות, לאפיין באופן מידי את תושבי השכונה. כמו כן, חשוב לציין שדמויות המשנה הן שמעניקות לסרט את הפן ההומוריסטי, הנחוץ בסיפור דרמתי מעין זה. מרבית הפאנצ׳ים הונחו בפיה של שי אלקיים והיא עושה עבודה נפלאה. זהו חוק ידוע שילדים גם תמיד גונבים את ההצגה וגם אומרים את האמת, בייחוד ברגעים שבהם יש קושי לשמוע אותה, מה שמיד מייצר מבוכה שמובילה לצחוק. ואם כבר בענין ההומור עסקינן, יש בסרט סצנה קומית בכיכובו של אקדח סיכות, באופן שמתכתב עם "אפס ביחסי אנוש", ומכיוון ששני הסרטים נוצרו באותו הזמן, אין אלה להכריז שמדובר בצירוף מקרים קוסמי קומי.

לא פחות חשוב מהעשייה המקצועית, הוא התוכן, מאחר שתמיד נחמד לראות סרטים ישראלים שעוסקים במנהגי וחגי ישראל ולהצר על כך שאין יותר סרטים סביב הנושא הזה. הבנייה של הסרט סביב האירוע הדתי/חברתי הזה משרת היטב את "הקפות", שכן הוא מחצין ומעצים את הקונפליקט של כל אחת מהדמויות. אהרון מעוניין להוכיח את עצמו בפני אביו, ואיזו דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר להפוך לגאוות השכונה לערב אחד? בנוסף, וכמשתמע מן המנהג עצמו, יש בהקפות של שמחת תורה כדי לרמוז על התפילה של הדמות הראשית לסגירת מעגל, להגעה לשלמות, גם בסביבתה ובעיקר בתוך התא המשפחתי שלה. הרובד הזה של הסרט הופך להיות המרכזי ביותר מהבחינה הדרמתית, שכן כל הרגשות, התקוות והאכזבות של הדמויות מתנקזות אל ערב שמחת התורה הגורלי. אלא שבהחלטה עלילתית שקשה להסביר, השיא של הסרט מגיע פחות או יותר במרכזו ובכך חוצה אותו לשניים כשהתוצאה המתקבלת היא תחושה של שני סרטים שחוברו להם יחדיו.

השתלטו על הסיפור. ליאור אשכנזי ואסי לוי ב"הקפות" (צילום: רן מנדלסון)

בחצי הראשון שלו, "הקפות" פורש סיפור התבגרות כואב ויפה, שיכול היה להתפתח הרבה יותר, אך הבשיל מוקדם מדי. בחצי השני עובר הפוקוס אל מערכת היחסים בין שני הוריו של אהרון, המצויים במתח מתמיד בעיקר בשל העובדה שאין להם ילדים נוספים. הרבה מהדרמה שנבנתה החל מראשית הסרט מתמוססת באמצע, ובמקומה נשארת התבוססותם של ההורים במצבם. כל זה קורה לצד הסתגרות מסוימת בדמותו של אהרון, שסיפור ההתבגרותו כאילו קפא ונותר לא שלם. ייתכן שהייתה כאן החלטה לנסות ולפתח את דמויות המשנה ההוריות כדי להסביר ולהבהיר את מניעיהן ומצבן מראשית הסרט, אבל מאחר שהדבר מגיע על חשבון המשך ההתפתחות של הדמות הראשית והמתבגרת, יש כאן טעם נפגם. התמונה של משפחת ניניו, כפי שהיא משתקפת בסיום הסרט, אכן שלמה ומאוזנת יותר, אך עם זאת מונעת מהדמות הבאמת מעניינת לשאת את הסרט על גבה ולסחוב אותו אל מעל לממוצע.

הקפות - בימוי: לי גילת, החל מה-18.6 בבתי הקולנוע

כתבות שאולי פספסתם

*#