אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"עולם היורה": הטי רקס חוזר והוא עולה על כל הציפיות

את מה ששני ההמשכונים הקודמים לא הצליחו לעשות, "עולם היורה" עושה ובגדול. הדינוזאורים של שפילברג חזרו כדי ליצור מהומה, שגרמה לאורון שמיר להתרגש כמו בפעם הראשונה

תגובות

לפני שני קיצים הוקרנה בבתי הקולנוע גרסת תלת-מימד ללהיט הקלאסי של סטיבן ספילברג ״פארק היורה״. רבים טענו, ובצדק, שהיה זה אחד מהסרטים היותר מוצלחים של קיץ 2013, בדיוק 20 שנה אחרי שהלהיב לראשונה את דמיונם של חובבי הדינוזאורים ושוחרי סרטי האקשן וההרפתקאות. שובו למסכים, גם אם רק לרגע ובגרסה שונה מהמקור מבחינת כמות המימדים, הביאה עימה תחושה כי לעולם לא נזכה יותר לסרט שישתווה לריגוש שייצר ״פארק היורה״ הראשון. התחושה מתעצמת אם לוקחים בחשבון את שני ההמשכונים שלא הצליחו לשחזר את הקסם של קודמם. בקיץ שעבר היה עוד ניסיון להקים לתחייה מפלצת שתשביע את תאבונם של חובבי לטאות ענק הרסניות, עם הגרסה המחודשת ל״גודזילה״, אך הניסיון הזה רק הוכיח שסרטים כמו ״פארק היורה״ כבר לא עושים יותר. אמנם היום יותר מתמיד האפקטים מאפשרים להגשים חזון של בריאת יצורים ירקרקים עם לסתות קטלניות, אבל מה כל זה שווה אם הסיפור מעפן והגורם האנושי לא מהווה שום פקטור? סיבות אלה ורבות אחרות עמדו כרועץ אל מול ״עולם היורה״ והניחו ידיים על המותניים בהתגרות. עכשיו אפשר לנשום לרווחה ולומר שהפרק הרביעי בתולדות סדרת סרטי הדינוזאורים המהונדסים גנטית, לא רק שעמד בגבורה באתגר כמו טי-רקס אמיתי, אלא גם הרביץ שאגת ניצחון מהדהדת בסופו. סוף כל סוף הגיע ההמשכון שלו אנחנו מחכים כבר עשרים שנה.

» עולם היורה - לכל הפרטים» האם המעבר של הפמליה למסך הגדול היה מוצלח?

״עולם היורה״ הוא שמו של פארק שעשועים שקם על חורבות ״פארק היורה״ המקורי, באופן סמלי שמקביל לאורך כל הצפייה בין שני הסרטים ובכל אספקט אפשרי. הפארק רץ בהצלחה כבר עשרים שנה, ואנשיו מנסים שלא להזכיר שבפעם הקודמת שנבראו בו מחדש דינוזאורים, הם גם ניסו לקחת חזרה את שליטתם בכדור הארץ מבני האדם, כי זה לא יעשה טוב ליחסי הציבור. האי שבו נמצא הפארק שוכן בסמוך לקוסטה ריקה, ובו פועל בהצלחה מעין מתחם בנוסח דיסנילנד או ״Sea World״, שהוא למעשה גן חיות עצום מימדים. הפארק מכיל אך ורק לטאות פרה-היסטוריות שהמדע השיב לחיים ושם בכלובים שקופים. שני אחים צעירים (ניק רובינסון וטיי סימפקינס) מגיעים לבקר בעולם היורה, כשהאח הקטן הוא חובב דינוזאורים רציני בעוד שהאח הגדול שם בעיקר כדי להשגיח עליו. השניים מקווים לליווי צמוד מדודתם (ברייס דאלאס האוורד), שהיא מנהלת בכירה בפארק, אך הדודה עסוקה באטרקציה החדשה מכדי לבלות איתם. בכל כמה שנים צונח העניין הציבורי בפארק, מה שהוביל את הבעלים (אירפאן חאן) להשקיע עשרות מיליוני דולרים בדינוזאורית חדשה, אנדונימוס רקס, שכמוה לא ראו עדיין. המפלצת כבר כמעט גדולה מספיק בשביל שניתן יהיה להציגה לקהל הרחב, כשמאמן הוולוסירפטורים (כריס פראט) אמור להגיע לכלובה כדי לחפש כשלי אבטחה ולאמוד את התנהגותה. ממצאיו של המאמן יניעו שרשרת אירועים שתזרע הרס ופאניקה ברחבי הפארק כולו, סיוט שכמוהו לא נראה מאז אסון הפארק המקורי.

מי מפחד מהדינואזור הרע? כריט פראט וברייס דאלאס הווארד (צילום: יח"צ)

הסרט מתהדר בצוות נהדר גם מאחורי הקלעים. זה מתחיל עם הבמאי קולין טרברו, שסרטו המקסים ״על אחריותכם בלבד״ היה כרטיס הכניסה שלו להוליווד. טרברו הביא את שותפו, התסריטאי מהפרויקט הקודם, דרק קונולי. יחד הם עבדו ושכתבו את התסריט שרקחו ריק ג׳אפה ואמנדה סילבר, שהם השניים שהשיבו לחיים בהצלחה יתרה את מותג ״כוכב הקופים״ בשני הסרטים מתחילת העשור הנוכחי. למרות זאת, התסריט הוא לא בהכרח החלק החזק ביותר ב״עולם היורה״, אלא אם מסתכלים רק על המימד הנוסף של ההקבלה שנוצרת בין המתרחש בסרט לבין מה שהוא מייצג. מבחינת הדמויות, יש כאן את כל הטעויות של ״גודזילה״ מהשנה שעברה, שם השקיעו יותר באפיון אישיותי של המפלצת מאשר בבני האנוש שאנחנו אמורים לפתח אכפתיות מסוימת אליהם. חוץ מכריס פראט התותח, שביצע בהצלחה את המעבר מהסייד-קיק הקומי לגיבור אקשן ב״שומרי הגלקסיה״ וממשיך לרגש גם הפעם, קשה לומר שישנה דמות אנושית שמעוררת הזדהות או אפילו חיבה. כולם בעיקר נראים כמו טרף אפשרי לכל אחד מהדינוזאורים, כולל אלה שלא הוזכרו בתקציר שלעיל. וינסנט ד׳אונופריו, למשל, מבקש למצוא שימוש צבאי לדינוזאורים וכנראה ראה סרטי דיסני כהכנה לתפקיד הנבל, עומאר סיי (״מחוברים לחיים״) הוא יד ימינו של פראט אבל נותר חסר אופי, אך מי שהכי בולט בחוסר האפיון הוא בעיקר ג׳ייק ג׳ונסון המסכן, שלא ברור מדוע הובא אל סט הצילומים. הקומיקאי הכשרוני הזה מצטמצם בסרט לתפקיד הבחור שיושב במרכז הבקרה כשהבמאי והעורך מדי פעם חותכים אל פניו המודאגות. הבסיסיות חסרת הייחוד הזו מאפיינת גם את אופן בניית העלילה, שכולל חצי ראשון משמים למדי, ומעברים חורקים למדי בין קטע אקשן אחד למשנהו. מזל שזה לא באמת פוגם בהנאת הסרט כי גם אנחנו וגם יוצרי הסרט יודעים טוב מאוד מה באנו לראות כשהחלטנו לצפות בשעתיים של ״עולם היורה״.

כיצירה בידורית שמנסה לשלב בין השואו של סרטי אסונות, האימה של סרטי מפלצות, והמתח של סרטי פעולה, ״עולם היורה״ הוא המהנה ביותר לצפייה מבין כל שאר החלופות שמוקרנות כרגע בקולנוע. הדינוזאורים נראים ונשמעים מצוין, האפקטים אמנם ממוחשבים אבל עוברים כאורגניים מספיק בכדי לייצר תחושת סכנה אמיתית, ועבודות הסאונד והמצלמה מטילות אימים ומהלכות צמרמורת. הסרט הזה מתעלה בענק על ״העולם האבוד״ ועל ״פארק היורה 3״, תוך שהוא לא מתייחס כלל לקיומם מבחינת השפעה על העלילה וממתג את עצמו כהמשך ישיר של ״פארק היורה״ הראשון והאגדי. הוא עושה זאת לא מעט בזכות הצטיינות בעשייה הקולנועית הקשורה למוסכמות ז׳אנר סרטי המפלצות, ומשכיל לרקום קרב ענקים שכל הסרט מתנקז אליו ובונה את המתח לקראתו. זה המקום שבו רבים וטובים לפניו קרסו, כשלא הצליחו לעמוד בציפיות שיצרו. האמת היא שהסרט הזה מכיל את סצנת הסיום המרהיבה ביותר, והלא קצרה בכלל, שנראתה על המסכים מזה לא מעט זמן. מדובר בסצנה שיש בה די והותר כדי לסלוח על רגעים רפים, על דמויות מיותרות או למען האמת, על כל פאק אחר.

כריס, מאחורייך! כריס פראט וחבר ב"עולם היורה" (צילום: יח"צ)

את המיתוג האמיתי של "עולם היורה" כיורש ראוי ל״פארק היורה״, משיג הסרט באמצעות שניים מהדברים היותר נדירים בהוליווד של היום - כנות וצניעות. הסרט הרי יודע את מקומו בשרשרת המזון, ובונה רובד שלם של מודעות עצמית על בסיס היסוד הזה. במילים פשוטות, ״עולם היורה״, איך שלא נסתכל עליו, הוא האנדונימוס רקס. הוא המפלצת החדשה והמהונדסת, שרק מדברים עליה חצי סרט עד שהיא פורצת את הגבולות שהוגדרו לה כדי להראות מה היא באמת מסוגלת לעשות. היא זו שנוצרה בידי בצע כסף כי ״אנשים לא רוצים לראות היום סתם דינוזאורים, הם רוצים יותר שיניים״, כמאמר המנהל של הפארק. הגישה ההוליוודית הזו יולדת מפלצת שאי אפשר לשלוט בה, וגם מאוד קשה לחבב אותה.

באופן עניו ומאוד לא אופייני, הסרט ממשיל את עצמו דווקא לדמות האכזרית וחסרת הנשמה, ובאותה נשימה גם בונה מולו יריב ראוי ונוסטלגי - הסרט הראשון, אביו ומולידו, הטי-רקס האיקוני. באקט של חתרנות תחת כל מי שברא אותו, ״עולם היורה״ מוכיח למנהליו ההוליוודיים שמה שאנשים רוצים זה ממש לא אטרקציות חדשות ומשופצות שינשכו אותם, אלא את אותם הדברים שתמיד עבדו - סיפור טוב, וגיבור שאפשר להריע לו. זה עובד ממש טוב במיוחד אם הגיבור הזה נותר חבוי במהלך רוב הסרט, רק כדי להתגלות במערכה האחרונה ולתבוע מחדש חזקה על ממלכתו.

עולם היורה – בימוי: קולין טרברו, החל מה-11.6 בבתי הקולנוע

כתבות שאולי פספסתם

*#