"הפמליה": מעבר טראומתי למסך הגדול

קומדיית החבר'ה "הפמליה" ניסתה לעשות את המעבר מהטלוויזיה באמצעות המון טריקים מוכרים, אך אווירת החפצון והנרקיסיזם של ויני, ארי והחברים כבר לא מתאימים לתקופה, והופעות האורח של הסלבס לא מסייעות. אורון שמיר צפה ושמח שהוא לא אישה בקהל

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אורון שמיר, עכבר העיר

בדומה ל״״ או סדרות טלוויזיה נוספות שסיימו את שידוריהן ואז ניסו את כוחן בבתי הקולנוע, גם החבר׳ה של החליטו שאנחנו פשוט לא יכולים לחיות בלעדיהם ושבו לחיינו בגרסת המסך הגדול. כנראה שהיה נדמה למישהו שהעולם אינו אותו עולם בלי ארי, ויני צ'ייס וחבריו המזדנבים, או הבדיחות הסקסיסטיות שמתלוות אליהם. כך, ארבע שנים לאחר שעזבה את המסך הקטן, חוזרת הפמליה ההוליוודית לקולנוע, בניצוחו של הבמאי , מיוצרי הסדרה. בעולם הסדרה, צ׳ייס הוא אחד מכוכבי הקולנוע הלוהטים ביותר, והוא וחבריו עשירים ואהודים לפחות כמו , (המפיק האחראי, שעל סיפור הצלחתו מבוססת הסדרה). במציאות, אדריאן גרנייה ו, הכוכבים שהובילו את הסדרה ועכשיו את הסרט, לא יכולים להיות רחוקים יותר מהדימוי הזה. זוהי רק אחת הבעיות בהן נתקלה הסדרה במעבר לקולנוע, אבל היא כאין וכאפס לעומת הצרות הגדולות באמת של הסרט הזה, כמו למשל העובדה שהוא גרוע, מרושל ועשוי בטעם רע.

» - לכל הפרטים»

איפה משיגים כאן בחורות?

גם אם לא ראיתם מימיכם פרק של ״הפמליה״, כמוני, אל דאגה. הסרט מתקצר שמונה עונות בכמה דקות ממש על ההתחלה והוא עושה זאת באופן המנוון ביותר שאפשר להעלות על הדעת - כאייטם במהדורת חדשות. הבחירה הזאת בעיקר מעלה את השאלה איך הדמויות החדגוניות הללו הצליחו להחזיק אפילו פרק אחד, שלא לדבר על סדרת טלוויזיה שלמה? את וינסנט צ׳ייס (גרנייה) אנו פוגשים בראשית הסרט על יאכטה, במסיבת גירושין אחרי נישואים של 24 שעות (באמת יממה, לא כהדגמה). מצטרפים אליו שלושת חבריו משכבר הימים, אי (), טרטל (ג׳רי פררה) ודרמה (), שמלווים אותו עוד מימי השכונה בקווינס ובדרכו ההוליוודית. הסוכן הפורש, ארי גולד (פיבן), שב לעניינים עצבני מתמיד, הישר אל תפקיד מנהל האולפן ההוליוודי. הדבר הראשון שהוא מעוניין לעשות בתפקידו החדש הוא סרט עם צ׳ייס, שיהיה מעין גרסה מודרנית של ד״ר ג׳קיל ומר הייד. לצ'ייס, מצידו יש שאיפות קצת גדולות יותר והוא רוצה גם לביים, לראשונה בקריירה שלו.

"אני רואה כוסיות". אדריאן גרנייה, אמילי רטוקווסקי והיילי ג'ואל אוסמונד (צילום: יח"צ)

מתוך הסרט שמצטלם בתוך ה"פמליה" אנחנו לא רואים אף לא פריים אחד או אפילו צילומים מהסט, אלא רק עוקבים אחר השמועות שצ׳ייס וצוותו חורגים מהתקציב המנופח שלהם. כתוצאה מכך נאלץ גולד, שגם מפיק את הסרט של צ'ייס בעצמו, לגשת למיליארדר טקסני () שמממן את כל העסק, ולהתחנן שיפתח את ברז המזומנים. הטקסני לא ממהר להענות לבקשה וארי חוזר להוליווד עם בנו האימבציל של בעל המאה (היילי ג׳ואל אוסמונט, הילד המוכר מ״החוש השישי״), שאמור לפקח על ההשקעה. בינתיים, לארבעת חברי הפמליה יש עניינים משלהם, כל אחד והעניינים שמטרידים אותו. ויני מחפש להשיג זיון כדי להתאושש מנישואיו הקצרצרים אך כושלים, אי מנסה להשיג זיון כדי לשבור את תדמית הנייס גאי שלו, טרטל מנסה להשיג זיון כי כבר הוא לא שמן יותר, וג׳וני ״דרמה״ צ׳ייס? הוא רק רוצה להפוך לשחקן מוערך כמו אחיו. ובדרך גם להשיג איזה זיון.

את מידת ההשקעה הלא רבה שהקדשתי לכתיבת תקציר העלילה הזה, אלין וצוות כותביו לא הקדישו ליצירת עלילה או ליציקת איזשהו תוכן לתוך השבלונה התסריטאית המשעממת והנדושה שבחרו. ואם השפה המעט בוטה שלי פגעה בכם או בכן, אז אל תלכו לסרט, כי מדובר ב-104 דקות של זיוני שכל והתייחסות אל נשים כאל איברי מין מהלכים. זה עבד טוב בתקופת האבן, אז למה להפסיק עכשיו? עבור כל מי שחשב שלא נשים לב עד כמה הסרט הזה כתוב באופן חסר מאמץ או כישרון ועד כמה הוא משפיל לצפייה עבור נשים וגברים כאחד, דואג הסרט להשליך על המסך מדי פעם בפעם ערימות של כסף. זה יכול להגיע בצורת מונטאז׳ של נסיעה במכונית מפוארת ברחבי הוליווד, או בהופעת אורח חטופה של סלב בסדר גודל בינוני ומטה, או טיול על השטיח האדום של טקס פרסים נחשב. אבל היי, תראו, הביאו את ! נכון ששכחתם מכל מה שרע בסרט הזה?

הסחת דעת על ידי סלב בהופעת אורח

כוכבי האורח שמשתתפים בסרט, בין אם הם מחייכים במבוכה ופולטים שורה מאולצת ובין אם הם משתלבים בעילגות בעלילת המשנה, מייצרים יותר נזק מתועלת. הם עושים זאת משום שהם מעוררים געגוע לסרטים אליהם הם קשורים בזכרוננו ובעיקר מוציאים את השחקנים הראשיים ממש רע. אולי ביקום של ״הפמליה״ צ׳ייס נחשב לשחקן מושך קהל, אבל בעולם האמיתי גרנייה נותר חינני בקושי ותו לא. פיבן לוקח את האובר אקטינג לרמות חדשות, ובאשר לשלושת חברי הפמליה הנותרים, הם מרגישים תלושים לפחות כמו שהדמויות שלהם אמורות להיות - נודניקים חסרי כישורים שנדבקו להצלחה של חבר ילדותם. מזמן לא ראיתי תצוגות משחק כה עצלות ולא משכנעות כמו בסרט המרגיז הזה. אבל רגע, מארק וולברג בדיוק קפץ להתארח עם הפמליה האמיתית שלו, אז בטח תנסו למכור לנו שזה סרט מחוכם ומטא-קולנועי, לא?

אפילו לא מתאמצים. "הפמליה" (צילום: יח"צ)

אם מסתכלים על סאבטקסט, ולכל סרט יש אחד, בין ירצה בכך ובין אם יוצריו כנראה לא שמעו על המונח מעודם, ״הפמליה״ מוצא את עצמו בבעיה כפולה ומכופלת. בעולם שבו מרחש הסרט, ולמיטב הבנתי גם זה של הסדרה, הוליווד מצטיירת כמגרש משחקים עצום ויקר לילדים מגודלים. סכומים של מאות מיליוני דולרים נזרקים לאוויר כאילו כלום, ופרויקטים עתירי מימדים קורסים בגלל שההוא בגד בההיא עם הזה. אז גם אם הסרט לא ירצה בכך, ולמיטב הבנתי הוא דווקא כן רצה, יש כאן מימד ביקורתי, שלא לומר יריקה לבאר. זה בא לידי ביטוי הן באמירות של הדמויות עצמן, והן בהתנהגות שלהן. האם יש דוגמה טובה יותר לבזבוז כספים הוליוודי משווע מאשר ״הפמליה״? האם נזכה לצפות השנה בסרט ששרף יותר ממון למשקיעים או זמן לצופים מאשר הקשקוש הזה? אני מאוד מקווה שהתשובה לכל השאלות היא שלילית, אבל היי, פתאום הגיע ! בואו פשוט נסלח להם על הכל.

הבעיה הכי גדולה עם ״הפמליה״ היא שלמרות הכל, או אולי בזכות כל אלה ועוד, הוא כנראה יצליח בקופות. על אף היחס הציני שלו כלפי הקהל, יכול להיות שמה שיגבר במקרה שלו הוא נאמנות מעריצי הסדרה, הרצון הנצחי של הצופים לחלום על התחככות בכוכבים, או אפילו היומרה חסרת הכיסוי המבטיחה כי אפשר ״ללמוד״ מהסדרה והסרט איך הדברים באמת זזים בהוליווד. אם הייתי מאמין באקטיביזם, אולי הייתי קורא כאן לוותר על הסרט הזה, מתוך הנחה שאתם אוהבים את הבידור שלכם לא מחורבן, כמובן. אבל האמת היא שחבל בכלל לנסות, משום שאם יש שיעור אחד שכן אפשר ללמוד מ״הפמליה״, גם אם לא במכוון, זה שבהוליווד הרעים תמיד מנצחים. למרות זאת, תמיד אפשר לשאוב עידוד מדבר אחד, ואוו, זאת , שכחתי את כל הזעם שלי פתאום או את מה שבכלל רציתי לומר.

הפמליה - בימוי: דאג אלין, החל מ-11.6 בבתי הקולנוע

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ