"מרגלת": הסוכנת שתקעה אותי

מליסה מקארתי כבר הוכיחה שהיא שחקנית אדירה, אך בשיתוף הפעולה הנוסף שלה עם הבמאי פול פיג היא מתעלה על עצמה ומצליחה להביא סרט מצחיק לכל אורכו עם המון העצמה נשית. אורון שמיר צחק בקול וקיווה שיוצרי ג'יימס בונד רשמו הערות

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אורון שמיר, עכבר העיר

השנה הקולנועית מלאה בסרטי ריגול מסוגים שונים, כאשר באופק ממתין "", החדש מסדרת הסוכן החשאי הנודע מכולם, . "" מבית היוצר של 007 שינה לגמרי את טון הסיפור כשהוביל את סדרת הסרטים למחוזות אפלים למדי, ומסתמן מהטריילר של הסרט הבא שזוהי מגמה שרק הולכת להימשך. בעולם סרטי המרגלים וגיבורי העל לגבי, שנלחמים על תהומות הרצינות ומיעוט הפאן הכללי, טוב שיש קומדיות ריגול שיחזירו את ההנאה, האקשן והבידור לז׳אנר סרטי הריגול. "" אמור היה להיות כזה, אבל הלך יותר מדי רחוק מבחינה אידאולוגית ונותר כחוויית צפייה מאכזבת ביותר. "" לא היה אמור להיות זה שיציל את המצב, אבל הסיטואציה כפתה זאת עליו והוא נעתר לתפקיד בצורה מוצלחת ביותר. כך, כמו מרגל טירון שמקבל משימה בלתי אפשרית, קומדיית הריגול של הגיעה לשטח והצליחה לא רק לרפא געגוע מסוים לסרטי בונד הישנים, אלא גם ליצור מיתולוגיה חדשה של עצמו, סביב שיתוף הפעולה בין הבמאי לכוכבת שלו.

» - לכל הפרטים»

הכל מתחיל בתזמון קומי מוצלח

פיג ומקארתי שיתפו פעולה לראשונה בלהיט הגדול מ-2011 "", כשאת הצלחתו נוטים לייחס לכותבת והכוכבת, , שמאז קצת הלכה לאיבוד בכל מיני תפקידים הגדולים עליה בכמה מידות. לפני שני קיצים פיג הביא לנו גם "", עם סנדרה בולוק ומליסה מקארתי כשוטרות שהכותרת העברית עושה עימן חסד, והצליח להפתיע לטובה. מאז שמקארתי שיחקה את תפקיד המשנה שגנב את ההצגה ב״מסיבת רווקות״, היא כבר הספיקה להפוך לכוכבת גדולה בפני עצמה. על אף העובדה שהיא מככבת בסדרת טלוויזיה מצליחה והשתתפה בכמה מהקומדיות המצליחות ביותר בשנים האחרונות, נדמה שרק פיג מתייחס אליה מספיק ברצינות ונותן לה במה ראויה להוכיח את כישוריה. מקראתי מוכיחה שהיא יכולה להיות השחקנית הראשית ב"מרגלת", גם כשלצידה שחקנים ותיקים וידועים ממנה, אבל עדיין לא מצליחים להאפיל עליה.

עלילת הסרט עוקבת אחרי מקארתי שמגלמת את סוזן קופר, סוכנת CIA שמעולם לא עזבה את המשרד. תפקידה הוא להיות העיניים והאוזניים של הסוכנים שיוצאים לשטח, ובראשם ברדלי פיין השרמנטי (). כשכל הסוכנים החשאיים נחשפים בידי ריינה (), נוכלת המתכננת למכור פצצה גרעינית לטרוריסט המרבה במחיר, מנהלת ה-CIA () מוצאת עצמה בבעיה. היא מבינה שהיא צריכה לשלוח מישהו בלתי מוכר לשטח במקום הסוכנים הכבר-לא-חשאיים, כדי למנוע את מכירת הפצצה. קופר מתנדבת למשימה האירופאית, גם ממניעי חיסול חשבון עם אותה ריינה וגם כדי להגשים את חלומה להפוך למרגלת אמתית. היא מוצאת עצמה לראשונה בחייה בצד השני של האוזנייה, היכן שהירי אמיתי, הסכנות מרובות והשופינג לא כלול בתקציב ההוצאות. חברתה מימי המשרד (מירנדה הארט) מלווה אותה דרך האוזנייה ובדרך אל משימתה בשטח, כשעל הדרך מצטרף גם סוכן סורר שלא מוכן לשבת בבית למרות שנחשף ().

כוכובת מספיק גדולה בזכות עצמה. מליסה מקארתי ב"מרגלת" (צילום: יח"צ)

לפני הכל, חייבים לומר ש"מרגלת" פשוט מצחיק בטירוף. לא מדובר רק על מינון הבדיחות הגבוה במיוחד, אלא גם על אחוז המוצלחות מבינן ובעיקר גורם ההפתעה החיוני למרגלים כשם שהוא אקוטי לקומיקאים. הבדיחות בסרט מתוזמנות היטב ובעיקר הולכות לכיוונים מאוד לא צפויים, בעיקר כשהן מכוונות לאזכורים של תרבות הפופ ולז׳אנר סרטי הריגול. לדוגמה, תוכלו למצוא ב"מרגלת" את כותרות הפתיחה הכי טובות של ג'יימס בונד מזה שנים ארוכות, כלומר בהשפעת ובהשראת בונד אולי מאז "", ש״מרגלת״ מפלרטט איתו בלי סוף. הבמאי טען באחד הראיונות, שהוא עשה את "מרגלת" בין היתר משום שמבחינתו זו הזדמנות לביים סרט ריגול מאחר שבסדרת בונד כנראה לא תהיה לו הזדמנות כזאת, וחבל. בסרט הזה הוא מוכיח יותר אהבה למקורות סדרת סרטי הריגול מאשר האחראיים הנוכחיים עליה.

תמיד אישה

הצלחת הסרט היא גם הצלחתה של מקארתי כגיבורה נשית דווקא בסרט מלא טסטוסטרון. הסרט משתמש היטב בכישוריה של השחקנית, בעיקר הוורבליים, כאשר הוא לא מפספס הזדמנות להציב ולהציג אותה במצבים פיזיים מביכים. מעניין איך הייתה מתוייגת בהוליווד הכוכבת לו הייתה שוקלת פחות. למעשה ישנה סבירות גבוהה שלא היו מטילים אותה על הארץ או לפחות מתבדחים על חשבונה קצת פחות. ב"מרגלת" העניין מורכב מעט יותר, שכן מקארתי עוברת החפצות, אבל כך גם הגברים שלצידה. במהלך הסרט היא סובלת מהטרדות מיניות במסווה של מחמאות, לצד ירידות בלתי פוסקות על המראה שלה ובעיקר על בחירותיה האופנתיות בסרט. היא נדחית בידי הגבר שהיא רוצה, אבל מחוזרת בידי יצור וולגרי למדי ובסוף יש טוויסט גם בהקשר הזה.

הגברים צריך להיות יפים ולשתוק. מליסה מקארתי וג'ייסון סתטהאם (צילום: יח"צ)

אפשר לכתוב עבודת סמינר שלמה על מעמד האישה ודימויה בקולנוע רק על בסיס הסרט הזה, או לפחות ללמוד ממנו שיעור על ביטחון עצמי. רוב הכוח בסראט נמצא בידיים נשיות, שכן את ה-CIA מנהלת אישה חזקה וחדורת מוטיבציה, והיעד של המרגלת שלנו הוא אישה חזקה לא פחות, ששמה הוא לא סתם "ריינה", (מלכה בספרדית), שהרי היא שולטת בכל גבר שסביבה. תפקידי הגברים לעומת זאת, מתמצים בלהיראות יפים ולא לדבר כשלא צריך (לאו), או לדבר הרבה יותר מדי וכל הזמן באופן שמגחיך את סיפורי הגבורה שלהם (סתטהם) או את ניסיונות החיזור הבוטים שלהם (פיטר סרפינוביץ' בתור סוכן איטלקי חרמן). "מרגלת" הוא דוגמה מצויינת לכך שלמרות שגבר חתום על התסריט והבימוי, יש בו מספיק העצמה והאדרה נשית בשביל עשרה סרטים אחרים שקוראים לעצמם פמיניסטיים. וגם נחמד לגלות שהסוד להרמוניה בין המינים, לפני ומאחורי הקלעים, יכול להתקיים במצב שאינו מלחמה מתמדת.

למרות שהוא ארוך מדי (מה יהיה עם טרנד הקומדיות של שעתיים וצפונה?), מסורבל שלא לצורך לפרקים, וקצת מאבד גובה בסיום, "מרגלת" הוא דוגמה לסרט קיץ מהנה שמשכיל להצחיק בכל דרך אפשרית, לספק אקשן סביר והכי חשוב, לא לקחת את עצמו יותר מדי ברצינות, שזהו משהו שגם סרטי ריגול וגם סרטי פעולה מהקיץ הנוכחי בינתיים די כשלו בו.

מרגלת – בימוי: פול פיג, החל מה-4.6 בבתי הקולנוע

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ