אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"כשנהיה צעירים": זוג או ילד

דרמת האינדי החדשה של נח באומבך עוסקת בשאלות הקריטיות של זוג באמצע החיים שתוהה האם זה כל מה שיש ולמה חייבים להביא ילדים. אורון שמיר אוהב את האמת של הבמאי ואת הדרך החכמה שבה הוא מעביר אותה

תגובות

בתוך הביטוי העברי העתיק ״חשוך ילדים״ טבוע היחס המושרש של החברה האנושית לפולחן ההורות והילודה. גם בחברה העכשווית, הליברלית לכאורה, מגיל מסויים מתחיל זרם דק אך קבוע של ביקורת כלפי אלה שבוחרים שלא להתרבות. זהו רק אחד הנושאים העומדים במרכז הדרמה הקומית החדשה של נח באומבך, "כשנהיה צעירים", נושא שדרכו הוא מבקש להעמיק ולבחון לפחות שני פולחנים תמידיים נוספים. הראשון הוא הסגידה המשולבת בחשש מהדור הצעיר, והשני הוא העליונית המוסרית של הצגת המושג השקרי שנקרא "אמת" בעיניי אלה החותרים אליה. כל אחד מנושאי העל הללו יכולים לעמוד במרכזו של סרט הוליוודי, אבל בקולנוע של באומבך האחד קשור בשני ומוביל אליו, ולכן גם בלתי נפרד ממנו. כמעט כל סרט של הבמאי והתסריטאי הזה יכול היה לשמש כתרכיז שממנו אפשר היה לייצר מספר סרטים נוספים והוא אכן משכיר את שירותי הכתיבה שלו מדי פעם, אבל בכל כמה שנים מגיע סרט חדש שהוא רק שלו, והוא נהדר במה שהוא עושה בכל פעם מחדש.

» כשנהיה צעירים - לכל הפרטים» מליסה מקארתי עושה ג'יימס בונד ב"מרגלת"

ג'וש (בן סטילר) וקורנליה (נעמי ווטס) הם זוג בני ארבעים פלוס שאין להם ילדים. הם לא חשוכים ולא מוארים, פשוט נטולי צאצאים. על אף שזו בחירתם בחיים, השניים מוצאים עצמם רחוקים מחבריהם המגדלים ילדים, מה שמוביל אותם להיפתח דווקא בפני זוג צעיר (אדם דרייבר ואמנדה סיפריד). הקשר נוצר מצד הצעירים המעריצים את עבודותיו של ג׳וש, שהוא במאי דוקומנטרי העומל כבר עשר שנים על יצירתו החדשה. הוא מסרב להיעזר בחותנו (צ׳רלס גרודין), דוקומנטריסט ותיק ומוערך עימו עבד פעם, ומוצא דווקא בחברות של ידידו ועמיתו הטרי מקור להשראה. האם יצליחו ג׳וש וקורנליה להשיב את ימי נערותיהם בעזרת חבירה לדור הצעיר? אתם כבר יודעים את התשובה, וגם הם, אבל זה לא ימנע מהם לנסות.

פתיחת הסרט היא פרולוג קצר, כמה שורות טקסט מתוך מחזהו של הנריק איבסן "אלוף הבונים", בו מספר גיבור המחזה על הפחד שלו מן הצעירים שידפקו בדלתו, ומקבל עצה להזמין אותם פנימה. לאחר מכן, באומבך מראה לנו מה קורה כשבמאי פותח את הדלת למישהו שעלול להיכנס עימו עוד אורחים בלתי קרואים. הפתח שהוא מותיר למחזה של איבסן לחלחל פנימה אל יצירתו מזמין איתו מפולת של אזכורים ליצירות וליוצרים נוספים. "אלוף הבונים" מתקשר עם "כשנהיה צעירים" משום שהדמות הראשית במחזה מייחסת את הצלחתה לניצול של חוסר המזל אצל המתחרים. זהו הקונפליקט המרכזי של ג'וש כיוצר, שיודע לעבוד רק לבד ומחפש אחר סוג של קולנוע טהור ולא מניפולטיבי, קולנוע דוקומנטרי שבאמת מתעד את האמת.

מחפשים משמעות. בן סטילר ואדם דרייבר ב"כשנהיה צעירים" (צילום: יח"צ)

ג'וש מוצא את עצמו לכוד בין הפטיש הצעיר לסדן הזקן, בין חותנו הוותיק לבן חסותו החדש, על אף ששניהם יוצרים דורסניים ונצלניים במהותם. שלוש דמויות הבמאים הדוקומנטריים בסרט מייצגות שלושה דורות ושלוש השקפות עולם קולנועיות, שהפינג פונג המילולי ביניהן מרתק. בנוסף שותל הבמאי רפרנסים קולנועיים בכמה רמות שונות, ראשית כאזכורים בלבד של שמות יוצרים ויצירות ענייניים לסרט, ושנית כמחוות בדיאלוג או כהומאז'ים ויזואליים המאזכרים סרטים איקוניים כמו "הבוגר", כשבדרך כלל האחד רודף את האחר. מדובר בתענוג אמיתי לסינפילים, אבל גם כזה שלא מפריע לעלילה הראשית של הסרט, הזורמת בהנאה ובשצף, עבור מי שמימד זה יחלוף מעל ראשו.

שאלה מעניינת נוספת שהסרט מעלה, בעיקר כי התשובה אליה ספקולטיבית בלבד, היא האם באומבך הגיע לשלב בקריירה בו המיזנתרופים החינניים שלו הופכים פתאום לזוגיים? והאם זה קורה בשל הזוגיות הפרטית שלו עם גרטה גרוויג, כוכבת סרטו הקודם "פרנסס הא"? הרי חיי הבדידות של גיבורי סרטיו היו נושא כאוב לאורך רוב הקריירה של באומבך, למשל הגירושים המכוערים ב"חיים בין השורות", כשלפתע הזוגיות נראית די אידאלית בסרטו הנוכחי. זה לא שאין בעיות בין ג'וש לקורנליה או חילוקי דעות מהותיים, אבל הביחד שלהם אינו מוטל בספק - זה הם מול החברה שסביבם, ואף פעם לא אחד נגד השנייה.

אני ואת נגד העולם. נעמי וואטס ובן סטילר ב"כשנהיה צעירים" (צילום: יח"צ)

מדובר בשינוי מרתק בגישה של הבמאי למערכות יחסים, שכן רק לפני שני סרטים בחר להציג דמות של סרבן קשרים כגיבור ("גרינברג") ולאחר מכן דמות של רווקה כרונית המגדירה את עצמה כבלתי ניתנת לשידוך ("פרנסס הא"). קשה שלא להרהר בתמורה הזו בהקבלה לחייו האישיים של היוצר, בוודאי בהינתן סרט שהוא ההגדרה הקלאסית של קולנוע על קולנוע. כמו כן, אפשר להיווכח שזהו התפקיד הכי טוב של בן סטילר מאז "גרינברג", שיתוף הפעולה הקודם שלו עם באומבך, שמזכיר איזה קומיקאי פיזי מצוין הוא, מבלי לפגום ביכולתו להעביר רגש. דוגמה נוספת בנוגע לליהוק היא בחירתה של סייפריד כדי לגלם היפסטרית קלת דעת, שזוהי לא בדיוק דמות שתפורה למידותיה. בהתחשב בידיעה שזוגתו של באומבך היא זו שעבורה נכתב התפקיד במקור, אך היא פרשה מהפרויקט לפני תחילת הצילומים, הליהוק הנוכחי דווקא הגיוני. לצידה של סייפריד, דרייבר הולך ונעשה נסבל ככל שצופים בו ביותר סרטים, והליהוק שלו הפעם לגלם את דמותו של צעיר מעט חוצפן ודושבגי, בהחלט הולם.

הסרט כולו כתוב באופן קולח, אפילו שהדיאלוגים נתקעים במכוון אחד בשני כמו כדורי ביליארד במכת פתיחה. באומבך הוא כותב מחונן בכל הקשור למבנה ולטכניקה, אבל הפעם נדמה שהדיון שהוא מעלה נגמר במסר חד מדי, על גבול המבאס. יישור הקו הזה מעט מאכזב, במיוחד בשל ההקבלה בין הסרט לגיבוריו. לכן, ברגע שהם מתחילים להיכנע לגילם ולמוסכמות חברתיות, כך גם הסרט הולך ומאבד מייחודו לקראת הסוף. האפקט הכולל שנותר מהסרט הוא חיובי במיוחד, לאחר צפייה ביצירה חכמה, שנונה ומגובשת. בנוסף, וכאן מגיע מרד הנעורים הסמוי של הסרט ויוצרו, יכול מאוד להיות שאת האמת שלו כיוצר בחר באומבך לשים ברגעי מפתח, בפיה של הדמות הכי כנה ומעוררת הזדהות בסרט - קורנליה, בגילומה של ווטס המשתדלת. בצורה כזו הוא יכול להתחיל ולסיים את הסרט עם מה שהחברה חושבת על הצורך בהבאת דור המשך. הוא עושה זאת על ידי כמה עקיצות במהלך הדרך ועם כמה אמירות נוקבות על מה שהדור הנוכחי מפחד להגיד בקול רם, פן יישפט לחומרה בידי משטרת הילודה.

כשנהיה צעירים – בימוי: נח באומבך, החל מ-4.6 בבתי הקולנוע

כתבות שאולי פספסתם

*#