"מקס הזועם: כביש הזעם": אקשן בלתי נשכח

החלק הרביעי בסדרת סרטי הגיבור המדברי חוזר אחרי הפוגה של 30 שנה והוא ללא ספק הולך לעשות לכם את הקיץ. אור סיגולי חזר מהצפייה בסרט עם געגועים למל גיבסון ורצון לנסיעה אקסטרימית עם שרליז ת'רון

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

הפעם האחרונה בה פגשנו את מקס רוקטנסקי, הידוע בכינויו "מקס הזועם", הייתה לפני 30 שנה, עוד כשהוא בכלל היה מל גיבסון, בסרט "כיפת הרעם". ג'ורג' מילר, במאי שלושת סרטי הסדרה הקודמים, הניח בינתיים את עולם המדברי והאפוקליפטי מאחור ופנה לביים כמה סרטים רגועים יותר כמו "השמן של לורנצו", הפיק את סרט האנימציה "בייב" ואף זכה באוסקר על עוד סרט אנימציה, "תזיזו ת'רגליים". העולם הייחודי שנברא לטובת סרטי "מקס הזועם" הפך מאז לכל כך מוכר ומשומש עד שהדבר כבר גבל בפארודיה, ואף עבר מטמורפוזה משלב הקולנוע ("עולם המים") עד לקליפים של הספייס גירלס. כל זאת בזמן שמל גיבסון הספיק להפוך לקריקטורה עצובה של כוכב עבר. כל אלו לא מנעו מ"מקס הזועם" לשוב לסיבוב רביעי באקרנים, כאשר בכס הבמאי שוב נמצא מילר ואת גיבסון מחליף השחקן הבריטי האהוב טום הארדי.

» מורגן פרימן חולק את ברולין עם ההיפסטרים» "מקס הזועם: כביש הזעם" - לכל הפרטים

ההתלהבות מהסרט התחילה כבר לפני כחצי שנה, כשטריילר ראשון הוקרן לראשונה בכנס קומיקון, וגרם למעריצי הסדרה לעשות פליקלקים באוויר מרוב התרגשות. ואם זה לא הספיק, תגובות ראשוניות שהגיעו מהסרט היו נלהבות במיוחד והעלו את רף הציפיות גבוה יותר ממה שסרט אקשן קיצי אמור לסחוב על עצמו.

הקולנוע לא שייך רק לצעירים

הסרט מודל 2015 הוא המשך לעלילותיו של אותו מקס, שנראה לראשונה ב-1979, המשיכו עם "מקס הלוחם בדרכים" ב-1981 ונעצרו ב"כיפת הרעם". לחוששים שבינכם, הסירו דאגה מלבכם, אין צורך להשלים את כל הסרטים הקודמים כדי ליהנות מהסרט הזה הנאה שלמה, ובינינו, הטרילוגיה המקורית התיישנה למדי וכיום היא צפייה די מתסכלת. החלק הרביעי "כביש הזעם", זה שלשמו את התכנסנו, משאיר חול ואבק לכל אלו שהקדימו אותו, והאמת שגם להרבה סרטי אקשן אחרים מהזמן האחרון. על אף שבחודשים האחרונים רמת האדרנלין שלנו עלתה עם "מהיר ועצבני 7" ו"הנוקמים: עידן אולטרון", אפילו שתי המפלצות האלו לא מצליחות להטיל צל על הפרק הרביעי בתולדות חיי מקס במדבר. נהפוך הוא, החום האמיתי אמנם עוד לפנינו, אבל אפשר לומר די בקלות שאם יגיע סרט נוסף המשתווה ברמתו לסרט המרדף המדברי הזה, יכול להיות שקיץ 2015 יחשב לאחד הטובים אי פעם.כלי הרכב הם הסמל המסחרי של הסרט. "מקס הזועם: כביש הזעם" (צילום: יח"צ)אם חושבים על זה, בסוף שנת 2014 הצליח קלינט איסטווד, במאי בן 84, לייצר את שובר הקופות הגדול ביותר של אותה שנה עם "צלף אמריקאי", ועכשיו, באמצע שנת 2015, הגיע במאי אוסטרלי בן 70 ורקח סרט אקשן כל כך מסחרר ומרהיב שהוא עושה בית ספר לכל הבמאים הצעירים שהתחנכו על קליפים ומשחקי מחשב. מסתבר שהעולם, לפחות הקולנועי, כבר לא שייך בהכרח לצעירים. למרות שהסרט עשוי היטב, ל"כביש הזעם" יש עלילה מאוד רזה, שאפשר לקצר למשפט אחד: קבוצת אנשים צריכה להגיע מנקודה א' לנקודה ב', כאשר קבוצת אנשים אחרת מנסה למנוע מהם לעשות את זה. זהו למעשה הנראטיב היחיד בסרט, אבל לתוך אותו מסלול הצליחו מילר וצוותו לדחוף כל כך הרבה מרדפים, אקרובטיקה, פיצוצים, נפילות, קפיצות, מכות ופעלולים, שנדמה שלסרט אין אפילו דקה אחת של מנוחה ובכל פעם שנדמה שהשיא מאחורינו, מגיע אחד נוסף.געגועים למל גיבסון העולם העתידני והאכזרי שיצר מילר מגיע לשיאים חדשים בתחום העיצוב. עבודת האיפור בסרט, החל מהדמויות הראשיות ועד אחרון הניצבים, מרהיבה כשם שהיא מעוררת רתיעה, וגם העיצוב של כלי הרכב (אחד מסימני ההיכר של המותג) שלא מפסיק להפתיע. הסרט עתיר מרדפים כמו שעוד לא ראינו, בעוד שקטעים שלמים, מתוזמרים להפליא, שמרגישים כאילו סירק-דה-סולי העלו מופע במעמקי הגיהנום. כל זה עוד לפני שדיברנו על הזווית הנשית בסרט, שכנראה במהרה תהפוך להיות במרכז של ויכוחים פמיניסטיים, אבל נסתפק ברמיזה הזאת כדי לא לעשות ספויילרים. כל מה שנאמר כעת הוא שאפשר להיות בטוחים שהסרט הזה עוד יככב בכמה עבודות מגדר בשנים הקרובות.קקטוס עם ראש מטאטא. טום הארדי (צילום: יחצ)

הנקודה החלשה ביותר בסרט הזה כמו בשלושה שקדמו לו, היא באופן אירוני למדי דווקא דמותו של מקס. השוטר לשעבר, שהפך לפורע חוק ואז למנהיג, מעולם לא היה דמות מעניינת במיוחד, ולמעשה נדמה שהוא תמיד נקלע לכל הרפתקאותיו במקרה. הדמות מאופיינת בכך שלוקח לו יותר מדי זמן להבין מה הוא צריך לעשות, כאשר על פניו הבעה תמידית של חוסר רצון. גם הפעם צריך לעבור יותר משלושת רבעי סרט כדי שמקס יהפוך להיות מישהו שאמור להחזיק על עצמו את התואר גיבור. בסרטי "מקס הזועם" הישנים עזר שהייתה את הנוכחות של גיבסון הצעיר, הנאה ורב הכריזמה. על פניו, נראה של לטום הארדי יש ערמות של כשרון ונוכחות ממגנטת, כפי שראינו בסרטים כמו "לוחם", "לוק" ו"עלייתו של האביר האפל". עם זאת, נראה שהארדי החליט הפעם שלא לתת שום דבר מזה לסרט הנוכחי, והוא משתדל לעשות את התפקיד באופן הגנרי ביותר שהוא יכול, מעשה שטני מאין כמוהו.

הארדי לא יוצק שום אישיות או שום דבר אחר שיצדיק את הבחירה בו, ובעיקר גורם לחשוב מה היה קורה אם היו מביאים מישהו אחר לתפקיד, הרי יכלו באותה מידה להניח קקטוס על ראשו של מטאטא והיינו מקבלים את אותה קשת של רגשות. על אף הבעייתיות עם השחקן שמגלם את הדמות הראשית, בשונה מהסרטים הקודמים הפעם השכילו מילר וחבריו לכתיבה לתת דמות ראשית אחרת, שהיא אמיתית ויציבה. מדובר על פיוריה בגילומה של שרליז ת'רון, שפשוט לא לוקחת שבויים. היא הגיבורה האמיתית של הסרט והיא זו שמובילה אותו, ועל כך מגיעות לה כל הברכות שבעולם.

באדאס. שרליז ת'רון כפיוריה (צילום יח"צ)"מקס הזועם: כביש הזעם" הוא סרט בהילוך גבוה, שמצד אחד עלול לגרום לכמה צופים שישבו קרוב מדי למסך לכאב ראש. מצד שני, אנחנו לא באמת רוצים משהו אחר מסרט אקשן והרפתקאות, והחלק הרביעי בסדרה הזו פשוט לא מפסיק להרשים ולבדר. הוא כולו עשייה מדהימה של תנועה וקומפוזיציה, ויש בו רגעים עוצרי נשימה שישכיחו מכם את כל המחשבות וטרדות היומיום. אלה שעתיים שאולי נקלעות לאיזושהי מהמורה איפשהו באמצע, אבל מעבר לזה מדובר נסיעה בלתי נשכחת ובהחלט מהנה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ