אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"משפחת בלייה": סוחט רגש כמו תכנית ריאליטי

למרות העבודה המעולה של השחקנים והניחוח האירופאי, הדרמה הקומית הצרפתית עובדת טוב יותר כדרמה מאשר קומדיה, וגם ככזאת היא נוטה ללכת למחוזות צפויים מדי

תגובות

כוויות ומומים הם תמיד משהו שעושים ממנו עניין גדול בסרטים ובטלוויזיה. שחקנים רבים זכו בפרסים על יכולתם לגלם דמויות שהגורל התאכזר אל פיזיותם או אל אחד החושים שלהם, כשתמיד יש משהו שבאופן אוטומטי מרגש בצפייה בחריגי החברה מתגברים על המכשולים שבפניהם. ״משפחת בלייה״, דרמה קומית צרפתית, לא עושה עניין מהנכות שעומדת במרכזה, ממש כפי שהגיבורים שלה לא נותנים לה להפריע להם לחיות את חייהם. דרכי ההתמודדות שלהם היא פשוטה: שגרה והיטמעות בחברה, ללא הבלטת המום או ציפייה לחסדי החברה. למעשה, ההפך הוא הנכון מאחר והם מדגימים עצמאות כמעט מוחלטת לאורך הסרט. מצד אחד יש כאן שינוי מרענן ואפילו מבורך, שכן פעמים רבות נדמה שהקולנוע מתענג על סבלם של אחרים כדי שהצופה היושב בנוחות באולם יוכל לחוות ריגוש. מצד שני, ״משפחת בלייה״ היה עלול להיות מעט חסר ייחוד אילולא היה עוסק במשפחה של חירשים-אילמים, כשרק הבת הבכורה לא רק שומעת ומדברת - אלא גם רוצה לשיר.

» הבנות של "פיץ פרפקט 2" עושת את שוב» "משפחת בלייה" - לכל הפרטים

פאולה (לואן אמרה), גיבורת הסרט, חיה עם שני הוריה ואחיה הקטן בתא משפחתי מתפקד ואוהב. היא מתקשרת עם הוריה בשפת הסימנים ותנועות ידיים, כשברגע שהיא נמצאת עם אנשים אחרים, כמו חבריה לספסל הלימודים, היא עוברת לדיבור רגיל. אביה (פרנסואה דמיאנס) ואמה (קארין ויאר) מנהלים משק רחב ידיים בצד הכפרי של צרפת, הכולל שדות שיש לחרוש ופרות לחלוב, עבור דוכן הגבינות המשפחתי. גם אחיה הצעיר של פאולה, קוונטן (לוקה ג׳לברג), עוזר במאמץ המשפחתי בזמן שפאולה בלימודים. השלב היחידי ביום שלה שבו היא פשוט תיכוניסטית רגילה ולא מרכז העניינים, מגיע כשהיא משמשת כמתרגמת של תוכניות טלוויזיה או מתקשרת עם הלקוחות בדוכן הגבינות שביריד. בבית הספר יש לפאולה חברה טובה בשם מתילד (רוקסן דוראן), בעלת התאווה הבלתי נגמרת לתשומת לב מצד הבנים, וגם בחור אחד שמעניין אותה באופן אישי - גבריאל (איליה ברגאלה), צעיר פריזאי שנחשב לכוכב של מקהלת בית הספר. פאולה נרשמת גם היא למקהלה כדי לנסות ולהתקרב אליו, אלא ששם מצפה לה המורה המתוסכל והמתעלל למוזיקה, מר תומאס (אריק אלמוזנינו בתפקיד נהדר). פאולה מתגלה כבעלת כשרון ומוזמנת למבחנים לבית ספר לזימרה בפריז, מה שמדאיג את הוריה בכמה אופנים. בנוסף, מתברר שהתזמון שלה הוא לא משהו, מאחר ואביה בדיוק החליט לרוץ לראשות העירייה.

חולבים ונהנים. "משפחת בלייה" (צילום: יח"צ)

את הסרט ביים אריק לארטיגו, יוצר מגוון המתנסה בז׳אנרים שונים, שכמה מסרטיו הוצגו בישראל, בין היתר הקומדיה הרומנטית "כלה בהשאלה" או המותחן "התמונה הכוללת", והקומדיה שהיא למעשה אסופה של סרטים קצרים בנושא בגידות, "השחקנים". ב״משפחת בלייה״ הוא בחר לייצר סיטואציה דרמתית מרכזית שהיא סיפור על התבגרות ורצון לעזוב את בית ההורים ולהמשיך בדרך עצמאית, כשהוא קושר סביבו סרטים צבעוניים של קומדיה צרפתית עכשווית. קו העלילה של הקריירה הפוליטית המופרכת של האב, כמו גם אפיון שתיים מהדמויות כחשקניות בלבד (מתילד וקוונטן), מצביעים על הרצון לבדר באמצעות הומור לא מתוחכם במיוחד, שנוטה בעיקר לבדיחות סביב סקס. ההומור ההורמונלי של הסרט מתבטא גם בליברליות הצרפתית המפורסמת, שאולי בזכותה המורה מרשה לעצמו לומר דברי זימה אל תלמידיו, או זוג הורים שמתעלם לחלוטין מהימצאותם של ילדיו בבית, כשהם מקיימים יחסי מין ללא הרף. עבורי, הפן הקומי היה החלש יותר בסרט, אם כי שאגות הצחוק סביבי ודאי טוענות אחרת.

כדרמת התבגרות שבה הגיבורה מנסה למצוא את הקול שלה בעולם באופן המילולי ביותר שניתן להעלות על הדעת, ״משפחת בלייה״ מצליחה יותר. המסע שעוברת פאולה מנשיאת הנטל המשפחתי על כתפיה להתרכזות בתהליכים הנפשיים העוצמתיים שעוברים עליה הוא מסע שיש בו תחושת אותנטיות וכבוד לרחשי הלב. יחד עם העובדה כי הסרט מציג כבדי שמיעה וחירשים-אילמים כבני אדם לכל דבר, ובאופן לא נצלני רוב הזמן, כבר הופך לממש ראוי להערכה, כשם שזה מעורר מודעות חברתית. העובדה כי מלבד ג׳לברג, המגלם את אחיה של הגיבורה, שאר השחקנים אינם בעלי מום, אינה מובנת מאליה. ויאר ודמיאנס (שמככב ב״תפקיד חיי״ המוצג גם הוא בבתי הקולנוע בימים אלה), צמד ותיק וידוע בקולנוע הצרפתי ביחד ולחוד, משכנעים באופן יוצא דופן. מי שגונב את ההצגה הוא אלמוזנינו, שמגלם את המורה האקסצנטרי למוזיקה, בתפקיד שמראה כיצד אפשר לעשות דמות כמו זו של המורה מ״וויפלאש״ (שעלייה זכה ג׳יי קיי סימונס באוסקר) בצורה עגולה יותר, כשהיא מעוררת רתיעה וחיבה בו זמנית. בנוגע לשחקנית הראשית, מדובר בהופעת בכורה קולנועית לשחקנית הצעירה, ודעתי חלוקה. מחד, העובדה שהפקת הסרט מצאה שחקנית שמשדרת תום וטוהר, שמדברת בשפת הסימנים וגם יודעת לשיר בקול גדול, היא סוג של נס. מאידך, קל לראות שהיא אינה נמצאת ברמתם של שותפיה על מסך, ואולי היא גם זוכה לאהדה מהסוג הקל מדי.

לתשומת ליבו של ג'יי קיי סימונס, כך עושים את זה נכון (צילום: יח"צ)

בסופו של דבר, "משפחת בלייה" מרגש כמו תכנית ריאליטי, לחיוב ולשלילה. כלומר, הכישרון של הגיבורה אמנם אינו מוטל בספק, אבל אוזניהם של צופים מסויימים יכולה לפסוק אחרת. הסיבה לעודד אותה או לשמוח יחד איתה על הדברים הטובים שקורים לה אינה הכישרון, אלא סיפור החיים שלה. בעולם שבו הזוכים בתחרות כישרונות בטלוויזיה נקבעים משום שהגיעו מרקע מסויים, בשילוב או בלי קשר ליכולות שלהם בתחום אותו מבקשת התוכנית לבחון, טבעי שיהיו גם סרטים מהסוג הזה. בעולם שבו נסיבות חיים חשובות יותר מאיזה מדד מעורפל ממילא של איכות, ״משפחת בלייה״ יכול להצליח מאוד.

כתבות שאולי פספסתם

*#