אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"תפוחים מן המדבר": ישראליות ישנה ופשוטה מדי

לאחר שמבקרנו צפה בעיבוד הקולנועי לסיפור הקצר של סביון ליברכט הוא לא בטוח שהבחירה הייתה נכונה. פשטנות היתר והסיפור שמאכיל בכפית לא מיטיבים עם העלילה או משרתים אותה. מזל שהשחקנים עושים עבודה מצוינת ומפצים על החסרונות

תגובות

"תפוחים מן המדבר" מגיע אלינו מיבול השנה הקודמת והמוצלחת של הקולנוע הישראלי, ובכל הקשור לעשייתו הוא נותן את התחושה שהוא נשלף מתקופה אחרת, קדומה יותר. עם זאת, הסרט הוכיח עכשווית מסוימת כשהחל את מסעו הקולנועי עם שלוש מועמדויות בטקס פרסי אופיר (שחקנית ושחקן משנה, עיצוב תלבושות), ואף התמודד בתחרות הישראלית של פסטיבל חיפה מעט לאחר מכן. בשני המקרים הוא יצא ללא פרסים, אך בחצי השנה שחלפה מאז ועד היום, הוא הוצג בפסטיבלים שונים ברחבי העולם, רובם בעלי אופי ישראלי או יהודי, ושם דווקא הצליח יותר הן בקרב חברי השיפוט והן בקהל. העובדה שהסרט מבוסס על סיפור קצר שאולי יהיה מוכר לחלק מהצופים מתקופת שיעורי ספרות בתיכון, עלול לסייע בעת המפגש עם הקהל הישראלי בבתי הקולנוע. דבר נוסף שיכול לעזור הוא סיפור המסגרת, שוודאי מוכר לכל צרכן תרבות זוטר: נערה חרדית שמתאהבת בחילוני ובחיים החילוניים.

» מה חשבנו על "בורג" של שירה גפן?» "תפוחים מן המדבר" - לכל הפרטים

רבקה אברבאנל (מורן רוזנבלט) היא בת צעירה למשפחה חרדית, המתגוררת עם הוריה (שלומי קוריאט, ריימונד אמסלם) בשכונת נחלאות שבירושלים. רבקה היא בעלת אופי סקרן ומרדני מטבעה, כך שכשאביה מורה לה להתחתן עם אלמן מבוגר שיביא לה פרנסה טובה, היא מסרבת לקבל את רוע הגזירה. דודתה (עירית קפלן) מאפשרת לה לבטא את רחשי ליבה ורצונה לחוות אהבה אמתית בניגוד לשידוך מאולץ. היא חומקת מהעבודה אל חוג ריקודי עם, ללא ידיעת משפחתה, כמובן, ושם היא פוגשת את הבחור המיוחל, קיבוצניק בשם דובי (המוזיקאי אלישע בנאי). ברגע מכונן, רבקה מבקשת לברוח עם דובי רחוק מהחיים שהיא מכירה, כדי להתנסות בחיים חילוניים.

היה נחמד כאן פעם. שלומי קוריאט, ריימונד אמסלם ועירית קפלן (צילום: יח"צ)את הסיפור הקצר עליו מבוסס הסרט כתבה סביון ליברכט, שגם חתומה על העיבוד הקולנועי יחד עם צמד הבמאים אריק לובצקי ומתי הררי (״הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן״). השלושה מתחו את הספר, שאינו עולה על מאה עמודים, לסרט קולנוע באורך מלא. כתוצאה מכך, מדובר בעיבוד שהוא כמעט אחד לאחד מבחינת העלילה, עם שינויים קלים והרחבות נחוצות, אך עם זאת ניתן למצוא הבדלים. עד כמה שזכור לי, בספר אמה של רבקה, ויקטוריה, עוברת את התהליכים והשינויים ונקרעת בין רצונות בעלה ובתה עד שלבסוף היא צריכה לבצע חשבון נפש לגבי ההחלטות שלקחה בחיים, לא רק כאם אלא גם כאדם. בגרסת הסרט, הפוקוס הוא על התהליך שעוברת הבת רבקה, בעוד שהאם נדחקת לשוליים. הבחירה ברבקה כדמות ראשית הופך את הסיפור, שמראש אינו מורכב במיוחד, לשיא הפשטנות. לא מוצגת שום מורכבות של החברה החרדית בירושלים, ולכולנו ברור שעל רבקה לעזוב את החשכה השוררת בביתה לאחר שראתה את האור. למעשה, ברור מה נדרש מהצופה להרגיש או לחשוב בכל רגע נתון, כלומר ברור מדי. בסיפור המקורי יש אמנם מוטיבים גסים, אך גם סתירות מעניינות, שמתחילות כבר בשלב הכותרת (שהיא סוג של דבר והיפוכו). רוב הקונפליקטים המשניים הלכו לאיבוד בעיבוד, מה שהופך את חווית הצפייה להליכה איטית בתלם חרוש עד כדי מיאוס, שזה באופן אירוני, ההיפך הגמור מן המסר של הסרט.

למזלו של ״תפוחים מן המדבר״, יש לו צוות שחקנים מיומן, שמצליח להמחיז את הסיפור הנדוש שבבסיסו. מעל כולם זורחת רוזנבלט, בסוג התפקידים שהיא צריכה לקבל יותר - ראשיים. כאן מתאדה התלונה שלי לגבי הבחירה בדמות של רבקה כראשית לסיפור, שכן כל רגע של רוזנבלט על המסך הופך את ההתנגדות לסיפורה ללא רלוונטית. נחמד לצעוד איתה גם בשביל ידוע מראש, ובזכות תקשורת טובה עם חלק משותפיה לסרט היא מצליחה לעורר רגש. שלומי קוריאט מבצע וריאציות על הטווח ההתנהגותי הכמעט יחיד שנתנו לו, כאב האטום והנוקשה. ריימונד אמסלם, שמגלת את את ויקטוריה, גם נפלאה, שכן היא יכולה להפוך גם את השטוחה שבדמויות לבעלת נפח ועומק רגשי, מה שהקנה לה מועמדות נוספת לפרס אופיר. שחקנית בסדר הגודל שלה הייתה הופכת לוויקטוריה מופלאה בגרסה בה היא הייתה הדמות הראשית, אבל די לתלונה הספציפית הזאת - יש עוד על מה להתלונן, למשל על הליהוק לדמות מושא האהבה של רבקה.

משינה, ככה קוראים להם? מורן רוזנבלט ואלישע בנאי (צילום יח"צ)

אלישע בנאי נותר חידה עבורי. מילא, אם היה מסתפק בלהיות ליהוק מאוד משונה של דובי הקיבוצניק, כפי שהוא מתואר בסיפור המקורי, שהרי בנאי לא ניחן בחזות המרשימה של הדמות אותה הוא מגלם (דובי של הספר הוא גבוה וחסון ובה בעת מקרין רוך ועדינות - כשמו כן הוא). אבל בנאי לא עוצר שם ופשוט מתנהג בסרט ללא כל קשר למתרחש. באופן תמוה, דווקא הוא היה השני מבין חברי הקאסט שהיה מועמד לאופיר על משחקו. גם צבי שיסל, בתפקיד אביו של הגיבור, עובר בקושי בתור דאחקת ליהוק, בעוד שעירית קפלן עושה עבודה יפה וגונבת את הצגה בצורה מזדמנת.

״תפוחים מן המדבר״ מכסה בעזרת נקודות החוזק שלו על כל מגרעה חדשה שמבצבצת החוצה בכל מספר דקות, אבל בסופו של דבר השמיכה שלו קצרה מדי. ייתכן שזו הרגשה שמגיעה היישר מהסיפור, שלא התעדכן מאז שנכתב ובמציאות התרבותית של היום לא יכול להחזיק סרט שלם. אופציה נוספת היא האופן המיושן שבו מתנהלים לובצקי והררי כקולנוענים ללא קשר לחומר הגלם שבידיהם. על כל פנים, הסרט הזה כנראה לא ייזכר בדברי הימים של הקולנוע הישראלי החדש, אבל יכול להוות תזכורת לכך שהיה פה נחמד גם לפני כן. אבל זה רק במקרה שנחמד זה הקטע שלכם.

כתבות שאולי פספסתם

*#