אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מרדף לילי": סרט פעולה שאמור לנגן על הלב ולא מצליח

לאחר שמיתג עצמו כוכב האקשן, ליאם ניסן ממשיך בקו של סרטיו האחרונים עם עוד סרט שבו הוא רודף אחרי מישהו בקרב רווי אלימות

תגובות

ליאם ניסן, שבנה קריירה על משחק מלא הפאתוס וקול רועם, הפך בשנים האחרונות לעסוק במיוחד דווקא בגזרת סרטי הפעולה. הוא עשה זאת בשני מישורים מקבילים, האחד הוא המותג של סרטי "חטופה", שם איבד את בתו בכל סרט מחדש ונדרש להצלתה ולנקמה בחוטפיה. בסוג השני הוא תפס טרמפ על השינוי בטייפקאסט והביא לעולם סרטים בהם הוא מאבד דברים אחרים, כמו את זכרונו ב"זהות לא ידועה" ואת שלוותו ב"נון-סטופ". על שני הסרטים הללו חתום הבמאי הקטלוני חאומה קולט-סרה, שכעת משלים את טרילוגיית ליאם ניסן הפרטית שלו עם "מרדף לילי". התדירות שבה אנו מקבלים סרטים של ליאם ניסן לאחרונה הוא גם עניים שיש לתת עליו את הדין, כך למשל אין זה מקרי שגם "חטופה 3" עלה לאקרנים ממש השנה. סרט אקשן עם ליאם ניסן יכול להיות ממתק חד שנתי טראשי ונחמד, אבל סרט בכיכובו כל שלושה חודשים פשוט ישרוף את הגימיק ממש מהר.

» ג'יימי לאניסטר משחק בדרמה דנית אפלה» מרדף לילי - לכל הפרטים

ב"מרדף לילי" ניסן מגלם את ג'ימי קונלון, מחסל מזדקן בשירות המאפיה של ברוקלין. למרות שלכאורה ביצע עשרות חיסולים עבור הבוס הגדול שון מגוויר (אד האריס) והמשטרה קוראת לו "חופר הקברים", הוא מעולם לא הורשע. קונלון ומגוויר הם חברים וותיקים שקצת עייפו מעולם הפשע, ומביטים אל דור ההמשך. מגוויר מבקש מבנו היחיד, דני (בויד הולברוק), להיכנס יותר לעניינים, אבל נבהל כשהוא חוזה בתהליך קבלת ההחלטות של הבן, שמבצע עסקת ענק דווקא עם סוחרי סמים מפוקפקים במיוחד. לעומתו, קונלון לא מצליח ליצור קשר עם בנו, מייק (ג'ואל קינאמן), שמתנכר לו מאז שגילה על עיסוקו במאפיה. הבן כבר הספיק להקים משפחה משלו ולהתפרנס באופן לגיטימי מעבודתו כנהג לימוזינה ומדריך אגרוף. שני הבנים נתקלים זה בזה בסיטואציה שהופכת למפלילה עבור דני, שבתמורה יוצא למסע חיסול. העניינים בין האבות הופכים לנפיצים כאשר קונלון מחליט להגן על בנו, בעוד שמגוויר מבטיח לו שהחברות ביניהם לא תהווה פקטור במקרה של פגיעה בבנו. הכל מתגלגל מהר מהר במיוחד כשאל המרדף הלילי מהכותרת מצטרפים גם רוצח שכיר ששמו הולך לפניו (קומון) ובלש שרודף אחרי זנבו של קומון מאז ומעולם (וינסנט ד'אונופריו).

חברות או משפחה? טריילר ל"מרדף לילי":

תסריטאי בראד אינגלסבי ("אחים בדם") החליט לדחוס את העלילה ללילה אחד וזו בעיה, שכן היכולת של הדמויות לקבל החלטות מושכלות אמורה לדעוך עם הזמן, וזה מה שיוביל לשגיאות או פתרונות יצירתיים, אבל מה שקורה על המסך נותר אחיד מדי לכל אורכו. לא משנה כמה שיחות טלפון יבצע ניסן במטרה  להפוך את היוצרות, יחסי הכוחות ופוזיציית הרודף ונרדף לא באמת משתנים (סימן הניכר נוסף של ניסן שמתרחש גם בסרטים האחרים בכיכובו). פן נוסף בו יתרון האחידות הופך לחסרון הוא הוויזואליה של הסרט, שדווקא הייתה אמורה להיות הצד החזק של הבמאי שהגיח מעולם האימה ("בית השעווה", "היתומה"). בהקשר הזה, ניו יורק אמנם מיטיבה להצטלם גם בלילה, אך גם כאן אין שום ייחוד או גיוון פנימי ב"מרדף לילי", שיבדיל אותו מעשרות הסרטים האחרים שמזכירים אותו מבחינה עלילתית וז׳אנרית. כל אלה ועוד דברים נוספים שלא נלאה אתכם בהם, משאירים את הסרט בקטגוריה שפעם נקראה "יומית" והיום הפכה ל"צפייה ביתית".

אם כך, מהו בכל זאת הערך המוסף של הסרט? למה לצפות בו במקום בטריליוני הגרסאות המוכרות לסיפורי פשע ונקמה? התשובה של "מרדף לילי" אמורה להיות המימד הרגשי. האקשן בסרט מגיע במינונים סבירים, אבל חלקו הארי הוא הדרמה שהולכת ונהיית קודרת, ושבמרכזה נושא הנאמנות - למשפחה, לחברים ולעצמך. "מרדף לילי" מבקש לבחון עד כמה רחוק אדם יהיה מוכן ללכת כדי להגן על בנו, על משפחתו או על חברו הטוב ביותר. יוצרי הסרט מנסים לבדוק מהי בעצם חברות ואיך היא שונה מקשר דם ואיפה היא חוצה גבולות לטוב ולרע. אלה הן שאלות הרות גורל שנאמרות הלכה למעשה על ידי הדמויות, אך משהו בליבו הפנימי הרגשי מרגיש פגום.

בלי עוד בדיחות על הכלי שלו. ליאם ניסן ב"מרדף לילי" (צילום יח"צ)

הרגעים הדרמטיים הופכים בידיהם של ניסן והאריס לאובר דרמתיים, אך ללא רגש שאפילו מזכיר כנות. על פניו נדמה כי הדמויות הנשיות התווספו רק מאחר והגברים לא מסוגלים להביע את רגשותיהם או לבטא את מחשבותיהם האמיתיות בקול רם. זה נכון שיש משהו טבעי בעובדה ששריר הלב של כל אחת מהדמויות אטום, תופעת לוואי של חיי פשע והרג או התנכרות רציפה להורה, אבל מה הטעם לנגן דווקא על המיתרים האלה אם דבר לא משתנה בתחום לאורך הסרט?

כדי להוסיף חטא על פשע, הסרט מנסה לרגש גם ברגעים מגניבים, אבל משחק אותה קול דווקא כשקורה משהו מרגש. יש משהו מנותק בטיפול של הסרט בנושאים הדרמטיים שמניעים אותו, וככל שהוא שם עליהם יותר דגש כך הם נשארים דווקא ברמת הטקסט ולא חודרים מתחת לעור. וחלילה מלהזכיר את הקטעים שכן מנסים להיות מצחיקים, כי עוד בדיחה אחת על גודל הכלי של ניסן ואבדנו. לכן, הרגע הכי טוב ב״מרדף לילי״ הוא זה שבו מבצבץ בשולי הפריים פוסטר לסרט ״מקס הזועם: כביש הזעם״, כי זה הרגע שבו אפשר להיזכר מה עוד מצפה לנו הקיץ בקולנוע ואז אפשר להנות.

כתבות שאולי פספסתם

*#